פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ב

שונים זה מזה שזה גשמי וזה רוחני:

מתגברים זה על זה שטבע הגוף למשוך אחר הגשמיות וטבע הנפש ימושך אחר הרוחניות וכל אחד מתגבר על חבירו ורוצה לכבוש אותו שימשך אחריו מפני שכל אחד צריך לסיוע חבירו:

ומתעצמים שזה משתוקק לחמודות הגשמיות ומתעצם בהם וזה משתוקק לתשוקת רוחניות ומתעצם בהם נמצא שהם מתעצמים בדברים הפוכים וזה אומרו ומתעצמים זה הפך זה:

יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג החי הגדל שיש בו כח הצמיחה והגידול:

חזק בכחו

וגדול בכמותו

ונחוץ פירוש מהיר בתנועותיו:

סימני חמודותיו הם המדות המעולות הנראות בפועל שהם סימנים על הכחות החמודות שבשכלו:

לדבדים שהם חוץ לו היא התורה שאינה נטועה בקרב האדם כמו השכל:

ולהחיות בהם כלומר להוציאם מכח אל הפועל וקרא זה בלשון חיים לפי שהמדה שהיא בכח היא בלי תנועה כדבר מת וכשמוציאה לפועל נעשית בעלת תנועה כחי:

נגזר נחתך ונלקח משם:

מכחות הטבע הוא הטבע האנושי הכולל ואח"כ זוכר מזג הד' יסודות ונמצא שיסוד התאוה הוא בזה העולם וזה אומרו והיא בעולם יסודה ואמר יסודה ומעון שרשה שיסוד נקרא הדבר שזה נבנה עליו והוא נגד טבע האנושי שהרי על ההצטרכות ההכרחיות לטבע האדם התאוה בונה התשוקה למותרות ונמצא שטבע ההכרח הוא לה במדרגת יסוד ואמר מעון שרשה לשון דירה על מזג היסודות שהרי בהם מושב הכח התאוני ודירתו ואמר מעון שרשה שהכח התאוני שהוא בכח הוא השורש לתנועות התאוה היוצאות לפועל והבן כל זה:

המאכלים על הכח שזכר וההנאות הגופיות הוא העונג שהאדם מתענג וההנתה מחזקת כח התשוקה והוא התאוה בפועל המחזקת ומתאמצת להשיג תשוקתה:

מחזיק הוא הדבר הנותן כח בזה וחבר הוא שאינו נותן בו כח בפועל רק כל חבר הוא סיבה לתוספת כח כמאמר ז"ל טינא דמדלי אינש וכו' וכן בכל דבר כידוע לחוקרים:

והכל כנגדו דאדרבא כל הנמצאים הגשמיים הם מתנגדים לו:

מחליי הנפשות בפעולת המצות ומדוי המדות המ"ם במלת ומדוי בפתח:

שהם מחזקים בה התאוה אף שאין שייך בלבושיה האסורים שאינם בתורה זולת שעטנז ואין בו חיזוק התאוה אפשר כוונתו כי הוא ית' יודע שזה הלבוש מסוגל לדביקות השטן באדם שכן אומרים דורשי רשומות שמלת שעטנז הוא שטן עז ואין חיזוק התאוה גדול מזה:

במה שהוא עומד כנגדה שהוא מצווה לעשות ולעסוק בדברים העומדים כנגד התאוה דהיינו אותן הדברים שהם הפכה:

התפלה היא היפך תאות ההפקר והשלות ופריקות עול הנמצא בנבלים כד"א אמר נבל בלבו אין אלהים והצום הוא היפך תאות המאכל והצדקה היא היפך תאות הרבות הקנין וגמילות חסדים הוא הפך הקנאה ואהבת הרע לבני אדם כמו שנאמר כי לא ישנו אם לא ירעו וכו':

ולהחיות בהם כו' להחזיק כחות השכל מחולשתו כמד"א ויחי מחליו:

נר לרגלי בעוה"ז שהאדם נקרא בו הולך ואור לנתיבתי בעוה"ב:

במה שהוא מסופק לתאוה צריך לגרוס במה שהוא מפיק לתאוה כלומר שע"י השכל הוא מוציא לפועל הדבר שהוא מתאוה וכן הוא בדפוס מנטובה:

מוסיף תקונה תיקון הכלי וע"י כך מתחזקים מעשיהם שיעשו בהם עוד וכן בהפך יפסדו הכלים ויחלשו מעשיהם שיעשו על ידם:

והנהגתו על כו' שאף שמשתמשים בו במה שהוא מפיק כנ"ל אין זה אצלו תשמיש הנאות לו בטבעו שהוא רוחני ומטבעו להשתמש בו בדברים רוחנים ולא גשמים:

והצריך הדוחק פירש הדוחק הצריך להיות נמצא ענין כו' והיא התורה הצריך הה"א בחיר"ק:

שאין משתמשים באמתתו בתשמיש האמת שבו שהרי באמת יש משתמשים בכתרה של תורה גם לדברים גשמים ועושים אותה קרדום:

יחזק מחולשתו:

ויזך יהיה זך להשתמש בו בפועל טוב ובבר לבב:

ויזהיר נגד סור מרע שיהיה נזהר מפועל רע:

מראות הדברים על אמתתם בשלמות העיון ומהניחם על מכוניהם בשלימות המעשה בפועל:

משיבת נפש ממבוכתה וסכלותה:

תורת ה' כו' פרט ארבעה דברים נגד ארבעה דברים שזכר למעלה שמשיבת נפש הוא נגד מה שאמר למעלה יחזק מחולשתו כי לשון משיב נפש יורה ע"ז ואמרו מחכימת פתי הוא נגד מה שאמר למעלה ויזך שהשכל יהיה זך ע"י התורה משמרי הפתיות ובאמרו משמחי לב כוון על מה שאמר למעלה ויזהיר שהשמחה היא התפשטות הכח הפנימי לחוץ כידוע וזה נקרא זוהר בעברי כמד"א והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ובאמרו מאירת עינים הוא נגד מה שאמר וידחה מעל האדם הסכלות שהרי הכסיל בחושך הולך ואין עורון כעורון הסכלות הגובר כמו שאמר המונעת אותו מראות הדברים על אמתתם: