פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ח:ו:יב

נתחייב אביו שבועה. בעלמא קאי דהדין הוא מי שנתחייב שבועה בב"ד לגבות איזה ממון ומת אין בנו גובה לממון זה:

דלא כן מה אנן אמרין וכו'. כלומר דאי אמרת גובה וכי יש אדם מוריש שבועה לבניו הא בנו אינו יכול לישבע אלא ודאי אינו גובה:

הכין איתאמרת. ר' בא סבר לומר דאף בפוגם שטרו הדין כן ועל זה איתמר נמי האי מילתא דאם אביו פגם השטר בב"ד וא"כ כבר נתחייב שבועה ואם מת אין בנו גובה א"נ דרך שאלה היא אם הכין איתאמרת דאף פוגם שטרו בכלל:

רב חסדא בעי. הקשה על דברי ר' בא דאין סברא לומר לחלק כן וכי בשביל שזה הלך לשתי פסיעות לב"ד יהא נפסד בתמיה דהרי אם פגמו חוץ לב"ד את מודה לי דגובה ומפני שפגמו בב"ד אתה רוצה לומר שאינו גובה אלא לא היא דלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא היכא דאביו נתחייב שבועה מן הדין אבל בפוגם שטרו כיון דבאביו גופיה אינה אלא מתקנת חכמים בעלמא לא שייך לומר אין אדם מוריש שבועה דבבנו לא תיקנו ולעולם גובה הוא בשבועת יורשין: