עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפת לחם

פת לחם, שער שביעי - שער התשובה ב

Pat Lechem, Seventh Treatise on Repentance 2 · פת לחם · free full Hebrew text

Open in the reader →

שלא מצא דרך לעבירה כלומר שלא נזדמנה לו ואיננו יכול להשיגה:

יראה גנות מעשהו יכיר גנותה ויתחרט שאם לא כן לא היה שום אדם טועה לכנות אותו בפה שב אחר שהוא משתוקק תמיד לחטוא:

בפיהו לא בלבו הוא קורא עצמו בשם שב ואינו כן באמת וזה בסור מרע שאין הרע נמאס בלבו בהחלט ואין חרטתו חרטה נכונה ואמתית ועל שלילת עשה טוב אמר ובלשונו לא במעשהו הוא אומר בלשונו שהוא שב מעצלותו ואינו כן שגם עכשיו הוא מתעלם ואינו עושה או הכוונה בלבו על תשובת החרטה ובמעשהו על תשובת המשקל וזה נכון:

והשבע לשקר וסיפיה דקרא ובאתם אל הבית וכו' ואמרתם נצלנו הרי שהיו כמתחרטים לפי שעה ומבקשים הצלה וגנה אותם על כך באמרו המערת פריצים וכו'. והכוונה שהפריצים הם עריצים השודדים בדרכים יש להם במקום אחד מערה נעלמת והם רצים ושודדים בני אדם וכאשר מרגישים שאון המון ומרחוק יריחו שבאים ומחפשים אותם אז נבהלו נחפזו וגז חיש יעופו למקום מחבואם ובבואם אל תוך המערה ההיא היתה להם נפשם לשלל ואמרו נצלנו וברוב מתחרטים על מעשיהם בראותם שהיו קרובים לסכנת מות ואח"כ במשך קצת זמן כאשר ישכח וישקוט סער לבבם חוזרים ומתפרצים בעסקם וכל הימים הם ברצוא ושוב:

שנפשו רוצה להטעותו היינו הנפש המתאוה:

אל הפך עבודת הבורא ושואפת דהיינו לעשות שתים רעות דהיינו היציאה מן העבודה ולעשות פעולות רעות:

ומשתדל לחסום אותה מלשון לא תחסום שור וכו' שהוא לשון הסגר ומניעה מתשוקתה:

הסר חטאתו וסיפיה בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים הרי שפרט בפירוש שיהיה בטוח שלא ישוב עוד לכסלה בשום פנים דהיינו אחר שנמחה זכר תועבותיו ואין רשומם ניכר שע"ז דייק באמרו כאבני גר מנופצות שפירש"י שם שהם מין אבנים שעושים מהם צבע שהציירים מכתתין אותם טחון היטב עד אשר דק לעפר:

וירא את בוראו ובוש ממנו על יראת העונש אמר וירא כו' ועל יראת הרוממות אמר ובוש ממנו וכמ"ש חז"ל בפסוק ולמען תהיה יראתו על פניכם כו' זו הבושה ופירשו במפרשים שכוונתם על יראת הרוממות ואפשר שכוון המחבר ביראה על המעשים הרעים שפעל ועל המדות המגונות אמר לשון בושה:

והכיר גדולת מי שהמרה כו' גרסי' ואמר מי שהמרה אותו מל' כי המרו את רוחו שהוא לשון הכעסה ועל עשות בפועל אמר ועבר על דברו והקדים ההכעסה שצודק גם על המחשבה קודם המעשה שמיד שמחשב בעבירה ומסכים לעשותה הוא מכעיס יוצרו ית' המבין יצרו:

לנגד עיניו ולנוכחו תפס ל' הכתוב (משלי ד) עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך שם תעיין פי' מוהר"מ אלשיך ז"ל: