פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ו

כבר הבינותי כו' ובמה שפירשת די כבר אמרתי שהבינותי מה שזכרת:

שכך נאמר למעלה רק בקשתי ממך אז לפרש לי הדבר באר היטב עתה אני מחזיק לך טובה ומודה שפירשת לי די:

בתוספת העבודה בחינות חלוקות באיזה מהם אני משותף עם זולתי ומה שאני צריך להוסיף עליהם:

העבודה על אנשיה על האנשים אשר היא חלה עליהם בחיוב:

בטובה עליהם לפי התחלקות הטובות הבאות על האנשים מאת הבורא ית' שהם מתחלקות לכלליות ופרטיות כן לפיהן מתחלקת העבודה כאשר יבאר:

על המדברים מין האדם בכלל:

המציאם הה"א בפת"ח והאל"ף בקמץ והוא במשקל הגלותם גלות שלמה רק ששם כינוי הרבים מוסב על הפועל ובכאן על הפעול והכוונה מציאותם שהמציאם הוא ית':

והחיותם שבתחלה ריקם הולד הוא בלי תנועה כמת ואח"כ נתן בו חיות:

והטובה להם שהוא מטיב להם:

שדבק בהם על ידיהם:

ייטיב להם בהנאות גופניות ויתן לו וכו' מעלה יתירה בהתנשאות וכבוד:

אנכי מגן לך בעוה"ז שכרך הרבה מאד בעוה"ב:

שדינו בדין הבהמות יהיה ענינו בעולמו כענין הבהמות כלומר אף שתראה אותו בהצלחת הזמן יהיה תכליתו כהצלחת הבהמות שמשמינים אותם בהלעיט אותם באבוס בר בכדי להכינם לטבח וע"ז הביא הפסוק האומר בביאור שיקר אויבי ה' הוא כיקר כרים שסופן לכליון חרוץ:

רוחכם אש תאכלכם והם דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה שאמר שהרעה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש ולא תזכה לטובה הצפונה וכו' ע"ש:

עם מן העמים הנחת שם עם על קיבוץ בני אדם להיות לאגודם אחת והנחת שם אומה על מספר רב מאנשים ששרשם משפחה אחת הבאה מאב אחד קדום כמו אדום ומואב ועמון ודומיהם:

בתורות יתירות הנקרא תורת כהנים ובא במאמרם ז"ל שאני כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות:

וטוב לא יהיה כו' סתם טוב הוא רב טוב הצפון לעוה"ב ואח"ז אמר ולא יאריך ימים כצל על ימי העוה"ז כלומר שאפילו ימי העוה"ז שהם כצל כמד"א כי כצל ימינו עלי ארץ לא יאריך:

לאהבת רצון האלהים שהוא אוהב לעשות רצונו ית':

נדיב נבחר שיתן בלב ההמון שיבחרוהו לנדיב ומורה צדק והוא שיתן האלהים חכמה בלבו שיוכל להורות צדק לרבים:

ומי שהמרה האלהים מהם פי' שמן הטובות צמחה המראתו כמו קרח ועדתו שע"י עשרו ויחוסו התריס נגד משה ואהרן:

או חכם העיר האלהים שהעיר האלהים כו':

גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב כו' שמדייק הכתוב בתיבת למלך לומר שביחוד למלך ההוא העמיק הרחיב המדורה יותר משאר עמו הרשעים כמותו שלהיות מלך מיוחד בטובה גדול עונו מנשוא ולכן הוא מיוחד ביתר שאת במפלתו ועונשו על רשעו:

ותשוב להם ואז תשוב להם:

הכוללות המדברים הכוללים מין המדברים:

קודמת למחשבתי בהשלימו תוחלת כו' מיד מקדים ובא במחשבתי להיות מגמת כוונתי בעשותו דבר זה בכדי שאחר עשותו אותו בשלמותו אשיג תוחלת טובה העתידה לבא ע"י מעשה זה:

אודנו במלותי על גודל טובו כו' שבדבורי אין נשמע רק הודאה על העבר שהטיב עמדי עד הנה וכן הוא מן הראוי אולם אני מכיר בחסרוני שעיקר מחשבתי וכוונתי בהודאה הוא לבקש התמדת הטובה כלומר שתתקיים לי הטובה ההיא ושעוד יוסיף לי כהנה עליה:

לא כוונת הנואש שבאמת צריך האדם לכוון דעתו ליאש לבו מתשוקת תוספת הטובה והתמדתה כנ"ל ואו יהיה לבו שלם בכוונת ההודאה רק על העבר והנה דקדק בלשונו שמתחלה הקדים התמדה לתוספת ואח"כ הקדים התוספת להתמדה כי בשניהם דבר בדרך לא זו אף זו והבן:

ממיעוט הכוונה הברורה כו' שהכוונה הברורה באיוב הודאתו על העבר היא מעוטה אצלי גם בדברים הכוללים ואיך א"כ אגיע וכו':

על המיעוט שתעמידני על כמות מועט שאוכל לצאת י"ח ונקרא עליה שם עבודה כי אם תעמיס עלי בכמות מרובה אולי יכבד עלי וכלכל לא אוכל משא"כ בכמות מועט אהיה בטוח שאוכל להחזיק בו בהתמדה וז"א שאהיה ראויה להתמדתה:

וכי דברי פיך כו' באמרך שדבריך הנשמעים מפיך נראים כדברי מודה על העבר ובאמרו כוונתך בהם לבקש על העתיד דהיינו שמחשבת לבך להוסיף וכו':

ולא תפסעי פסיעה כו' שלא תפסע פסיעה בעבודת האל או לעשות רצון איזה אדם רק אם תקוה ליהנות ממנה:

וכבר הטיב לך במה שתדעי ובמה שאינך יודעת כלומר ובעת שלא ידעת ודאי לא בקשת אותה:

ואת לא תשכילי בבקשתך בשעת בקשתך:

והודאתך לו במצפונך שמפני שכוונתו בהודאה בכדי שיוסיפו לו טובה וא"כ לא יתכן להקרא מחשבתו בשם הודאה רק בשם בקשה משא"כ אם כוונתו אמיתית גם מחשבתו תקרא בשם הודאה:

ומה שתקוי כו' שכשתהיה בכוונה זאת אם תקוי להשיג ממנו ית' איזה דבר תהיה אז יותר בטוחה להשיג כי אז תהיה יותר ראויה ומוכנת לקבלת הטובה כשאתה מבין חסדו ית' עליך ואמר ראוי ומחוייב ראוי מצדך שאה מוכנת כנ"ל ומחוייב מצדו מצד מדת טובו המחייב להטיב לראוים לטובה:

שאינך מכרת את עצמך כו' אינך מכרת קוטן ערכך שלפי קוטן ערכך די לך במעט מן הטוב:

ולא ענין הנהגתו איך הנהגתך נגדו ית' היא נבזה ונקלה מאד בערך הראוי לפי רוממותו כמו שמבאר לקמן: