פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ו:א:ו
Penei Moshe on Yerushalmi Nazir 6:1:6 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Nazir 6:1:6) · פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר רבי יוחנן נבילה. הוי מצי למיכתב וכתיב כל נבילה לרבות הטרפה:
מ"ט דרבי יוחנן לא תאכל כל נבילה. נפקא לן אזהרה לטרפה ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אזהרה לאבר מן החי דהכי משמע לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר שאבר מן החי קרוי נפש שאם יחתכנו אין עושה חליפין כנפש הנטולה ואינה חוזרת וכיון דמתרי קראי נפקי ותרי לאוי איכא אפילו אכל בחדא אכילה ובחדא התראה חייב שתיים:
אתייא דר"ל כהדא דתני ראב"י. דקרא ובשר בשדה טרפה לאבר מן החי אתא שלא יהא תולש מן הבהמה בעודה בחיותה והכי משמע ובשר בשדה טרפה שלא יטרוף ויתלוש האבר כדרך שהוא תולש דבר מן השדה:
ורבי שמעון בן לקיש לא סבר בטרפה כרבי יוחנן. לא ס"ל דנפקא לן טרפה מכל נבלה כדדריש רבי יוחנן אלא מהאי קרא גופיה דכתיב טרפה לא תאכלו ולא מפקינן קרא ממשמעותיה וכיון דאבר מן החי וטרפה מחד קרא נפקי אינו חייב אלא אחת:
מ"ט כו' עד רבי יוסי ל"ג וטעות הדפוס אגב דלעיל הוא:
אין יסבור כן שיהא חייב שתים. מסקנת דברי חברין הן דע"כ דלא סבר ר"ל בדרש' דקרא כרבי יוחנן דאם יסבור כן קשיא שיהא חייב שתים:
אמר לון. אפילו תימא דיסבור ר"ל כן בדרשא דטרפה מהיכא דנפקא ליה לרבי יוחנן אפ"ה ס"ל דלא יהא חייב אלא אחת באוכל אבר מן החי מטרפה דשנייא היא הכא שחזר וכלל כלומר דאע"ג דלאו דטרפה מההיא לאו דנבילה נפקא לן מ"מ הואיל ובהאי קרא ובשר בשדה וגומר כלל טרפה עם אבר מן החי דבהא הוא דס"ל ר"ל כראב"י והוי לאו שבכללו' ואין לוקין עליו:
התיבון. חברייא לרבי יוסי לדידך דאמרת דאע"ג דאיתי' בלאו בפ"ע מ"מ הואיל ומצינו דכלליה קרא בחדא דוכתא הוי לאו שבכללות והכתי' בחלב ודם לכל א' לאו בפני עצמו כל חלב לא תאכלו וכל דם לא תאכלו וכתיבי נמי בחד קרא כל חלב וכל דם לא תאכלו ומעת' נימא נמי מכיון שחזר וכללן לא יהא חייב על החלב ועל הדם אלא אחת:
אילו היה כתיב. הדר בהאי קרא חלב ודם לא תאכלו יאות הוי לאו שבכללות לא כתיב אלא כל חלב וכל דם לחלקן ולחייב על כל אחד בפני עצמו וה"נ אי הוי כתיב ובשר בשדה וכל טרפה לא תאכלו לא הוי מיקרי לאו שבכללות:
והא כתיב וכל משרת וגו'. ומעתה נימא נמי מכיון שחזר וכללן לחרצנים וזג בקרא דכל משרת שהכל בכלל לא יהא חייב אלא אחת ואנן תנן חייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן:
לית כתיב אלא מחרצנים ועד זג. והאי ועד לחלק הוא כמו כל חלב וכל דם ולחייב על כל א' בפני עצמו. הוו ידעין. דהא דפליגי ר"י ור"ל בכזית אבר מן החי שחלקו ואכלו דאם חלקו מבחוץ ואכלו לזה לבדו ולזה לבדו לד"ה פטור דאין מצטרפין ואע"ג דכל איסורין שבתורה מצטרפין שיעורייהו לחצאין אם אכלן בתוך כדי אכילת פרס שאני אבר מן החי דחידוש הוא דבעלמא לא מחייב אגידין ועצמות ובאבר מן החי מיחייב ואין לך בו אלא חידושו דדוקא אם אכלו בבת אחת הוא דחייב ולא פליגי אלא בשחלקו בפיו קודם שבא לבית הבליעה ובלען לחצאין: