פת לחם, שער שביעי - שער התשובה ו

חייב עליה מעבודתו כו' תחלה אמר מעבודתו ית' בכלל ואח"ז אומר ושמור מצותו בעשה טוב ועל סור מרע אמר והזהר ממה שהזהיר ומלת והזהר הה"א הראשונה בחירק והזי"ן קמוצה ואיננה צווי רק מקור פי' להיות נזהר כמו שמור את יום השבת עיין שם פרש"י ז"ל:

מהמרותו בפועל רע וברחו מעבודתו בעשה טוב:

המפיק הדרך הטובה מוציא לפועל הטוב לו להטיב לעצמו ומבין נתיב ההצלה להנצל מן העונש וזה גם כן נגד עשות טוב וסור מרע:

ואם תסיר שקוציך מפני כו' הנה אציג לפניך נוסח דברי הכתוב הזה ומתוכם תבין כוונת המחבר בו אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט ובצדקה ויתברכו בו גוים ובו יתהללו. והנה רש"י ז"ל ושאר מפרשים שמו מלת ולא תנוד לגזירה על ואם תסיר כו' כלומר אם תסיר שקוציך לא תצטרך לנוד מארצך ולילך בגולה והמחבר מפרש שהם בכלל התנאי והכוונה אם לא תנוד ותברח מעבודתי ולפי פירושו ואם תסיר כו' הוא חלוקת סור מרע ולא תנוד הוא חלוקת עשה טוב:

והתשובה על כל התנאים וכו' כלומר שעד מלת ויתברכו בא הכל בתנאי ומלת ויתברכו היא התחלת הגזירה על כל התנאים הנזכרים ובלשון המחבר נקראת הגזירה תשובה כאלו התנאים הם בדרך שאלה אם יהיה כך וכך מה יעלה מזה והתשובה יעלה מזה שיתברכו בו גוים כו':

תוכחת הבורא ית' בבירור דברים והכלמה בגידופים כנ"ל:

על רוע מעשיו ומפעליו רוע מעשיו במזדמן ומפעליו בהשתדלות והכוונה במפעליו על כל הענין והעסק בעניני הבלי העוה"ז שרעתם הוא בלוי הזמן בהם מאין פנות לעבודתו ית' ועל זה אמר לעיל מעשהו רע ומפעליו אינו טוב והבן:

או מתורת ה' כו' דהיינו בקראו בה דברי שני התוכחות ושארי מקומות תוכחה הנמצאים בה:

אשר היא טענת הבורא כו' הדבר הזה דהיינו מה שאין חסר בכל זמן מעורר את לב בני האדם היא הטענה הגוברת ונוצחת אמתלאות האדם שלולא זאת היה האדם מתנצל לומר שבהיסח דעתו ושכחתו הלך שובב באין מקיץ ומעורר:

קורא אל האלהים ואל עבודתו כו' קורא לבני אדם ומעורר לבם לזכרון אלהים בלבבם ולעבוד עבודתו במעשה ומורה להם דרך העבודה בפרטות עפ"י התורה:

וחוזק עונשו כו' כשהוא רואה שהוא ית' מעניש אדם אחר שהלך ג"כ בדרכו הרעה ויצא ג"כ מעבודתו ית' אז הוא מקבל מוסר ממנו ושב אל ה'. מלת יוסר היו"ד בחיר"ק והוי"ו קמוצה:

עונשו ונקמתו עונשו על העדר עשה טוב ונקמתו על פעולת הרע:

למחול לו על קצורו בחיוב עשות טוב ולסלוח עונו שעשה בפועל רע:

בבוא עונש הבורא עליו על עצמו:

אז הקיץ ונעור אז גרסינן באל"ף זיי"ן הקיץ מעצלותו בעשה טוב ונעור מאולתו בפועל רע:

ייסרנו ויעננו יסורין הן בדברים המכאיבים בפועל כמו ההכאה בשוטים ועקרבים וענוי הוא מניעת התשוקות ההכרחיות כמו המאסר שמונעו משוט בארץ והכלכלה בלחם צר ומים לחץ שמונעו ממעדנים כמאמרם ז"ל ויענונו זו פרישות דרך ארץ וכמו ענוי יום הכפורים:

ומבקש מחילתו וסליחתו הפירוש בב' החלוקות כנ"ל:

בהצלחה ובקבול הצלחה בהצלה מן העונש וקבול שמקובל להבא אצלו ית' לעבד נאמן:

תוכחת הבורא תוכחת דברים והכלמה כנ"ל:

בקבול והחזרה ולא הזכיר לשון הצלחה שהיא ההצלה מן העונש שהרי כבר נתיסר ונענש ונתמרק עונו ולזה החליף מלת הצלחה בהחזרה כלומר שירפא מעונשו ויחזור לאיתנו הראשון:

ויראה מן החרטה ויראה היו"ד בפת"ח ורוונתו ששאר השבים מתקבלים מיד בהתחלת תשובתם משא"כ השב הזה שאיננו מתקבל ונמחל עד עשותו חלוקי פרטי התשובה ואח"כ יקובל אצלו ית':

למחול לו ולקבל תשובתו ולעבור על פשעיו ג' לשונות נגד ג' חלוקות שזכר שעל החרטה שהוא דבר כולל וסתמי שהוא מתחרט על שחטא נגדו ית' אמר ל' מחילה בסתם ועל העזיבה שזכר שהכוונה על עזיבת החטא להבא אמר ולקבל תשובתו שעיקר לשון תשובה הונח על העזיבה שלכן אמרו ה"ד בע"ת באותו פרק ובאותו מקום וכו' ועל בקשת המחילה שזכר שזה צריך להיות בהזכרת פרטי עונותיו ולהתודות עליהם אמר ולעבור על פשעיו לשון רבים: