פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר א:ב:ח

מנה ו' חדשים. ובעי הש"ס בהא דאמרינן דנזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש ואם מנה ו' חדשים ונטמא מהו אם אמרינן דלא הוי כנזירות מפורש ואינו סותר את הכל אלא מונה עוד ו' חדשים ומגלח או דאמרינן דדמי לסתם נזירות או לזמן מפורש וסותר את הקודמין וחוזר ומונה י"ב חדש ולא איפשיטא:

השלים נזירותיו. בעיא אחריתא היא ואנזיר דעלמא קאי אם השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנטמא מהו אם סותר הוא את הכל הואיל ועדיין לא גילח או דילמא כיון שכבר השלים וראוי הוא לגילוח אינו סותר:

ר' מנא בעי. הקשה על זה דמאי מספקא ליה הא מכיון שלא קידש שערו בדם הקרבן מי מתירו לגלח הרי אין לו לגלח עד שיביא קרבנותיו כדתנן לקמן פ"ו וא"כ עדיין אינו ראוי לגילוח הוא:

הריני נזיר לאחר כ' יום. אם קיבל עליו סתם נזירות לאחר עשרים יום ונזיר עולם מכבר כלומר ונזיר עולם מעכשיו מהו אם חיילא עליה נזירות עולם מהשתא או לא:

מאחר שיש בידו לגלח. מי אמרינן דמאחר שיש בידו לגלח בתוך נזירות עולם כדתנן מיקל בתער והוי כמי שיש להן הפסק וכיון דאפשר לאפסקינהו חל עליה נזירות עולם מיד ולאחר עשרים מונה נזירות של שלשים ומגלח או דילמא מאחר שאילו נטמא בתוך נזירות עולם ואין לו מהיכן לסתור דבנזירות עולם לא שייכא סתירה ואם כן הוי כמי שאין להן הפסק והכא כיון דאי אפשר ליה בלא הפסק לא חיילא עליה נזירות עולם עד שישלים נזירותו לאחר עשרים יום והדר הוי נזיר עולם ובהנך עשרים קמאי מותר ביין ובתגלחת וטומאה ולא איפשיטא: