פת לחם, שער תשיעי - שער הפרישות ג

התורה והעולם אם הכונה בשביל להשיג על ידה שלימות התורם או להשיג על ידה תאות העולם או להיות מנוחתו כבוד בעולם:

המדברות והישימון מלת מדבר הונח על הפך ישוב מבני אדם שאין האדם מתישב בו במקום אחר רק נוסע והולך עד עברו אותו להגיע למחוז חפצו ולשון מדבר הוא לשון הנהגה כמו דבר אחד לדור שאף שהיא מלה ארמית הרבה מצאנו כמוה מלות ארמיות במקרא כידוע גם לפי שבני אדם ההולכים דרך המדבר צריכים למנהיג וישימון נקרא על שם שכל הרואה אותו ועומד בו משתומם כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק והארץ היתה תהו ובהו שהאדם משתומם על בוהו שבה וזהו שנאמר ילל ישימון שפירש"י ז"ל במלת ילל מקום יללת תנינים שהאדם משתומם בשמעו זאת ולכן נקרא ישימון.

שאין צוות ולא חברה צוות הוא רק קירוב במקום זה לזה כמו צוותא בעלמא ולכן יתכן לאמרו גם בבעלי חיים בלתי מדברים כאמרה ז"ל בבני יונה ובשאר בעלי חיים גם בבני אדם כשאינם משימים לבם ודעתם לפנות זה לזה להתחבר לאיזה צורך ומלת חברה איננו צודק רק בבני אדם המשימים דעתם להתחבר יחד באיזה ענין:

הבלואים חתיכות מבגד שנתישנו ונתחככו הרבה ונתרפו מאיתנם וכתם הראשון נקראו בעברי בלויי הסחבות:

והצמר כוונתו על צמר בלתי טווי וארוג כמו הלבדים שהם נמכרים בזול:

ויחסו בסלעים מבלי לבוש חוסים עצמם תחת הסלע מפני סערת רוח קרה:

טרדם מורא הבורא כו' מורא הבורא הטריד לבם וסלקו ממורא הברואים:

ושעשעה אותם כו' מחשוב באהבת בני אדם במורא לא אמר מלת מחשוב לפי שאין האדם ממשיך בלבו בכונה מחשבת יראה מאיזה דבר רק שע"כ היא גוברת עליו לכן אמר שמורא הבורא הטריד לבו כ"כ עד שלא היה מקום למורא בני אדם לכנס בלבו ובשעשוע האהבה שהוא תלוי בבחירת בני אדם ורצונו אם לקרב או לרחק אמר ששעשוע אהבת הבורא גדלה אצלם כ"כ עד שהיתה אהבת בני אדם אצלם קטנה בערכה כ"כ שלא נחשבה אצלו לחשוב בה:

מה שיש להם אצל האלהים כלומר שהם מאמינים שמזונם וטרפם מוכן אצל האלהים כי הוא המטריף כל הברואים ובזה הם מסתפקים ואם מצער הוא תחי נפשם ברצונו יתברך כי חיים ברצונו:

ומאכו מותרי העולם משא"כ הראשונים שמאסו גם מה שהוא בגדר הכרחי:

אין נפרדים מהם סבותם שהסבות שע"י משיגות המותרות מצויה להם והיו יכולים להשיגם:

כל קרואי המותרים הזדמנות הדברים המותרים בשתי הבחינות שזכר:

להספיק לגופם בכדי להספיק לגופם:

והמירו המדברות כו' כלומר תחת שבחרה הכת הראשונה הבדידות בהרים ובמדברות בחרו הם תמורת זה הבדידות בבתים ואמר לשון בדידית ויחידות היפך הצוות והחברה:

והשיגו שני הענינים ישוב העולם ופרישות:

אל שני החלקים חלק בעולה הזה וחלק בעולם הבא:

בגדר השפל שבפרישות שבבחינת פרישות מן העולם הוא הגדר השפל שאינם פורשים עצמם כ"כ אבל ברצון התורה היא העולה על כולם כמו שמבאר לקמן:

ובמצפונם במחשבתם הצפונה ובעניניהם הצפונים מבני אדם:

בנראה בגופיהם בעסקיהם הנראים שהם עושים באברי גופם מה ששייך לישוב העולם:

והתעסקו בגופיהם כו' כלומר שלפי האמת כונתם בעסקם באברי גופיהם לעבודתו יתברך כידוע מענין גול על ה' דרכך:

עמדו על צורת נסיון כו' התבוננו עד שעמדו בדעתם על ציור נסיון האדם בעולם:

ומאסרו בו איך האדם הוא בעולם כמו שאסור בבית האסורים:

והגזרתו כו' שהאדם הוא נגור כלומר נכרת ונחצב מעולם הרוחניות אל העוה"ז:

מצפים אל המות ונזהרים ממנו הם מצפים אליו לפי שאז בא זמנם להתעדן בנועם ה' ואעפ"כ הם נזהרים ממנו כלומר שומרים עצמם מכל סכנה ובורחים מן המות לפי שעוה"ז הוא עולם המעשה ובמתים חפשי:

קודם העתקתם מוסר על מלת הכינו ועל מלת וחשבו שחשבו בזה והכינו אותו קודם שנעתקו מן העוה"ז:

ופרישותם באברים כו' פרישותם הוא רק באברים ולא במצפונים כו':

והתהפכות הענינים כמו מיוקר לזול והפכו ודומה לזה ממה שמביא את האדם לשפל המצב:

הצרו על נפשותם הסתפק במזון צר:

וטענו כי הפרישות כו' אומרים בפני הבריות שהפרישות נשא לבם ועורר אותם לכך:

ועם רעיון האמתי כו' המעיין באמתת כונתם הוא מבין שלא נשא לבם לכך אלא רוב אהבתם כו':

והריצותם השתדלות:

ואבלם על ריש נפשותם שלפי שהם מתאבלים ומצרים על שנפשם המתאוה רשה ודלה מתאותיה ולפי שאינם מסתפקים במה שהגיע אליכם מהון העולם לכן הם מצמצמים עצמם כנ"ל בכדי שלא ימעט הונם עוד יותר:

עושר ונכסים וסיפיה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו:

אלא על הצר שבענינים באופן צר:

וראו שיתכבדו ראו בדעתם שיעמדו בכבודם:

ולא יעמדו מעמד השאלה בכדי שלא יעמדו במצב השאלה מבני אדם והזלזול לפניהם בבקשה מהם:

להשמר מפניהם להשמר מבני אדם כלומר מזלזולם:

מי שיטעון מן הפרישות מי שאומר על עצמו שהוא פרוש:

על בירור מצפונם מכזבם אם מצפונם כלומר כונתם ברורה או כוזבת:

מפרישות מענין הפרישות: