פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ה

מן הבאור והגלוי שהמליצה הבאה בדרך שאלה ותשובה כאלו שני אנשים מתווכחים אחד שואל ואחד משיב היא באה מבוארת בהרחבה ועי"ז ענינה נגלה יותר לדעת המתבונן בו לפי שדרך השואל להתעצם להרחיב שאלתו שתהא נראית שאלת חכמה כי כבר אמר החכם שאלת החכם חצי חכמה והמשיב מתעצם לרפאות מחלת השאלה ולבטלה בכל יכולתו:

למחקרנו להענין אשר אנחנו חוקרים אותו:

באמצעות שכלו שגם הערת השכל מתיחסת אל הבורא שהוא החונן את האדם בשכלו והשכל הוא האמצעי כמו שבעולם החציבה מתיחסת אל האדם והגרזן הוא האמצעי:

אך הדברים אשר כו' לענין ההערה השכלית הם אלו שיתברר אצלו כו':

שנטע הבורא בשכל בה ההכרה להכיר שבח האמת וגנות הכזב כו':

בשבח האמת כו' שראוי לשבח האמת ולגנות הכזב לבחור בפעולת הצדק כו' והנה השמות נחלקו לעיון ולמעשה לכן אמר חלוקות אמת וכזב על שלמות העיון וצדק ועול על שלמות המעשה ובחור וסור וגמול כולם בחול"ם להיותם מקור כמו זכור שמור:

וגמול בעל הטוב בטוב והודותם גמול במעשה והודאה בפה וכן ברע:

וגמול אנשי הרע כו' ואף שאסרה לנו התורה החלוקה הזאת כמ"ש לא תקום ולא תטור אולם השכל בודאי היה מחייב כן ונ"מ במקומות שהתירה לנו התורה וחייבה אותנו כמו עמון ומואב ועמלק וכן להעניש העוברים ע"פ דין המסור לב"ד:

ולשקול הטובות כו' כי בדברים כאלו צריך להיות לאדם פלס ומאזני משפט שהרי לא יתכן לשבח לאדם בשבח גדול על טובה קטנה גם לא יצדק תאר גמול אם הוא גדול יתר מאד על הצדק שעשה וכן ברע:

ולהשלים עם בני אדם להיות בברית שלום עמהם:

ויתרון גמול על גמול ועבודה על עבודה שגם זה תלוי בבחינת השכל כמו שחקרו רז"ל אם סקילה חמורה או שריפה הרג או חנק מלקות או ממון נדוי או נגדא:

ואם יזכירהו כו' שיזכור שהוא צריך לשום דרכו ולהכין צעדו לדרוך בדרך טובה:

להבין טובותיו הבאים עליו:

ויחזק החי"ת בפת"ח שהוא יחזק ויאמץ כח הכרתו בה':

בעבור כלילתם ורובם להיותם רבים מאד ובהם טובות כוללות שטובה אחת כלולה מהרבה טובות פרטיות כמו כח הזכרון שיש לאדם בו תועלות הרבה כמבואר בספר זה וכן הרבה כמוהו:

והתמדתם היותם תמידים בזמן כמו החיים והבריאות ומשיכתם הם הטובות שאינם תמידים כאלו אמנם הם מצוים ושבים אליו מזמן לזמן ועל שתי חלוקות אלו אמר למעלה בשער הבחינה והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עיין שם ובאלו שתי החלוקות טובה אחת נחשבת להרבה במספר מצד רבויה בזמן:

יתבע את נפשו כלו' שאז בכוון יתבע את נפשו ויעיר אותה לכך וכאשר תתעורר לזה אזי יראה לה שאין זה ביכלתה ועי"ז ילחצנה להיות נכנעת ושפלה כמו שמבאר והולך ואמר מגמול בעל הטוב בטוב על המצות שבין אדם למקום שהם לפי הנראה כמו גמול לבורא ית' על טובותיו ואמר ובחור בצוק על המצות שבין אדם לבריות שהחלוקות האלו נקראים דרך כלל מצות ומשפטים:

להכנע בפעולות מורות על שפלות כמו תענית שק ואפר כמו שנאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני:

ולהיות שפל ונקל במחשבתו שפל בבחינת עצמו מחזיק עצמו בשפלות הוא הפך גבה לב ונקל עלוב ונקלה מזולתו המקלה אותו כמד"א ארור מקלה אביו ואמו:

במעשים לעשות מעשים אשר וכו':

בהם יתכן כו' כלו' לגשת לעבוד אותו במעשים ההם כמד"א בגשתם אל המזבח לשרת ולהתקרב ע"י אל הבורא ית':

תמורות גמולו שאין לקרא עליהם שם גמול להיותם מעטים מאד בערך הטובות אולם שם תמורה יפול גם בהמיר דבר קטן על גדול אחר שהוא נתון תחתיו:

התברר אצלך והתקיים בדעתך לפי שיש דבר שנתברר אצל האדם כבר בבירור שלם אמנם לא שמר אותו בזכרונו ולא נתקיים בדעתו כי נשכח ממנו:

שאת חבולה וקנויה כו' כי כן בטבע העולם האיש הרש ימשכן חפץ אצל העשיר כי קשה עליו למכור אותו בתחלה ומקוה אולי תשיג ידו אח"כ לפדות אותו ואח"כ בראותו שהוא נצרך עוד למעות הוא בא ונוטל עוד עד יתרבה המשאת בערך שיווי החפץ וממילא הוא נחלט ונקנה לממושכן. כן האדם בתחלתו חייב מעט לבוראו ואז נפשו חבולה וחובו הולך ומתרבה עד שנפשו נקנית לבוראו וז"א חבולה וכו' וקנויה כו':

ברוב חסדיו על ההטבות שהטיב לך בחסדו ועוצם חנותו הם ההצלות שהציל אותך מצרותיך שבזה שייך מדת חנון כמו ושמעתי כי חנון אני. חנותיו לשון חנינה כמו השכח חנות אל:

קצת מה כו' כלומר אף שאין בכחך לפרוע כולם תפרע עכ"פ קצת מהם כפי יכולתך:

כוספך אליו אל הפרעון:

כוספי חזק להבא וצערי גדול לשעבר שהייתי עצל בזה או צערי גדול לחסרון ידיעתי איך ומה לפרוע כי לא היה לי מורה דרך עד הנה:

תפתי נפשך כאדם המפתה רעהו להנותו בדבר המזיק לו כמו שמבאר להלן באמרו אינו מונה כי אם את עצמן ומלת אונאה הונחה בדברי חז"ל על הגונב דעת חבירו:

ומפסיד הרופא כו' כלומר מה לרופא בכך הוא אינו מפסיד כ"א טרחו אמנם לעצמו הוא עוכר כי יכפל עליו חליו כי כן טבע סמי הרפואה להזיק להבלתי נאותים להם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרקיו:

והאיך יהיה איך אדע אם כוספי כוסף אמת או עדיין בשום רפיון יכונה:

הצלתך וחיותך הצלתך מן העונשים המרים וחיותך בחיים נעימים:

כוספך אמת כלו' הוא עצמי ומתקיים וממילא תשיג חפצך מהר וזה אמרו וחפצך נחוץ הכוסף והחרוץ הם ב' דברים וכבר ימצא כוסף בלי חפץ וחפץ בלי כוסף שמלת חפץ הונחה על חוזק השתוקקות בנפש להדבק בדבר החמוד לה בעת שעלה ציור הדבר ההוא ברעיוניה והיא מפעולת הטבע ואולי אעפ"כ לא תחפוץ בו מצד איזו מניעה כאלו תאמר מי שגבר עליו הרעב ביום צום שצודק לומר על הנפש שהיא נכספת אז למאכל אולם לא תחפוץ בו שהחפץ הונח על הרצון בבחירת הדעת וגם ימצא חפץ בלי כוסף כמו בקחת אדם סם מר לתועלת רפואה שהוא חפץ בו על כרחו אמנם אין טבעו נכסף אליו וכבר ידוע שבכל כחות האדם יש כמה מדרגות בפחות ויתר וכן בכוסף יש כוסף חזק ויש עוד חזק ממנו אולם לא יתכן להיות כוסף רפה בהחלט כי אם הוא רפה איננו כוסף כלל וע"פ ההצעה הזאת תבין מליצת המחבר בכוסף ובחפץ בכל דבריו אלה והבן:

חפצי רפה כבר יצדק ל' רפיון בחפץ אולם בכוסף לא יצדק כנ"ל לכן אומר בכוסף כוזב שהוא ל' הפסק שכבר יכול להיות שיכסוף האדם לדבר מה ואח"כ נתקררה תשוקתו ונכזב הכוסף:

כוספי אמת אמת הוא הדבר הקיים והוא היפך הכוזב:

וחפצי ברור כלומר חזק ואמר ברור לפי שסיבת הרפיון בחפץ הוא להיותו מעורב בסיג איזה פניות מתנגדות להחפץ ההוא והוא כמו תערובות שמרים בדם האדם המנגדים לטבע הבריאות ומחלישים כחו ובהתחזק החפץ יורה כי הגו סיגיו ונשאר ברור:

על צער הרפואה הם פעולות הרפואה הנעשית בחיצונות הגוף כמו הזריה והתחבושת ויש בשר שהרופא גורדו וסבלו מרירות ההם ברפואות הנלקחים דרך אכילה:

מראשיתך מראשית הויתך שמתחלת יצירת הגוף התחברה אליו הנפש ובכחות אמר מתחלת גדולך שהרי הם המותרות אשר הרגיל עצמו בהם משבא לכלל דעת ולא יתכן לומר עליהם מראשיתו שהרי לא לאדם דרכו בהיותו בבטן אמו:

והגאוה בבחינה נגד זולתו והגבהות גבה לב בעצמו:

והמנוחה מיגיעת אברי הגוף והשלוה הוא שלות הלב מטרדת הרעיונות:

והתנאות להם היות נראה להם לאדם נאה:

בקנינים העולמיים והכריחם באשר בידם להתקנאות בהם במה שרואים בידם מקניני העולם והכריח הה"א בפת"ח כלומר להוציא מאשר בידם על כרחם:

ובזות אותם בעיניהם וזכור גנותם שלא בפניהם:

מן הכחות והמדות זכר תחלה הכחות שהן הסיבות המחזיקות וצריך להסיר תחלה הסיבה כי בסור הסיבה יסור המסובב:

ולהפקד פירושו לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד והנה בנתח בשר שאחרי שנכרת ונתרפא אין בחסרונו הפסד ניכר וכל ענינו הוא צער כאב הכריתה זכר בו לשון כריתה אולם באבר שלם שחסרון האבר מתשמיש הגוף הוא יותר מצער הכריתה זכר בו החסרון:

מה שיש בין שני הענינים על צער כריתת נתח שלא יצדק בו לשון רעה שאינו רק כאב לשעה גם צודק בנתח לומר בין שני הענינים שצער הכאב ופחד ההעדר כמות הם ב' ענינים שונים ובענינים שונים שייך לשון התבוננות לזה אמר בו מבין משא"כ חסרון אבר שהוא חלק מחלקי גופו וחסרון כל הגוף הם ענין אחד והוא דוגמת מאמרם ז"ל מה לי קטליה כוליה ומה לי כו' ואין שייך בו לשון התבוננות רק לשון הכרה להכיר הפרש הכמות והבן ועל חסרון אבר שנעשה בעל מום קבוע והוא רעה רבה אמר ומכיר מה שיש בין שתי הרעות:

שימי אל לבך כו' שבתחלה צריך להעלות על לבו ציור שני ההפכים ואח"כ צריך להשתמש בכח הבינה לשקול ההפרש ביניהם:

הטובה אשר תגיע אליך כו' בטובה אמר לשון הגעה כי הוא מדבר עם האדם אשר ברע הוא עד הנה ואם ייטיב דרכו יגיעוהו מחדש טובות לא יועדו לו עד הנה אולם ברעה אמר אשר תמצא אותך וגם בתורה אמר ומצאוך כל הדברים האלה כי הרעה כבר מוכנת ומיועדת לפועלי רע וכאלו מחפשת אחריהם וצודה להם עד שתמצא אותם בהגיע תור שילום גמולם מאת האלהים כמו שאמר החכם וגם רשע ליום רעה ואמר נכונו ללצים שפטים ואמר חטאים תרדף רעה:

ממאפל קדרות העולם אופל רעיוני לבבם ממה שלבם קודר כל היום בתאות העולם:

שהנאותיו מעורבים כו' הם שתי פחיתות בהנאות העילם א' שגם בשעת הנאתם אין תאותם שלמה שהרי העצב מעורב בהם ב' שהם הוים ונפסקים תמיד והנה מצד שהם מעורבים בעצבים אין נפש האדם שלוה בהם גם לשעתם רק דואגת על היותם בלתי שלמים כחפצו ולהיותם נפסקים והרי הם מתחדשים תמיד על הנפש איננה במנוחה כי כל היום התאוה תאוה והלשון מבואר:

חזקת הכרתך שבודאי כל אדם מכיר טוב האחרית אמנם הכרתם חלושה לזה אמר חזקת הכרתך:

ושתשתדל לו בפעולות המביאות אליו ותחוש עליו להזהר מן המפסידים אותו כפי שמבואר בדבריו בהרבה מקומות מזה החיבור שהוא מונה והולך מפסידי כל דבר:

הצלתך וחיותך הצלתך מן מות הנפש וקנות חיותך:

משיבת דאגתך על הפסד חמודותיו בזמן העבר שהיה כבר נשכח ממנו לולי שרוב המיית לבו בחמדת הזמן משיב אל לבו כל הפסד חמודותיו שאבדו ובהכפלת יגונו כוון בדבר המצער לשעתו שלולי חזקת חמדתו היה יגונו חלש בהם והוא מכפיל ומחזק אותו והרו הם ב' בחינות בצער אבידות מה שבידו ואח"כ באר האבל בהעדר משאלותיו שאינו יכול להשיג:

אין לו קיום ולא התמדה שכבר ימצא דבר שאין לו קיום באיש ויש לו התמדה במין כמו דוגמת מי הנהר שבסור אלו יבואו אחרים ממינם ויתכן לומר על מי הנהר שהם מתמידים אולם טובות עוה"ז אפשר שילכו ולא יבאו אחרים חלופם:

כל שכן שלא תגיעי כו' כלו' כ"ז לו הונח שתגיע אליהם כל שכן שאפשר שלא תשיג אותם כלל:

ממשלת הדבר וכללו של ענין אמשול לך משל בדבר זה ובשתים אועיל לך בדבר זה האחד במה שהדבר המונח במשל הוא יותר נוח להתבונן בו כידוע והשנית שעפ"י המשל הזה יהיו כל פרטי הבחינות מזה הענין כלולים בכלל אחד ויהיו קלי השמירה וז"א וכללו של ענין:

עם השתוות הערכים פירש שערך עילוי מי שהוא למעלה ממך עליך כערך עילויך על מי שהוא למטה ממך:

ומה שהוא טוב כו' וירע לך כו' או ירע לך:

פירוש ובאור פירוש מה שמפרש ומגלה הדברים הסתומים ובאור נקרא הרחבת הענין יותר ממה שיורו הדברים ההם:

שאת הטיבות גרסינן שאת הא' בפת"ח והטיבות כו' ביו"ד אחר הטי"ת:

לעבדך מקנת כספך ולא כתיב יליד ביתך אף שבאמת יצדק עלינו תאר זה כמו שנאמר הלא הוא אביך קנך הוא עשו רק לפי שמצאנו אצל קבלת עול מלכותו ית' נאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא נאמר אשר בראתיך וכבר נאמרו בזה טעמים תמצאם בספר הכוזרי ובראב"ע על התורה בפסוק זה ועל יציאת מצרים נאמר עם זו קנית ולכן הזכיר לשון קנין גם לפי המשל בין בני אדם יותר יחייב השכל ההכנעה לאדון מעבד מקנת כסף מיליד בית שהיליד בית בא להאדון בדרך מציאה אשר לא כוון אליו האדון משא"כ במקנת כסף:

נאמן ומשתדל בעניניו שיהיה נאמן בעניניו ומשתדל בם וכוונתו עפ"י חלוקתו בהקדמת העבדות לב' חלוקות דהיינו חובות הלבבות וחובת האברים ועל חובת הלבבות אמר נאמן ועל חובת האברים אמר ומשתדל בם:

ושיירא אותו יראת הרוממות ויפחד ממנו יפחד מציור יכולתו להעניש עוברי רצונו גם לפי שהוא ית' רחוק מצד השגת מהותו וקרוב מצד השגחתו נאמר בו מורא ופחד המורא מרחוק ופחדו מקרוב:

שישפל ויכנע כו' בנראה כו' ובנסתר ישפל בנראה במעשיו ויכנע בסתר מצפונו:

במלבושו ובמדותיו שאין לעבד להתלבש לפני אדוניו במלבוש כבוד כדרך בני חורין גם אין לו להראות סלסול במדותיו ד"מ שלא יכעוס לפניו אפילו על מי שראוי לכעוס כפי הדין גם אין לו להכריע דבריו כמו שאמרו בכבוד אב:

ויכבדהו וירוממהו כו' יכבדהו בלבבו וירוממהו בלשונו:

וישבח ויודה שבח הוא סיפור מעלותיו והודאה שיודה לו על הטוב שהטיב עמו:

ושיזכור טובותיו יזכירם בפיו תמיד בינו לבין עצמו גם בפני אחרים וזהו בסתר ובגלוי:

כפי שראוי לו שלא יעשו כמו שאמרו ז"ל משל למי שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף:

מאהבתו שימצא כו' לפי שהוא אוהב וחפץ שימצא חן בעיניו:

ויתקרב אל רצונו יתנהג בתכונה שיהיה ממילא קרוב לו ורצוי אליו וגם יתחנן לו שיהיה לרצון לפניו וזה אומרו ויתחנן כו':

ויפחד שיהיה מקצר יפחד אולי הוא מקצר במצותיו ואמרו יהיה לשון עתיד כלו' הוא מפחד אולי יוודע לו בזמן החשבון שהיה מקצר או כמאמרם ז"ל שהצדיק ירא לעתיד שמא יגרום החטא או כוונתו שציור הפחד הוא אצלו בהכינו עצמו לאיזה דבר עבודה אולי יהיה מקצר בה:

ישמור מצותו עשה טוב ויתרחק כו' נגד סור מרע:

בצד מה שהוא חייב כו' שיהיו מעשיו בזויים בעיניו נגד מה שהוא חייב לעשות והיינו בבחינת כמות המעשים במיעוט מספרם גם בבחינת איכותם ואח"כ אמר וימעט אצלו טרחו בבחי' הטורח בעבודה:

ויותר בקטנות מעלתו שיודה שמעלתו קטנה בעיני עצמו בערך גדולת אדוניו בנפשו פירוש במחשבתו:

וכניעה ושפלות כניעה במעשים ושפלות ברוח:

ושירצה שיקבל ברצון:

ירצה ויסבול יקבל ברצון בהתחלה ויסבול כל זמן המשכו ולא ישתדל בתחבולות אנושי להסירו מעליו:

ולא יחשדנו בדינו על מיעוט חלק שחלק לו בצרכיו ועיניו רואות רבות הטובה אצל אחרים ולא יחשוד אותו לומר משא פנים יש בדבר ובזה שייך לשון דין כמאמר רז"ל קופה מתחלקת בשלשה לפי שהוא דין:

ואמר ולא יעוולנו בגזירתו אם גזר עליו רע ח"ו לא ייחס לו עולה ומצאנו שני הלשונות בשירת האזינו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט נגד חלוקות ההטבה ואח"ז אמר אל אמונה ואין עול על גזירת הרע ח"ו ומפרש אח"כ דבריו באמרו ויהיה די לו במה שחננו זהו החלוקה הראשונה ויצדיקנו ביסרו אותו היא החלוקה השניה:

והמקנה עליו איך שהוא קנין אדוניו ומלת עליו כלו' שיש עליו תחר קנין לאדוניו:

כי אם בזכרו שבכל הגיוניו ימצא ב(זיו זכרון אדוניו:

ולא יביט כי אם אל דרכיו ללמוד לעצמו דרכי אדוניו כמו שנאמר והלכת בדרכיו:

ולא ישמש שכל שירותו אותו לא תהיה מגמתו רק שיהיה לרצון לו:

ולא ישמח כו' שלא יהיה שמח בשום דבר בעולם רק בעבודת בוראו:

ולא יבקר מבקש נקרא המשתדל בדבר להשיג אותו ואמר שלא ישים השתדלות יתירה בשום דבר בעולם רק בהשגת רצון אדוניו:

ולא יעמוד כו' כוונתו במלת יעמוד לשון הפסק כמו ובפתחו עמדו כל העם וכמו עמדו לא ענו עוד שפסק דבורם ואמר שלא יחרד ויפסוק בשום דבר בעולם בהרגשתו נזקו כמו שיתבהל ויחרד ויפסק בעסקו בהרגישו שהוא מורה בוראו בענין ההוא:

כי אם בביתו בכדי שיהיה מוכן תמיד לשירותו:

ולא יקום כו' שבשום דבר בעולם לא יתעשת כ"כ להיות מצבו חזק בענין ההוא לבל ימוטו פעמיו ממנו כי אם באמונת אדוניו שיתעצם בכל יכלתו לבל ימעדו קרסוליו:

סוס יראתו לשון כסות כמו ובדם ענבים סותה ודימה יראת הבורא לכסות שלובש האדם לכסות ולהעלים בשר ערוה כן יראת האלהים תכסה על גנות המדות הפחותים שבכח האדם לבל יצאו לפועל:

ולא יתדמה כו' שמי שהוא אהוב מאד אצל האדם מרוב אהבתו אותו תמונתו דבוקה בלבו והתמונה הדבוקה בלב מצטיירת ומתדמה תמיד לפניו כאלו היא עומדת נגדו וזה פשט הכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד:

ולא יעור כו' שהדבר האהוב ונחמד לאדם הוא אצלו ראשית כל מחשבותיו ומיד שיעור משנתו הוא קודם להכנס במחשבתו מדברים אחרים ומיד עולה זכרונו לפניו במתקרב:

כי אם עמו בהיותו עמו לפי שהוא משתוקק תמיד אליו:

כי אם מהמרותו מדבר שהוא נגד רצונו ית' וממרה אותו:

בעת כעסו עליו:

מפחדו עליו פן יפיל עליו אדוניו פחד:

שמחייב רצונו שרצון אדוניו מחייב אותו להיות הוא כועס עליו:

ולא ירצה כו' איננו לרצון לפניו זולת מי שעושה רצון אדוניו:

כי אם ברשותו כאשר אדוניו מרשה אותו לקחת:

אחר הפקת רצון כו' אחר שידע שיש בדבר הזה הוצאת רצון אדוניו לפועל ומלת אחר מוסבת על הידיעה כלומר אחר שידע שיש בדבר הפקת וכו' או כוונתו במלת אחר על המשך תשוקתו אחר דבר זה כמו אחר ה' אלהיכם תלכו שהכוונה שם להיותנו נמשכים בכל תנועותינו אחר רצונו ית':

ובהפכם יוכרו כו' בכל הענינים יודע ויוכר הצד הבלתי ידוע מן הצד הידוע שהוא הפכי ד"מ העני מצייר טובת העושר ע"י הכרתו בצער העוני שהוא הפכו וע"ז אמרו ידיעת ההפכים אחד והכוונה בכאן שאחר שבארנו ההנהגות הטובות בעיני האדון ממילא ידוע שההנהגות שהם הפכם הם רעות בעיניו אם יתנהג העבד בם וצריך להניח הרע ולאחוז בטוב: