פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יג:ב:ב

גמ' בנירין ניריא. כמשמעו והן חוטין מלשון נירא ברקא:

בקורוס קורומאי. מלשון ומי שלימא קורמי באגמי בפ"ב דעירובין והוא הסיבה לח והרך וכיוצא בו וכדפרישית במתני':

המותח צדדיו. של החוט שנכווץ בהתפירה ומתחו בשבת חייב משום תופר וכו' וגרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהלכה ב' והאי נימר וכו' התם הוא דשייך דקאמר מיליהון דרבנן פליגין על הא דקאמר התם לעיל דתופר אינו חייב אא"כ קשר ראשי החוט ופריך עלה דאי הכי נימא רב הכא נמי דחייב ומשום תופר ומשום קושר וכאן מייתי להא בקצרה כדרך הש"ס הזה דסמיך על הא דאיתמר במקום אחר: