פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ח:ו:יא

אמר ר' הושעיה. הא קמ"ל שלא תאמר יעשה דין שני כלומר גניבה שניה תעשה עכשיו לדין ראשון ואם עוד יחזור ויקלקל יהא נסקל לפום כן צריך ר' יוחנן למתני לזה דאם מת אחד מהן בטל דינו לגמרי דהא לא הוי שמעינן ממתני':

והתני בתוספתא פ"ו דשבועות יורש וכו'. ואמאי גובה שלא בשבועה הא עכ"פ פגום הוא וכדתנן במתני' דלעיל:

בזה יפה כח הבן וכו'. וכדמסיק לקמן דבבנו לא תיקנו שבועה:

ונשבע שבועת יורש. כלומר אע"פ דשבועת פוגם שטרו אין הבן נשבע. מיהו שביעת היורש דעלמא ודאי נשבע הוא שבועה וכו' ושלא מצינו וכו' דאם היה נמצא פרוע הוא והלכך צריך לישבע שלא מצאתי:

מתניתא דב"ש. בתמיה האי ברייתא דהבן אינו נשבע בפוגם לא אזלא אלא כב"ש דב"ש אמרי בסוטה שמת בעלה נוטלת כתובתה אע"פ שאינה שותה דקסברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והנכסי' בחזקת בעל השטר והבאים להוציא ממנה עליהם להביא ראיה שזינתה וקס"ד דה"נ טעמא הוי הואיל והשטר בידו ובחזקתו הוא ואין אתה יכול להוציא מידו דעומד לגבות כגבוי דמי:

א"ר יוסי. לא דמיא דהתם טעמא דב"ש כדאמרינן לעיל שאין המניעה ממנה והיא אומרת הבא לי בעלי אבל הכא טעמא אחרינא איכא וכ"ע מודים בה שהרי בדין היה שאפילו אביו לא ישבע שהרי השטר בידו הוא אלא שתקנה תיקנו חכמים בפוגם את שטרו שישבע משום דאמרינן דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עליה כי היכי דלידוק ובו הוא דתיקנו ולא בבנו דכיון דבבנו ליכא טעמא כי היכי דלידוק העמידו על דין תורה וגובה בלא שבועה: