פת לחם, שער שביעי - שער התשובה ז

ההתמדה על עשותה והאיחור מהניח אותה פרט בלא זו אף זו שאם התמיד ועשה אותה כמה פעמים אח"כ בודאי אין שם תשובה צודק בו אלא אעפ"י שלא עשה עדיין החטא רק שהיה צריך להניח אותה מיד ולהחליט בדעתו עזיבתה ולא עשה כן רק נתאחר הזמן ולא הניחה מדעתו או הכונה במצותו על תחלת הצווי הבא בתורה ועל מה שהוזהר אח"כ על קיומה ביעוד העונשים בשתי התוכחות גם ע"י הנביאים אמר והזהרתו:

אין קטנה בעבירות עם ההתמדה אין לקרוא שם קטנות על העבירה אם הוא מתמיד בה וכן להיפך ומפרש הטעם ע"ז וז"א והוא שההתמדה מורה וכו':

על בזותו כו' תחלה אומר דרך כלל ואח"ז מבאר ב' החלוקות ומיקל במצותו במעשה טוב והזהרתו על פועל רע:

ומזמן עצמו כו' ונמצא שאף שהעבירה מצד עצמה היא קטנה אמנם העדר כבוד הבורא ית' הנראה ממנה הוא גדול:

עד אשר יפתח הסגר וקשר חוטיו ודבוקם יהיה נתק ונפתח ויש גורסין ונפחת:

וכן הקטנות כו' עם התמדה ובקשת המחילה הקטנות עם ההתמדה והגדלות עם בקשת המחילה:

הוי מושכי העון בחבלי השוא פירוש בחבלים רעועים שאין בהם ממש וסיפיה כעבות העגלה חטאה:

והשקפתו על כו' השקפתו שזה על נסתרותיך ונגלותיך:

ותתעלם העלמה הוא היסח הדבר מדעתו בכונה והוא ית' לא יתעלם:

החזרה אל העבירה עכשיו מדבר במי שעזב חטאו לגמרי מתחלה ולא הסכים להתמיד בו רק שאח"כ נהפכה דעתו וחזר אליה:

לאחר שיגיע אל רצונו באהבת המועיל ועל אהבת הערב אמר וישלים תאותו בהם:

בעוד בחיים חייתך בעוד חיותך כלומר נפש החיונית שלך עדיין חיה:

ויש לאל ידך היא בחינה שנית היא נותנת שצריך האדם למהר בהכנת צדתו בעודנו בריא ושלם בכחו לעשותה ופן יחלה ויחלש אף שיהיה חי:

כי רב ממך הדרך לפי שהזכיר לשון צדה קרא לזמן צורכה דהיינו העוה"ב דרך:

כי פנה היום כי לא תדע כו' שתי חששות יש בדבר אולי כבר פנה היום כלו' פנה יום חלדך ונוטה להעריב ועוד לא כביר ימי חייך ועוד אף כשתחיה אולי לא תוכל כי יגיעוך מניעות ועכובים וז"א כי לא תדע מה ילד יום והם הם עצמם השתי בחינות שזכר בתחלה כנ"ל:

כי תמול כו' יום אתמול לא ישוב לך לעד לעולם לתקן כו מה שקלקלת בו וצריך אתה לתקנו ביום אחד וא"כ יהיה צריך היום ההוא להתקין לעצמו ולפרוע גם בעד יום אחר ואם יקובצו רבוי ימים מקולקלים איזה זמן יספיק לתקנם לכן מהר כו':

שקול וספור וחשוב פרט ג' לשונות כלו' שבתחלה כל דבריך אשר פעלת הוא שקול במאזני צדקו אם נקל הוא או נכבד ואח"כ יבואו מעשיך בהספר לצרפם יחד כמאמרם ז"ל בצדקה כל פרוטה ופרוטה. מצטרפת לחשבון גדול ואח"ז יבואו בחשבון הזכיות נגד החובות לראות מי מהם הכריע:

ואל תאמרי מחר אעשה למעלה כבר אמר ואל תאמרי מחר אקח צדה שם דבר בכלל העבודה שלא ירפה עכשיו מן העבודה ויניחנה לאחרית ימיו ובכאן מדבר שגם באיזה דבר פרטי לא יניחנו למחר לפי שיום המות כו' ואולי לא תגיע ליום מחר ח"ו:

מהרי עשות כו' מבאר דבריו והכונה באמרו חצו וברקו שהמות מורגש וניכר באדם בכל יום אם מצד מקרים החיצונים הפועלים באדם ומחלישים מזגו שהם הקור והחום והלחות והיובש והם דוגמת החץ הבאה מבחוץ ואם מצד החום הטבעי המתיך ליחותו השרשי מיום ליום והוא דוגמת הברק השורף:

ואל תתמהמהי כו' הנה למעלה דבר בשתי חלוקות באמרו שם ואל תאמרי מחר אקח צדה כו' ודעי כי תמול לעד לא ישוב וחזר וביאר כאן שתי חלוקות תחלה אמרי מהרי עשות בכל יום כו' ואח"ז אמר נגד חלוקה הב' ואל תתמהמהי כלו' שלא תקוה לשוב עוד מן העוה"ב לעוה"ז ולשלם חובתך כי כצפור כו' שבודאי לא נדד מקנו עד שנהרס הקן והוא באפס תקוה לשוב כן אין מקוה לאדם לשוב עוד עד זמן תחיית המתים ואו אין זכות וחובה רק זמן הגמול:

ואמרו חז"ל בענין הזה כו' מוסב למעלה על כלל הענין שהוא מדבר עתה דהיינו עזיבת החטא:

ואינו חוזר בו אינו שב ומתחרט בו: