פני משה על תלמוד ירושלמי שבת א:ד:ז

אמרין קומי ר"ח רובא תני ר"ש בן יוחי וכו'. אשלקות דתנינן בע"ז שם קאי ואגב מייתי לה בשאר מקומות דדריש רשב"י לסמך מקרא לאסור תבשילי עכו"ם:

מה מים שלא נשתנו מברייתן. ע"י האור אף כל דבר יכו':

התיבון. עלה הרי תנינן בתוספתא דע"ז פ"ה:

מוטלייה. מפרש לה בבבלי ע"ז זרע כרפס וזרע דכיתנא ודשבלליתא ותרי ליה בהדדי בפשורי ושבקו ליה עד דמקבל:

דפנקריסין. קפריסין:

וקובטיות. כריתין:

ניחא כולהון. אלו שהתירו לפי שהן יכולין להשרות ולחזור כמו שהיו ולא שייך לאסרן משום בישולי עכו"ם:

קליות מה. בתמיה לדידך דאמרת בישולי עכו"ם מן התורה אסורין למה התירו בקליות שלהן:

אמר ר' יוסי בר' בון בשם רב. דבאמת תבשילי עכו"ם אינם אלא מדרבנן ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי ולפיכך קליות מותרין דנאכלין הן כמות שהן חיין:

מה מקיים ר' חייה רבה אוכל וכו'. דאיהו מן אלו דהתיבון על דרשת רשב"י ומה מקיים להמקרא הזה:

באוכל תשברו. דריש לה לדרשא אחריתא ולרמז על בני עשו שתראה לפייסו באוכל שתתן לו שאם האכלתו שברתו:

שאם היה קשה עליך. ודעתו להרע לך ראה באוכל תשבר אותו ואם לאו שלא יתרצה בכך הכרע עליו כסף והיינו בכסף דקרא:

אמרין. דכן הי' נוהג ר' יונתן לעשות כשהיה רואה שר גדול בא לתוך העיר היה משלח לו דורונות לכבדו כדי לשחדו ולסמות עיניו ומפני מה לפי שאמר שאם יבא אח"כ איזה דין של יתום או של אלמנה וכה"ג וצריך להשתדלות אמצא אצלו פנים רצויות ומפויסות לעשות חפצי ורצוני: