פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ו:א:ז

רבי יוחנן עבד פיו כלפנים. כמי שבלען בבת אחת שהרי נהנה גרונו בכזית:

כלחוץ. כמו שחלקן בחוץ דכדי אכילה במעיו בעינן וליכא:

אמרין ליה. חברייא לרבי את מה אמר בזה כר"י או כר"ל:

הרי עולם. עמודי עולם פליגין בהא ואתון חמרין אכן להכריע כאחד מהן:

אין כיני. אם לדעתי אתם צריכים לדידי כן ס"ל שאפילו חלקו בחוץ ואכלו חייב ומפני שדרך אכילה היא בכך:

נמלה שחלקה בפיו ואכלה. בנמלה לא בעינן כזית דהא בריה היא ומיהו דליכול לכולה בעינן ואם חלקה בפיו בהא נמי פלוגתא דר"י ור"ל היא:

ענבה. נזיר שחלק ענבה בפיו ואכלה:

תפלוגתא דר"י ורשב"ל. אם בהא נמי פליגי כדפליגי באבר מן החי ונמלה:

אמר ליה תמן. באבר מן החי שיש בו איסור וטומאה דאבר מן החי מטמא הוא וכן נמלה אם יש בה כשיעור בהא הוא דאמרינן במקום שבטלה טומאתו דאם חלקה אין כאן שיעור טומאה הלכך נמי בטלה איסורו אבל הכא בענבה יש כאן איסור ואין כאן טומאה ואפילו חלקה מצטרפת היא:

כזית מצה שחלקו בפיו. אם בהא נמי פליגי ר"י ור"ל אם יצא י"ח:

בכל מקום. מכל מקום מי לא נהנה חכו בכזית ואפילו חלקו בפיו כ"ע מודים שיצא י"ח ושאני אבר מן החי דחידוש היא כדאמרן:

פרידים. גרגיר רימון של ערלה שחלקו בפיו אם בהא נמי פליגי ר"י ור"ל אם מצטרפין:

מה אנן קיימין. האי בעיא אי משום משקה היוצא ממנה ובעי אם מצטרפין המשקין הואיל וחלקה הא כבר תנינן בפרק בתרא דתרומות אין מטמא וכו' ואין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ושארי מי פירות לא חשיבי משקה:

תיפתר שבלען. לפרידים גופייהו ובהא שאל רבי ניסא אם חלקן מהו שיצטרפו או דפלוגתא דר"י ור"ל הויא: