פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים א:ח:ח
Penei Moshe on Yerushalmi Pesachim 1:8:8 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Pesachim 1:8:8) · פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' זעירא ור' אילא. לא אמרי כהאי דחברייא בשם ר' אלעזר אלא תריהון אמרין בשמיה. ובתרומות גריס בשם ר' יוחנן דמשנה דחבית הראשונה ודאי כר' יוסי היא כדאמרי' לעיל אבל מתני' דחבית השנייה והיא חבית שנשברה בגת העליונה וכו' ההיא אתיא בין כר"מ ובין כר' יוסי הכי אמרי בשמיה ור' זעירא מדייק עלה לקמיה דר' מנא:
לית הדא פליגא על ר' יוסי. בתמיה הא לר' יהושע דחבית שניה והלכתא כוותיה שרי לטמויי ביד ולר' יוסי אסור:
א"ל ודלא כר' יוסי נימר ודלא כר' מאיר לפי שמצינו שר"מ שורף תלויה בכל מקום. כצ"ל וכך הוא שם בתרומות דלר"מ שמעינן דסבירא ליה דשורפין לתלויה כהאי דקאמר בתוספתא והובאה לעיל וכן לקמן והשתא לדידך דמדמית לה האי דינא דחבית שניה לדין פלוגתייהו דרבי מאיר ור' יוסי במתני' דידן ואם כן דלא כר' יוסי וכן דלא כרבי מאיר אתיא דאי כרבי מאיר הא איהו ס"ל דשורפין לתלויה ואי ס"ל כר' יהושע דחבית שניה דכל היכא דאיכא חששא שרי לטמויי בידים הוה קשיא אמאי קאמר רבי מאיר שורפין לתלויה מוטב לטמאה אותה בידים בטומאה ודאית משום האי חששא דספק טומאה דאית בה ולשורפה אח"כ ולא לשרפה בספקה דשמא טהורה היא וכ"ת אין הכי נמי דלרבי מאיר הדין הוא כך דבעודה תלויה שורפין ולא יטמא אותה בידים בפני עצמה אם כן מתני' דחבית שניה אליבא דר' יהושע כמאן היא דלא כרבי מאיר ודלא כר' יוסי כדקאמרת ואלא כמאן וצריך אתה להרבו' במחלוקת ולומר דר' יהושע הוא דסבירא ליה הכי וג' מחלוקת בדבר בתמיה אלא דהא ליתא דאף ר' יוסי מודה בדינא דחבית שניה וכדאמרי' לעיל דשאני התם דאיכא הפסד חולין:
ואמרית ליה כגון ההיא שהיא תלויה דבר תורה. כך היא בתרומות והאי אפילו הכתוב כאן בספרים ט"ס הוא. אם בכה"ג היא דשמעית לר"מ דנטמאה בספק שהוא מדברי תורה דהואיל וחמירא ספיקא שורפין אותה:
אמר ליה אין. הכי הוא דשמעינא ואנא פתר לה אפי' הספק שנטמאת במדור של עכו"ם דטומאה מדבריהן הוא כדתנן בפרק בתרא דאהלות דחכמים גזרו טומאה על מדור של עכו"ם מפני שקוברין שם את הנפלים:
מה בידך. ומהיכן שמעינן דאף לענין ששורפין על ספק מדור עכו"ם את התרומה:
תני. כך שנינו בתוספתא דאהלות שם דפלוגתא היא לת"ק מדור של עכו"ם תולין עליה את התרומה ולר"י בר' יהודה שורפין:
שורף תלויה בשאר ימות השנה. אפילו בשאר ימות השנה מטעם ספק טומאה:
והא תני תרומה תלויה וכו'. בתוספתא שהובאה לעיל שורפין אותה ע"ש עם חשיכה כשחל ערב פסח בשבת ולדידך קשיא וישרוף בשחרית אלא ודאי משום חמץ הוא דאמר שורפין לפי שאין לה אוכלין ותתחמץ ולפיכך כל היכא דמצי לשהויי משהי לה:
תיפתר כשנתעצל. בשחרית ולא שרף אותה והא קמ"ל דבהאי שעתא דבעי לשורפה שירף אותה עם הטמאה ולא חיישינן למידי:
תדע לך שהוא כן דתני טמאה לא כשנתעצל ולא שרף. דהרי טמאה קתני נמי שורף עם חשיכה ולמה לא שרפה שחרית שהוא ודאי לשריפה עומדת אלא על כרחך כשנתעצל ולא שרף מיירי:
תיפתר וכו'. כלומר מהכא לא מצית לדייק מידי דתיפתר שנטמאת באותו שעה קודם חשיכה וכהאי דר' יוסי בר בון דלעיל ולית שמע מינה כלום: