פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ד

על ידי איש מבני אדם הוא משה רבינו ע"ה:

במה שהוא טוב לפי שהוא טוב כו':

חסד ונדבה וטובה חסד בבתינת המקבל שלא היה ראוי לכך ונדבה בבחינת הנותן שאין לו שום טובה מזה רק מנדיבת לבו או להיפך וטובה לפי שדרך הטוב להיטיב:

שלם עמו שלא להרהר אחריו:

ובטוח עליו בכל ההצטרכות:

והמסר אליו דרך כלל שיגול דרכיו עליו ית' וימסור כל הנהגותיו לידו ית' ורצוי בגזירותיו אחר מעשה לקבל כל הבא עליו מאתו ית' בשמחה ובטוב לבב כמאמרם ז"ל חייב אדם לברך:

ויאמין בנביאיו ובתורתו הקדים נביאיו שאמונת הנבואה קדומה שהרי חנוך ונח והאבות ואהרן ומשה היו נביאים קודם קבלת התורה וגם היו צריכין להאמין תחלה בנבואת משה ואח"כ בתורה הנתונה על ידו:

ביחוד הלשון עם הלב פירוש שיחדהו בלשונו מצורף עם לבבו:

וקריאת ספר התורה ולמודו כמאמרם ז"ל לגמור אינש והדר לסבור או יכוון בקריאה לעצמו ובלמוד לאחרים:

כשתוף עם הבורא שיאמין ח"ו בלבבו מציאת איזה אלוה בשתוף עם הבורא:

וכחונף הוא עשות דברים נכוחים וכוונתו רק להחניף לברואים:

ואהבת עשות כו' כלומר ההסכמה בלב ח"ו לעשות נגד רצון הבורא ית':

והגאוה והגובה והגאון כוונתו על שלש מעלות הנזכרות בירמיה שהם החכמה והגבורה והעושר דהיינו גאוה בחכמה וגובה בגבורה וגאון בעושר:

ולעוג לנביאים בעצמם וגם ילעיג לדברי נבואה שבפיהם ולעוג הלמ"ד קמוצ"ה והעי"ן בחול"ם כמו זכור ושמור וכן מאוס בטוב:

ומאוס בטוב בפועל טוב ובאנשים העושים אותו:

ואהבת הרע לבני אדם שהוא מוצא קורת רוח בבא רעה לבני אדם או יהיה הרע הה"א בקמץ כמו חדלו הרע והכונה שהוא אוהב להרע לב"א:

השתוף עם הבורא כו' הוא ע"ז:

והמלבוש והמכסה לבוש הוא התחתון וכסות הוא העליון:

ושמוש הלשון במליצה:

עילת הנקוד סיבת הנקוד מפני מה צריך להנקד בנקודות אלו:

לעת שמוש הלשון לדעת שמוש כו':

ותיבות הטעם באיזה תיבה ראוי להעמיד הטעם:

והסמוך והנפרד איזו מלה היא סמוכה לחברתה ואיזו נפרדת ובאמת לבד מן הקרובים לדעת יש בהם שצריכים התבוננות ובפרט מה שהוא ע"פ קבלת חז"ל ואינם מובנים כן ע"פ פשטות המליצה לדוגמא אביא לך אחד הנה נאמר ביבמה והיה הבכור אשר תלד הנה לפי שטחיות המליצה שתי מלות והיה הבכור סמוכים למלות אשר תלד וגזרתם יקום ע"ש אחיו ובאה הקבלה ולמדה אותנו שהם דברים נפרדים שיהיה הבכור מלמד אותנו שמצוה בגדול ליבם ואשר תלד פרט לאילונית ובפירוש אמרו אתאי הלכתא ואפקיה מפשטיה לגמרי:

וספור העבר בלשון עתיד כמו ויש אשר ישכן הענן ודומיהן הרבה:

והצווי בלשון המקור כמו זכור את יום השבת וכן שמור ששניהם קמוצים בדרך המקור והכוונה בהם על ציווי:

והשלם והחסר שרוב המלות באים בשלימות ומהם נמצאים חסרות כמו מלת יגח ששרשו נגח וחסר נו"ן השורש וכן מלת ידור ששרשו נדר והרבה דומיהם:

והנח והכפול הם שני הפכים כי בנח הכוונה על האותיות הנחות ובלחי מורגשות במבטא כמו ברא קרא שהאל"ף נחה וכן היו"ד במלת תמים ודומיהן ובמלת כפול הכוונה בהיפך שיש אותיות שנכפלו במלה כמו בלל סבב גלל ולפעמים שנים שנים באים כפולים כמו ירקרק סחרחר:

מהנראה והנסתר שיש נח נראה ונח נסתר כמו במלות בראשית ברא האל"ף נחה ונסתרת משא"כ את השמים ואת הארץ שסופם נחים ונראים:

העובר והאמתי מה שנאמר דרך העברה בהשאלה כמו ראש ההר ורגלי ההר ומה שנאמרו באמת:

והשמות הדומים שיש שמות דומים אעפ"י שהם שונים בכוונתם כמו וישלח יעקב מלאכים עם וישלח את לוט שזה לשון שליחות וזה לשון שילוח ועיין פירש"י בפסוק וישלח את היונה וכן בשלח פרעה וכן מזו הדוגמא ואברהם הולך עמם לשלחם שהיו כעצורים אצלו בסעודה ובשאינם דומים הכוונה להיפך והם הנקראים שמות נרדפים שהמלות משונות וכוונתם אחד כמו איחור ובושש ובגד ושמלה ודומיהם הרבה:

והנגזרים כמו אשה הרה שהיא מלה נגזרת מלשון הר וכן בשמות בני אדם נמצא הרבה כמו שמות בני יעקב:

והזרים שנמצאים הרבה מלות זרות במקרא כמו מלת וישרנה הפרות שכתב רש"י ז"ל מלה זו אנדרוגינוס והרבה מדוגמות אחרות ואין להאריך:

בתארים ובפעלים שלפעמים נכתבה מלה אחת שני פעמים פעם בלשון תאר ופעם בלשון פועל כמו מלת מבין נאמר כל יודע מבין הוא תאר ומבין חדות הוא פועל ודומיה הרבה:

ולחקור על העובד והאמתי למעלה אמר על ידיעת העובר והאמתי שהכוונה על ידיעת סתמית בלי חקירה ובכאן אמר ולחקור על כו':

בגשמות כלומר כמו הדברים והתנועות הגשמיות הנאמרות בו יתברך שנאמרו רק בדרד העברה ובשאלה כמו וירא ה' וישמע ה' וירד ה' ויחר אף ה' ודומיהן:

כנראה ממנו כלומר שהם מפרשים כוונת הכתוב כן כפי הנראה מפשוטו בלי קבלת חז"ל:

מבלי עיון בתלמוד ועליהם אמרו התנאים מבלי עולם שמורים מתוך משנתן כו':

מתולדות הדינין הוא העסק בשאלות ותשובות זרות שזכר בהקדמה:

אותות הנביא לדעת מה הם אותות מורות על אמתת הנבואה והאותות המורים על הקבלה שהוא תורה שבע"פ:

והבאת הראיות עליו על מציאותו ויחודו ית' ושאר תאריו ומדותיו:

הכתוב והמושכל שבתורה נכתב לנו צווי הקבלה שבע"פ כמו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגם השכל מעיד עליו אם מסתימת כמה מן הציווים ואם שבוודאי בלתי אפשר לכתוב הכל בספר כי עשות ספרים הרבה אין קץ:

והתחלקות מדיני לפי חלוקת המדינות כמ"ש חז"ל הא לן והא להו:

נשא אותם הסכלות סכלותם השיא אותם למאוס בתורה. השיא הסית כמו תפלצתך השיא אותך:

גם גובר התאות עליהם גם תגבורת התאות השיא אותם לכך ומלת גם מוסבת על מלת נשא:

שמנהיגים בהם חסר הפועל והכוונה שראשי האומות מנהיגים בהם את אומותיהם וכחוקים שמנהיגים בהם המשכילים את הכסילים:

עול התורה נגד ההערה התוריה ועבותות השכל נגד ההערה השכלית:

בגמול ועונש שאחר שלפי דעתם אין כוונתו ית' בנתינת התורה רק לתקון עוה"ז א"כ אין עונש הממרה בה רק קלקול ענינו בעוה"ז:

המניעות וההסכמה כלו' בצד אחד אסתור דבריהם ואראה להם שהוא נמנע היות הדבר כן ובצד אחד אסכים לדבריהם ואומר שאפי' אם היה באפשר שיהיה כן אעפ"כ היינו ג"כ חייבים לשמוע לה:

לשנות מנהג מנהג הטבע:

ואם הוא כו' אף שהוא מכוון לישר אותם אעפ"כ אחר שהוא מכזב וכו':

כי אין החזון כך הגרסא הנכונה כלו' ולמה יברחו מהאמין בנבואה ויאמינו בשנוי מנהג העולם ברצון הבורא אחר שאין החזון יותר נפלא משינוי הטבע:

מחסד האלהים לישר בריאותיו שילכו בדרך ישרה לפי שהיושר חביב אצלו והעול שנאוי לפניו גם להנהיג אותם בם. כלומר לתקן ענינם גם יתכן שכוון באמרו לישר נגד סור מרע שלא יתעסקו בפועל רע ובאמרו להנהיג על הפועל הטוב:

והטעם בזה הטעה אותם בזה הדבר מה שהושב פעמים וכו' כלומר שהוחזר פעמים רבות והטעם הה"א בחיר"ק והעי"ן קמוצה:

מהם כו' ומהם כו' כלומר שבודאי אי אפשר לומר שכוונת הכתוב על גמול עוה"ז שהרי אנו רואים בחוש שהרבה צדיקים חיים בחיי צער והרבה רשעים חיים בנחת עד זיבולא בתרייתא שלמא שאף על היעודים הבאים בתורה יאמרו שנאמרו לרבים דוקא אמנם אלו שמביא נאמרו גם ביחיד:

בגלוים ולא במצפונם במעשה המצוה ובלשונם ולא בלבבם בדבורם בה:

לגמול העולם שבני אדם גומלים טובה לטובים:

ולשבח בני אדם בפה וכבודם בפועל:

השתוף הנסתר שתוף בע"ז שהרי הוא עובד את עצמו ולא את בוראו וקראו נסתר שאין כוונתו גלוי לכל:

בעוה"ז ובעוה"ב שהם מצפים לגמול ממנו ית' בשני העולמות ולא מב"א ואינם שוים לאותן שנאמרו למעלה:

מיראתם את עונשו ולא בשביל הגמול על הטוב רק מיראת העונש על הרע:

וחוטא אחד שלפעמים האדם חוטא בדבר אחד ממפסידי העבודה ומאבד בזה כל העבודה ולפי זה מלת וחוטא הוא פועל ולא תאר:

הגבהות והגאוה הרי שאם היה מתגאה בודאי היה מפסיד העבודה שבודאי הגאוה הוא המפסיד הגדול שבכל המפסידים ובאמת לא היה יודע מאין בא לו ההפסד שהרי אין האדם מתגאה אלא אם כן נדמה לו שהוא ראוי להתגאות ושכל גאותו וגאונו לא ימצאו לו עון אשר חטא:

ידיעתם אותו ידיעת גדולתו ורוממותו והכרתם ענינו ענין הנהגתו עם ברואיו:

נמסרו אל האלהים מסרו עצמם להנהגתו ית' ולרצונו בם:

וכרתו עמו ברית לעמוד בקשר עבודתו עד תומם:

וסחרו עמו הכוונה בזה שמיד שמגיע להם טובה נומנו ית' יחייבו עצמם בתוספת אומץ בעבודתו ית' גם יחדשו להם דברים בחלקי העבודה כמו שהאריך המחבר בזה במקום אחר והרי ענינם עמו כסוחרים הנושאים ונותנים ומחליפין זה עם זה:

והסכימו עליו מסכימים עם חבוריהם המתעוררים בענין מעניני עבודתו ית' כמד"א חבר אני לכל אשר יראוך:

ונתנו לו כו' כלומר גמרו בדעתם שנפשם ובניהם וקנינם הכל שלו ית' והם מוכנים להחזירם לו בעת בא להפיק רצונו בכך ואח"ז אמר שכמו שקבלו וגמרו בדעתם כן קיימו בבא העת ועמדו באמונתם:

כורתי בריתי עלי זבח הפירוש כפי כוונתו שהביאו צוארם במסורת בריתו ית' לעמוד בפקודת משמרתו עד מסירת נפשם לטבח:

אנשי התכונות כצ"ל בכ"ף:

מה שסמוכה לה איזה תכונה פירוש מעלה סמוכה לה ולפי שצריך לעלות עד התכונה העליונה אמר שידע כמה מדרגות יש בין התכונה שהוא אוחז בה ובין התכונה העליונה וישתדל לעלות קו לקו עד שישיג העליונה: