פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יג:א:ד

הכל מודים. הני דפליגי בשיעורא דהאורג ובכותב ומודים בכותב את השם בשבת שאינו חייב עד שישלים אותו לפי שא"א שלא להשלים את השם:

כתב אות אחת. בשבת והשלים את השם וכו'. תוספתא היא בפ' י"ב:

ר"א מחייב חטאת. דקסבר הואיל והשלים את השיעור הכתיבה בשבת חייב:

ור' יהושע פוטר. ובעי הש"ס למה הוא פוטר או דנימא משום קיום מלאכה כלומר דבעינן קיום המלאכה כולה בשבת או דטעמא משום שאינו ראוי להצטרף עמו שזה נכתב ביום העבר וזה נכתב היום ונ"מ לאריגה כדלקמיה:

איתא חמי. בתמיה כלומר דמתמה בא וראה מאי קא מיבעי ליה פשיטא דאין הטעם משום שאינו ראוי להצטרף עמו שהרי אלו ארג חוט אחד בחול ואחד בשבת שמא אינו פטור בתמיה ואמאי שמא אינו ראו להצטרף עמו הא ודאי ראוי וראוי הוא דבשלמא גבי כתיבה שייך שפיר זה שנכתב מקודם היא ככתיבה ישנה וזה מחדש ואינו ראוי להצטרף החדש עם הישן. אבל בארוגה שאינו ניכר ראוי הוא להצטרף עמו ואפ"ה פטור. אלא ע"כ דטעמא משום דבעינן קיום מלאכה בשבת בלבד:

כהאי דאמר רבי יעקב וכו'. כלומר תדע דהאי דאמר רבי יעקב בר אחא בפ' דלעיל בהלכה ד' כתב אות אחת בטבריא ואחת בצפורי חייב והרי מרוחקין הן ולא חזי השתא לצרוף. אלא דש"מ דטעמא משום קיום מלאכה והכא נתקיימה כל המלאכה בשבת והלכך חייב:

דלא כן כר' אליעזר. כלומר דאי לא אמרת כן א"כ אתיא האי דר' יעקב בר אחא כר"א ולא כר' יהושע בתמיה אלא דטעמא כדאמרן ואפי' לר' יהושע חייב:

איתא חמי. בתמיה בוא וראה מאי קמ"ל אליבא דר"א דהשתא אילו כתב אות אחת בחול ואחת בשבת ס"ל דחייב אם כתב שתיהן בין בשבת זו וכו' כלומר ביניהן של שתי השבתות כתב את שתיהן לכ"ש דמחייב:

מפני חכמים שהן פוטרין. אליבא דרבי אליעזר ודאי לא איצטריך למיתני להא אלא מפני חכמים והיינו ר' יהושע דפליג עליה ופוטר הוא דאיצטריך דקמ"ל אפי' כתב שתיהן בשבת אלא שזזה בשבת זו וזה בשבת הבאה נמי פטור: