פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ח:ז:א

מתני' נידון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

הנייה להן. שאין מוסיפין לחטוא:

הנייה לעולם. שקטה כל הארץ:

רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:

ורעה לעולם. שהיו מגינין על הדור ומוכיחים להן:

יין ושינה לרשעים הנייה להן. כל זמן ששותין וישינים אינן חוטאין ואין מריעין לבריות:

ולצדיקים רע להן. שאינם עוסקים בתורה ורע לעולם שכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם:

פיזור. שהן נפרדין זה מזה ואינן יכולין להועץ ולסייע זה את זה:

שקט לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות: