פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין א:ג:ח

אתייא כרבי. לאו אהאי מתני' קאי אלא אמתני' דפרק השולח מי שחציו עבד וחציו בן חורין כדגרסינן התם דמוקי לה כרבי ואגב דלקמן דאמר מזכה לו ע"י אחר נקט לה הכא:

דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. וקנה ורבנן פליגי עליה התם וס"ל דאין אדם משחרר חצי עבדו ובין בכסף ובין בשטר לא קנה:

ולית לרבנן אדם משחרר חצי עבדו. כלומר אם מתני' דהשולח לא אתיא כלל אליבא דרבנן דודאי אדם משחרר חצי עבדו לית להו אלא אי לא משכחת לה חצי עבד אליבא דרבנן הוא דקבעי:

אית לון בעבד של שותפות. רבנן מוקמי להאי מתני' דהשולח בעבד של שני שותפין דמכיון שאין לו בו אלא חציו אפי' רבנן מודו דקנה כי שחרריה האי לפלגיה דלא שייר מידי בקנינו:

אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא. לרבנן ולא קנה אם משחררו לחציו:

שהוא כזכה מימינו לשמאלו. כיון דעדיין הוא חצי עבדו אין חציו השני נמי משוחרר שהרי הוא כנותן שטר שחרור מימינו לשמאלו ולאו כלום הוא שאינו מזכהו ע"י אחר:

ולית לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו. ומ"ט דר' דאמר משחרר חצי עבדו קנה:

אית ליה. כלומר ודאי אית לרבי האי סברא והכא מיירי במזכה לו השטר ע"י אחר לשחרר חציו והלכך אמר ר' דקנה:

ולית לרבנן במזכה לו ע"י אחר. ומ"ט דרבנן דפליגי בזה אדרבי הא ס"ל זכות הוא לעבד וכדאמרי במתני' בשטר ע"י אחרים:

סברי רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו. אם משחררו לכוליה וראוי לקבל גיטו ע"י עצמו דגיטו וידו באין כאחד ראוי נמי לזכות ע"י אחר אבל זה חצי העבד שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו דהוי כמימינו לשמאלו אינו ראוי לזכות ע"י אחרים ורבי ס"ל אפילו בכה"ג ע"י אחרים לעולם הוא ראוי לזכות: