פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ג

כניעת מי שמטיבין כו' שמי שמטיבין לו כלומר המקבל הטובה יראה הכנעה למטיב לו ובמה יראה לו ההכנעה במה שהוא גומל לו טובה כפי יכלתו:

כניעת רהות לשון יראה מן העונש ויחול הוא ההפך שהוא מיחל לקבל גמול טוב על יראתו:

בהכרח וחזקה נגד רהות אמר הכרח שיראת העונש מכריחו בטבע להתירא ונגד היחול לגמול אמר לשון חזקה שתשוקת השכר מתחזק עליו בטבע:

גורמת לחברתה שע"י כניעת היראה נפשו מזדככת ואז יופיע עליו אור השכל ולפי שיש דבר גורם לדבר שוה לו או קטן ממנו אמר שבכאן כניעת היראה היא מעלה שעולים ממנה אל כניעת השכל וא"כ כניעת השכל היא למעלה:

שרשה מוסד על כו' ואחר שכל מגמתו על תשוקת השכר וטובת עצמו ובהפך לברוח מן העונש א"כ בהזדמן לו איזה תקוה טובה בעוה"ז כמו שכר בני אדם או שבחם אותו או קבלת הכבוד מהם יפנה לבבו לזה כי מה לו שכר עוה"ב או עוה"ז לא כן הערת השכל שאין מגמתה לשום תקוה לטובת עצמו כלל ופרט שלשה דברים חנופה ושבח בני אדם וכבודם נגד מחשבה ודבור ומעשה שבמלת חנופה כוון על מי שכוונתו להתגדל ולהתחשב בלבות בני אדם ושבח הוא בדבור שיהיו בני אדם מדברים זה עם זה ומספרים שבחו וכבוד הוא בפועל המעשה שיחלקו לו כבוד בפועל והשלשה דברים האלה גורמים זה לזה:

החכמה מחובת הכניעה למטיב והידיעה מה הם הטובות ומי המיטיב:

הידול בגמול והוא דבר אחר שאף אם לא יהיה בה כוונת חונף רק לשם שמים אמנם הוא עובד על מנת לקבל פרס ופה פרט היחול קודם הרהות כפי שבא בתורה שהברכות קודמין לקללות:

לנדיבות הנפש ורצונו שיש נדיבות לא ברצון כמו המתנדב לפזר ממונו להוציא ממסגר אסיר אחר שבאמת הוא נגד רצונו שיותר היה רוצה שלא יצטרך לכך לזה אמר מנדיבות הנפש ורצונה:

אחר ידיעה והבנה לא ברצון משולח שאיננו קנין מעלה:

רצות האל אותה שתהא לרצון לפניו במעשיה:

יותר ממה שהוא צפון כו' שהרי כוונתו על הגמול וא"כ כוונתו לצאת ידי חובתו בפועל המעשה ואין לבו שלם כ"כ שהרי אם היה אפשר לו להשיג הגמול בזולת המעשה היה נוח לו:

כפלים כו' שהרי אין בכח האדם לעבוד בוראו כפי חיוב השכל:

ונקותה שמנקין אותה מן השרשים הרעים ומן צרורות האבנים:

אין קץ לו ולפי דבריו יהיה פי' רחבה מצותך חיוב קבלת מצותך:

וקיצורם פי' תוספת הכרתם בקיצורם:

יביע מלשון מעין הנובע שאין תכלית למימיו:

מכוון בה חושב מחשבה לקיים אותה כשתזדמן לו ומזדמן אליה אח"כ כשמגיע זמנה:

משיב תמיד לשון השבה על התמדת התחנה פעם אחר פעם:

העתות שהוא מתעלם כלומר אף שבעת עסקו בה תנן עליו ותצילנו ממכשול כידוע בדברי חז"ל אעפ"כ אולי בעת מן העתים יתרפה ממנה ואז יחרץ כח התאוה לנגדו להכשילו:

מהכשל בה בעבודה שלא תעלה בידו בשלימותה ומחטא בעבירה:

ושמושו בה בתאוה כחפצו באיכות ורצונו בכמות:

להתמכר להמסר ולהשתקע כמו יען התמכרך וכו' דאחאב:

קשר השכל שהשכל בשליטתו הוא קושר האדם בקשר הברית ומונעו מחטוא:

למאוס בעולם בתענוגי העולם שמאהבת הערב ולהניח ישובו הוא העוסק בבנין ושאר ענינים שהם ישובו של עולם והוא מאהבת המועיל:

התהפכות עניניו מטוב לרע והאדם הרגיל בריש אין בו כ"כ מצוקת הלב כמו מי שמתחלף מטוב לרע תמיד מעושר לרש ובחינה ב' התמדת הפגעים כו':

כתפלה וצום כו' שהרי השכל הפשוט כולל כל אלה הדברים מהעבודה אם התפלה מפני שלילות התפעלות ושינוי רצון בו ית' ואם הצום כי מה יתרון לו ית' בו ואם הצדקה ומעשר וג"ח כמאמר המין טורנוסרופוס לרבי עקיבא אם הקב"ה אוהב העניים למה וכו':

ואין אדם מגיע כלו' אף בחלקי העבודה שהשכל מחייב אותן אין האדם משיג בשכלו להגביל העונשין וכו':

למעמד וגבול נגד הבחינה הראשונה אמר שהוצרך למעמד כלומר להעמידם על דרך חדש לא שערום בשכלם וע"ז אמר למעמד ונגד שלילות הגבול אמר וגבול המכוון ממנו שכוון ית' בבריאתו אותנו לקבל ממנו עבודה כמו שנאמר וכו':

בהתקבצם בהתחברות השכל והתורה:

קוצר מחשבת קצתם קוצר השכל להרבה אנשים ויתרון הכרתם היא בחינה אחרת מחמת שהאחד מכיר יותר מחבירו בטיב העולם ובברואיו ויש לו יכולת יותר להתבונן בהם מחבירו שאינו מכירם אף שהוא חזק יותר בשכלו:

שהגיע לתנאי הצווי דהיינו אנחנו זרע ישראל:

הם חלוקים כו' אף שאין הבנתם בתורה בשוה אעפ"כ מקבלין דין מן דין איך מצות עשיתם בפועל בשוה לכולם:

ויש שיהיה האדם מקצר שאף באדם אחד יש חלוק בין פרטי הדברים שהוא מקצר בדבר אחד כו':

ומתחלף פשוט שהוא טעות סופר וצ"ל ומשתוה או ואיננו מתחלף ובעל מנוח הלבבות כתב מה שכתב ואיננו נח ללב:

לעם זולתי עם אחר שמזדמנות לאיזה עם סיבות מיוחדות שאינם בעם אחר והסיבות ההם מביאות להם טובה מיוחדת:

חייבנו מרוב חסד כו' כלומר שכל זה עשה לנו מרוב חסדו וטובו חייבנו הבי"ת בקמ"ץ:

חלישת איסורו בהם וקישורו אותם חלישות האיסור והקשר שהוא קשור בהם בקשר חלוש ולכן גם הקשר ההוא שמקשר אותם במסורת הברית הוא חלוש:

נוסדו לשון יסוד:

קטבי היא מלה מושאלת מהתוכנים שקורים לנקודות צירי הגלגל שהוא תלוי בהם וכל תנועתם נסמכת עליהם קוטבים ועל זה אמר פה שהתורות נוסדו ונתלו על קטבי היחול והרהות פירוש השכר המקווה והעונש המאוים:

מורגשים ושכלים שהרי הפיכת המים לדם מופת מורגש וכן מכת החושך וכן אש מתלקחת בתוך הברד וכל המכות זולתם אינם מורגשים בזולת השכל שהרי הצפרדעים אינם מורגשים למופת אם לא מצד הפלגת רבוים וכן הכנים וכן הארבה וכן הערוב מצד שלוחו בישוב וכן הדבר מצד היותו בשדה לבד וכן מכת בכורות מצד היותו בפטר רחם לבד או כוונתו על כל המכות בכלל שכולם הם מורגשים בחושים ומושכלים בכוונת הבורא ית' בהם לשלם להם מדה במדה בדבר אשר זדו כי כך היא מדתו ית' ומשכילי עם יבינו איך לו נתכנו עלילות לשלם לאיש כפרי מעלליו: