פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יג:א:ג

רבנן דקיסרין בעיין. כלומר מה דפשיטא ליה לסתמא דהש"ס אליבא דר"א באחד ע"ג שנים ארוגים מאתמול דהיינו אחד על האריג לרבנן דקיסרין מיבעיא בעו להו מהו אחד על האריג אם היא אחד ע"ג שנים דמיקרי נמי אחד על האריג או דוקא אחד אחד ע"ג שלשה דלר"א לא מיקרי ארוג אא"כ יש בו שלשה ואז הוא דמתחייב אם הוסיף אחד עליהן בשבת:

רבנן דהכא אמרו א' ע"ג שנים. דפשיטא להו כדלעיל דזהו מיקרי נמי אחד על האריג לר"א:

היתה טלית אחת גדולה. אליבא דרבנן קאמר לה האורג טלית אפי' היא גדולה אם בתחלה עד שיארוג בה שנים חוטין בשבת הוא דמתחייב ואם בסוף שכבר היא ארוגה כולה ואינה חסרה אלא להשלים אפי' בכל שהוא מתחייב כדפרי' במתני' דלהשלים הבגד לכ"ע מתחייב אפי' בחוט אחד:

האורג שני חוטין על גבי הגס. תוספתא היא בריש פ' י"ג וגרים שם על גבי הגס ועל גבי אימרא ה"ז חייב והאורג שני חוטין על רוחב ג' בתים ה"ז חייב למה הדבר דומה לצלצול קטן וכו'. כלומר דמפרש הא דקתני על הגס שהיא אריג הרבה ועל האימרא שהוא תחלת הבגד שאורגין בו ברוחב לאימרא בזה אפי' בכל שהוא מתחייב וא"צ על רוחב שלשה בתים ואם היא בתחלה לגמרי שעורו שני חוטין על רוחב שלשה בתים והן כהבתים שעושין בנירין:

צלצול קטן. חגורה קצרה שאין בה יותר מג' בתים רוחב:

ובנפש המסכת. זהו הערב ומפני שהיא בתוך השתי כנפש בתוך הגוף נקרא כן:

כמאן דהוא בתחלה. שיעורו לעולם כבתחלת האריגה:

וההן בדא. מלשון בדי מחטין וצינורות ויש שעושין ממיני אריגה להשים בה המחטין אפי' הוא בסוף כאריג הוא ודינו כשני חוטין ולא כהאי דלעיל דבסוף אפי' כל שהוא ומשום דאין זה נקרא להשלים הבגד לפי שאינו כבגד שמדתו ידוע לפי מה שהוא:

וההן לסוטה. הוא הרדיד של הנשים כדמפרש לעיל בפ' במה אשה בהלכה ד' הרדידים לסוטה כך שמו אפי' בסוף כאריג היא. ומטעמא דאמרן לפי שיש שעושין הרדיד קצר. ויש שעושין אותו קצת יותר ארוך: