פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ה:א:ה

פרט למטלטלין. כדמפרש ואזיל:

בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה. כלומר דלא תימא דלמעט מטלטלין לגמרי הוא דאתא אלא הכי קאמר במי שלא רוצה ליקח מטלטלין מתחילה אם מוצא הוא קרקע וקמ"ל דאין כופין אותו ליקח מטלטלין מאחר שיש לגבות מן הקרקע כדמסיק:

והכא. ואתיא הא דהכא כהדא דתני אין לי אלא קרקע דכתיב מיטב שדהו:

מה בעית מימר קרקע עיקר. כלומר על כרחך דהכי תפרש לה דקרקע עיקר וה"ק מנין שאם אין לו קרקע ורצה ליתן כסף גובה ולא אמרינן שצריך לקנות קרקע ולהגבותו ת"ל כסף וגו' אבל אם יש לו קרקע קרקע קודם:

אי נימר כסף עיקר. דאי תימא דה"ק מנין שאם יש לו קרקע ורוצה ליתן לו כסף שעל כרחו של ניזק לוקח הכסף ולא קרקע א"כ ויחליטו לו משעה ראשונה כלומר דלפ"ז מגבין להניזק מהמטלטלי' קודם מהקרקע:

ואנן חמיי. והא אנן רואין דרבנין לא נהגו כן אלא מחליטין להניזק קרקעות אם יש לו אלא ש"מ דה"ק פרט למטלטלים שאינן קודמין להגבות לקרקעות:

בשחפר אביו בור. לאו דוקא אלא חדא מנזקין נקט וה"ה בשן ורגל או בשורו מועד שהזיק ואינו שוה לפי הנזק:

והזיק בחיי אביו. ולא היה לו ממה לשלם:

ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו. שנפלו לו מאבי אביו שמת אחר מיתת אביו דבשעה שהזיק היו הנכסים ראוין ומהו דתימא ישתעבדו הנכסים לאותו נזק שנתחייב אביו קמ"ל כרמו שמוחזק בו פרט לראוי שאינו כבמוחזק: