פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יג:ג:ב

גמ' בעון קומי ר' בא. קתני במתני' על מתו משמע שחייב לקרוע עליו ופטור משום דמכל מקום מקלקל הוא והשתא קא מיבעיא להו לבני הישיבה מדלא קתני אם יצא ידי קריעה בכך או לא ש"מ דס"ל לתנא דמתני' דמסתמא יצא וקס"ד השתא דחלול שבת יש כאן דמלאכה היא וטעמא דפטו' כדאמרן והיינו דהקשו לו:

היך מה דאת אמר תמן. כלומר בעלמא דפשיטא הוא שאתה אומר כן שהשוחט חטאתו בשוגג בשבת כיפר הוא על החטא שהביא אלא שצריך להביא אחרת על שחטא עכשיו ושחטה בשבת וא"כ אימר אוף הכא דמיהת לא יצא ידי קירעו וצריך לקרוע אחר שבת פעם אחרת דנהי דפטור משום דמקלקל הוא מ"מ חילל שבת בדבר שהוא מלאכה ודמיא לשוחט חטאתו בשבת:

אלא כר' שמעון. סיומא דמילתא של בני הבעיא הוא כלומר מי נימא דלא מיתוקמא מתני' אלא כר"ש דס"ל במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור דעד שיהא לו צורך בגופו של דבר הוא דבעינן דזה נקרא מלאכת מחשבת והלכך הואיל ולא עבר כאן על מלאכה דאורייתא לפיכך לא תני כלום מדין אם יצא ידו קריעה דמסתמא יצא ולא דמיא לשוחט חטאתו דהתם מלאכה הוא דעביד:

אמר לון רבי בא דלא צריכין לאוקמי המתני' כר"ש דבלאו הכי ל"ק דלא דמיא לשוחט חטאתו דתמן הוא גרם לעצמו ששחטה בשבת על החטא שהיה מחויב בה ומי אמר לו לשחוט אותה היום אבל הכא גבי קריעה על מתו את גרמת לו כלומר לא הוא הגורם אלא הואיל דאיתרמי ליה המת בשבת הוא קרע עליו והלכך מסתברא דאפילו לר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ואם כן עשה זה חילול שבת במלאכה גמורה ופטור משום מקלקל ויצא גם כן ידי קריעה:

אמר רבי יוסי. חזר והקשה לרבי בא ואכתי דמיא לשוחט חטאתו שהרי אפילו תמן הוא כמו שאתה גרמת לו זה ולא הוא עצמו שהרי אינו נקרא גורם לעצמו אלא בהחטא שחטא אבל בחטאת שמביאה להתכפר בו ואלולא שאמרת לו שיביא החטאת היאך היה מתכפר לו וכלומר שמצוה הוא להביא כדי שיתכפר לו. וא"כ לא הוא הגורם להבאה זו ודמיא ממש לקריעה שהוא לא גרם הקריעה בעצמה והדרא קושיא לדוכתה דלמה לא תני אם יצא ידי קריעה או לא אלא על כרחך הוי צורך מימר דכר"ש הוא המתני' ולפיכך לא איצטריך למיתני וכדלעיל: