פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ג:א:ד

מהו להקריח. לעשות מקומות קרחת קרחת בתוך שדה שהיא בית רובע ולזרוע בה חמשה מיני תבואה ופשיט לה דק"ו הוא דמה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה כדאמרינן בסוף פ"ק דלענין איסור הוא דאמרו שצריך להרחיק בתבואה בית רובע ולא פחות מזה אבל לענין מלקות בששה ואינו לוקה עד שיהא ההרחק פחות מששה על ששה וא"כ פחות מששה הוא דבר תורה ואפ"ה את אמר מותר במתני' כאן בבית רובע שאין לוקין עליו ד"ת אם ההרחק פחות מזה לכ"ש שהתירו בגוונא דקרחת קרחת שיש היכר בין כל מין ומין:

מהו להקריח בתחלת ששה להיות מיצר והולך. אליבא דריב"ל דלעיל קמיבעיא ליה דקאמר טעמא דמתני' דאסמכוה אדרשא דקרא ולא כדא"ר שמואל בר סוסרטא דממילא שמעינן חמשה מינין דהא יכול להתחיל לזרוע בתחילת ששה ולהיות מיצר והולך כדפרישנא ומספקא ליה אליבא דריב"ל אי מודה הוא לדינא לר' שמואל או לא והא דקאמר להקריח משום שכן דרך לעשות המקום פנוי וקרחה מן העשבים כדי לזרוע בו:

מה אם בשעה שעבודה פוגעת בעבודה וכו'. כצ"ל כלומר ומאי קמיבעיא לך הא חמשה מינין דקתני במתני' סתם לפי דרשת ריב"ל אין הרחק בין זה לזה אלא טפח ומחצה וא"כ עבודה והיא היניקה פוגעת בחברתה ואפ"ה את אמר מותר דלא קפדינן אלא שלא יהא המין פוגע בחבירו וכדלעיל כאן במיצר והולך שיכול הוא להרחיק בכדי שאפי' העבודה אינה פוגעת בעבודה של זה והיינו שיזרע מין אחד באמצע הרוח ממש וכן בכל מין שבד' רוחות וכשהוא מיצר בו והולך יכול להזהר שיהא רחוק ממין שבצדו ג"ט וכן ממין האמצעי שהרי מיצר הוא בהזרע ויש כאן כדי שיעור יניקה מכאן ומכאן ולכ"ש שמותר ואנן לא אמרינן לעיל אלא דמותר אפי' עבודה פוגעת בעבודה דלמאי דדריש ריב"ל לכל חמשה מינין מקרא א"כ אין אנו מוכרחין להא דר' שמואל אבל פשיטא הוא שמותר במיצר והולך:

לא צורכה די לא מהו וכו'. כלומר לא צריכא הא דקמיבעיא לן אלא הכי אם מותר להקריח בתחילת בית רובע ולהיות מיצר והולך ולזרוע בה כמה מינין ופשיט ליה דהא נמי ק"ו הוא מה אם ששה על ששה וכו' כדלעיל: