פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ג:א:ג

הוון יתבין מקשיי. היו יושבין ומקשין בהא דתנינן היה לה גבול גבוה טפח וכו' ואחד באמצע ניתני ששה באמצע כלומר אמאי פליג ת"ק בהא אדרבי יהודה דבשלמא ברישא בערוגה שאין לה גבול שפיר הוא דפליגי בדרשא דקרא כדאמרינן לעיל דת"ק דריש זרעה זרעיה זרועיה והוו חמשה ור' יהודה דריש זרע זרעה זרעיה זרועיה הרי ששה אלא דבסיפא בהיה לה גבול ובערוגה כזו לא מצינן למיתלי טעם פלוגתייהו בהאי דרשא דהא בין לר' יהודה ובין לרבנן זורעין בה הרבה מינין ויותר ממה דמשתמע מהאי קרא וא"כ ע"כ דקרא לא איירי אלא בסתם ערוגה ובערוגה שיש לה גבול בסברא בעלמא פליגי והשתא מ"ט דרבנן הא ודאי מצי למיזרע בהגבול י"ב זרעונים ובתוכה ששה זרעונים ויש כאן שיעור הרחק בין כל מין ומין כדקאמר ר' יהודה:

תיפתר שהגבולין ממעטין ששה. הכא במאי עסקינן כגון שהעלין מזרע הגבולין שלה מכל רוחותיה נכנסין מעט בתוך הששה של הערוגה וממעטין את הערוגה משיעור ששה על ששה עד שאינו יכול לזרוע בתוכה כמה מינין בשיעור הרחק בין מין ומין כ"א מין אחד באמצע בלבד:

אם בשהגובלין וכו'. ופריך אי הכי בדא תנינן ר' יודה אומר ששה באמצע בתמיה והיכי פליג ר' יהודה אם הגבולין ממעטין אותה שאין בה כדי לזרוע [ששה] מינין עם שיעור ההרחק בין מין למין:

וקיימניה ולא ידעין וכו'. וקאמר הש"ס וקיימי להמתני' ופירשו אותה ולא ידעינן אי בשם חברייא סתמא פירשיה אי שר' אימי בעצמו שהוקשה לו לעיל הדר ופירשה כן:

על ראשה. כלומר לעולם כדאמרינן דסיפא ביש לה גבול מיירי בגוונא דהגבולין ממעטים את הערוגה מששה על ששה ודקשיא לך הא דר' יודא יכילנא לשנויי לך דעל רישא דמתני' קאי בסתם ערוגה שאין לה גבול בהא היא דפליג ר' יהודה וקאמר זורעין בתוכה ששה באמצע והיינו עם מין האמצע בין הכל ששה וקמיפלגי בדרשא דקרא כדאמרן אבל בגוונא דסיפא לכ"ע ג' על כל גבול וא' באמצע:

ואין על ראשה בדא תני ר"ח וכו'. בתמיה וכלו' דדחי לה הש"ס דהא לא מצית אמרת דאם על רישא דמתני' קאי דר' יודה א"כ היכי תני ר"ח בזה אליבא דר' יודה דס"ל י"ח מינין יכול הוא לזרוע בערוגה והא לא משכחת לה אלא בערוגה שיש לה גבול י"ב על הגבילין וששה באמצע וש"מ דאסיפא קאי וטעמי' דת"ק בערוגה שיש לה גבול לא אתפרש לן וקאי בקשיא: