פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ה:א:ו

קשיא על ר"ע ניזוק. כלומר מאי של ניזק דקאמר הרי זה ניזוק מנכסיו ואת אומר כן ומה שייך של ניזק הכא:

אלא ה"ק דשמין בשל ניזק. וכדמפרש ואזיל:

יכול אם אכלה מן העידית כו'. שאם אכלה ערוגה אחת שמינה ויש כאן ערוגה שמינה בין הכחושות יכול ששמין כמה יפה אותה ערוגה וכך משלם לו ואם אכלה כחושה משלם כפי ערוגה אחת מן הכחושות:

היך עבידא עידית שבזיבורית טבא סגין. כלומר ודאי אי אתה יכול לומר כן דהיך עבידא הא עידית שבזיבורית יפה היא הרבה ושומת' יותר ביוקר משומת ערוגה אחת עידית בין העידית ואם את אומר כן נמצאת משביח את הניזק הרבה והורע כחו של מזיק:

רואין את השדה. סיומא דברייתא היא כלומר אלא כך הוא שרואין את השדה כאלו כולה מליאה עידית ושמין ערוגה אחת שמינה בין השמינות ומשלם לו ולא הורע כחו של מזיק כ"כ:

וזיבורית. ואם אכלה זיבורית בזה ודאי משלם מזבורית נמצא כו' שהכל בשדה של ניזק שיימינן:

מנין לר"ע הנזקין שמין להן בעידית. כלומר ודאי מדקתני במתני' מפני תיקון העולם דקאי על כל הני דחשיב אנזקין כו' ולר"ע ודאי בדמזיק קאמר כדפרישית במתני' דהא לדידיה מן התורה בדניזק הוא ומנין הוא זה ומה טעם יש בו:

ליתה מן התורה. ודאי מן התורה ליתה אלא מן התקנה איתא כדתניא בתוספתא:

מפני הגזלנין. שיהיו נזהרין מלהזיק שיהא אדם אומר מה לי לגזול מה לי להזיק הרי למחר ב"ד מוציאין שדה יפה שלי מלפני:

וסומכין אותה למקרא. כלומר אע"פ שמן התורה באמת בשל ניזק שמין ב"ד עושין סמך מן המקרא מיטב שדהו דשל מזיק הוא ומגבין אותה ממנו:

עד כדון קרקעו. שמשלם ממיטב:

משכונו. מטלטלין שלו וע"ש שניטלין מיד אל יד קרוין משכון שכן מזה אל זה ומנין שהן משתלמין ממיטב:

למד מקרקעו. מה קרקע ממיטב אף כל דיהיב ליה ממיטב הוא: