פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יג:ג:א

מתני' הקורע בחמתו. מחמת כעס וחימה והאי תנא ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אבל למ"ד דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ה"נ מיחייב וזה אינו פטור מטעמא דמקלקל דהאי מתקן אצל יצרו הוא שמשכך חמתו בכך:

ועל מתו. במת שאינו חייב לקרוע עליו אבל בחייב לקרוע עליו חייב שמתיישב דעתו בכך:

וכל המקלקלין פטורין. ולאתויי נמי שאם קורע הבגדים דרך השחתה וכיוצא בזה או חובל בחבירו או בבהמה דרך השחתה פטור דזה נקרא מקלקל וכן בחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה אף על פי שזה נקראת מלאכה פטור הואיל ומתכוין לקלקל הוא:

והמקלקל ע"מ לתקן. כגון סותר ע"מ לבנות במקומו או מוחק ע"מ לכתוב במקומו או חופר גומא כדי לעשות היסוד לבנין וכל כיוצא בזה חייב הוא ושיעורו כשיעור המתקן בכל אחד מהן: