פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר א:ב:ז

מן הכא הכביד שערו. כמאן אזלא מתניתא דהכא דקתני בנזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער:

רבי. היא דס"ל לדידיה נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש כדאמר ר' ירמיה משום ר' אימי וה"נ מתני' דקתני מיקל בתער אחת לי"ב חדש קאמר כדיליף לקמן מאבשלום:

דברי חכמים. אבל חכמים אמרי פעמים וכו' כדמפרש לה לקמן:

מתני'. דלקמן אמרה כן דפליגי בנזיר עולם ולר' מגלח אחת לי"ב חדש:

ה"ז נזיר עולם ומגלח אחת לל' יום. דס"ל נזירות הרבה קביל עליה:

אין זה מגלח אחת לשלשים יום. דנזירות אריכתא קביל עליה והוי נזיר עולם ומגלח אחת לי"ב חדש:

האומר הרי עלי נזירות. בהא אמרינן נזירות מרובה קביל עליה:

בסתם חלוקין. כדמפרש ואזיל וה"ג אם באומר מלא שערי כ"ע מודיי שמגלח לאחר שנים עשר חדש. דמשמע נזירות אריכתא כמלא שער ראשו קביל עליה:

אם באומר כמיניין שערות ראשי כ"ע מודיי שמגלח אחת לשלשים יום. דנזירות חלוקין הן:

אלא כן אנן קיימין. כי פליגי בהא באומר כשער ראשי סתם רבי אומר מלא ראשי קאמר ונזירות אריכתא הוי ודינו כמו בנזיר עולם ורבנן אמרי דהוי כאומר כמנין שער ראשי ועל נזירות חלוקות נתכוין:

וכאן למה. כלומר טעמייהו דרבנן מסיק למה אמרו כאן באומר סתם כשער ראשי דלנזירות הרבה נתכוין:

אין האיש נודר. מפני שאין האיש נודר בנזירות אלא לפי שאינו אלא כמזרז עצמו ולהתרחק מן האיסורין והילכך לא מחמרינן עליו ובנזירות של שלשים שלשים סגי ושמעינן מיהת דלרבי נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש:

ועוד מן הדא. סייעתא דלא פליגי ר' ורבנן אלא באומר כשער ראשי אבל אם אמר כמנין אפילו רבי מודה דנזירות חלוקות הן:

אם אמר. הריני נזיר כמלקטי קיץ. כשמייבשין התאינים עושים הקייצין תילין תילין מתאנים לייבש א"נ שעושין שבילים הרבה בין הקציעות כדי שיהו מהלכין בנתיים ולא יהיו נדרכים ברגל וכן כשבילי השמיטה לפי שבשמיטה אין השדות זרועות וכל העם מרבין שבילין להלך בתוכן:

אין תימר רבי יהודה כרבנין. בתמיה וכלומר וכי מצית אמרת דרבי יהודה אדרבנן קאי דהא מדקאמר הוסיף רבי יהודה בזה שאפי' לא אמר כמנין אלא כמלקטי קיץ מגלח אחת לל' יום ש"מ דבמניין רבי מודה ולא פליג אלא בדלא אמר כמנין והיינו דקאמר הוסיף רבי יהודה אדברי רבי שאפי' לא אמר אלא כמלקטי קיץ נמי נזירות הרבה קביל עליה ומגלח אחת לשלשים יום דאי תימא דרבי פליג אפי' באומר כמנין וע"כ ר' יהודה אדרבנן קאי וא"כ מאי הוסיף הא ר' יהודה כרבנן גופייהו קאמר דלדידהו נמי אין חילוק ולעולם אמרינן נזירות חלוקות הן:

כר' הוא הוסיף רבי יודה. אלא ודאי אדברי ר' קאי ורבי לא פליג אלא בלא אמר כמניין והשתא שייך שפיר הוסיף ר' יהודה:

אבשלום נזיר עולם הוה. טעמא דר' מפר' דמוקמינן מתני' כוותיה ומיקל בתער דקאמר לי"ב חדש הוא כדאשכחן באבשלום שהיה נזיר עולם ומגלח אחת לי"ב חדש משום נזירות:

ויידא אמרה. השתא מהדר לפרש הא דאמרן לעיל לדברי רבנן נזיר עולם פעמים מגלח אחת לשלשים יום ופעמים שהוא מגלח אחת לי"ב חדש. ואיזה הוא ששמענו לרבנן כן:

הדא הוא דתנינן. לקמן בהלכה ד' הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזירות אחת קבלתי עלי אלא שנראית לי גדולה כמלא הבית נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי ולא היה בלבי אלא כמו שידונו חכמים בלשוני רואין את הקופה כאלו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו:

ותני עלה. בברייתא שהוא מגלח אחת לשלשים יום והיינו כרבנן דאי לרבי הא אמר נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש ואע"ג דאמרינן לעיל באומר מלא שערי דאפי' רבנן מודו מגלח אחת לי"ב חדש שאני הכא שאומר סתם נזרתי ומניח לב"ד שידונו דעתו וכונתו ולפיכך רואין את הקופה כמלאה חרדל ונזיר עולם הוא דהוי אבל מ"מ אמרינן דנזירות חלוקות הן שקיבל עליו ולא נזירות אריכתא דכולי האי לא מחמרינן עליה ומגלח אחת לשלשים יום:

והא אמר. ומהא דאמרן לעיל אליבא דרבנן שמענו שנזיר עולם פעמים שהוא מגלח אחת לי"ב חדש באומר מלא שערי דהתם אמרינן מסתמא נזירות אריכתא קביל עלוי' לפי שאינו מסופק בדברי עצמו כמו הכא שאומר סתם נזרתי: