פת לחם, שער תשיעי - שער הפרישות ד

צהלתו בפניו ואבלו בלבו פניו מראים כאדם צוהל ושמח בכדי להסביר פנים יפות לכל אדם ובלבו הוא מתאבל על שהוא מוכרח להנאות גשמיות בעוה"ז שמקצר ע"י חובותיו לבוראו:

לבו רחב מאד לקבל חכמה הרבה לפי שאין לו דבר שיצר לבו משא"כ ההמוני בעל התאוה לבו קצר לקבל חכמה לפי שמחשבת התאות מחזיקים מקום בלבו ומצרים אותו:

ונפשו שפלה משפיל הנפש המתאוה כי בעל התאוה נקרא בעל נפש רחבה והפכו נקרא נפש שפלה כמאמרם ז"ל בתלמידו של אברהם אבינו ע"ה ותלמידו של בלעם הרשע:

איננו נוטר איננו נוטר שנאה לשום אדם שעשה לו רעה לפי שאין העולם ומלואו כדאי אצלו להיות נוטר לאדם עבורו למצוא עונו לשנוא אותו על כך:

ולא חומד. איננו חומד לקחת שום קנין משום אדם:

ולא מספר בגנות שאחר שהוא פרוש מן התאות כ"ש שאין לו הכבוד המדומה ולמה יספר בגנות שום אדם שאין זה אלא מסיבת תאות הכבוד לכבד עצמו בקלון חבירו:

ולא מדבר באדם שאחר שאין רצונו לספר בגנות למה ידבר:

מואס בגדולה אם רוצים לגדלו באיזו גדולה הוא מואס בה ואיננו מקבל מהם כמו כמסופר בגדעון שאמרו לו אנשי ישראל משול בנו גם אתה גם כו' ואמר לא אמשול אני בכם וכו':

ושונא השררה ששונא להשתרר עליהם ולצותם בשירותו כמו שאמרו בשמשון הגבור שמעולם לא צוה לאחד מישראל להעביר מקלו ממקום למקום:

מיושב אינו נבהל להשיב עד שתתישב דעתו:

זכרן לפי שאין בלבו רבוי מחשבות מן התאות כאשר גברו על העם המתאוים לכן הם זוכרים הדברים ששמו לבם אליהם משא"כ בהמון המתאוים שע"י רבוי מחשבותיהם הרבה מהנצרכות נדחים מן הלב ונשכחים:

מודה הוא מודה על האמת בכל דבר שאחר שאין הכבוד המדומה והנצחון אצלם למאומה למה יכחדו האמת:

רב בשת אם יזדמן להם איזה דבר שיש להתבייש בו בושתו הרבה וזה שע"י פרישותו הוא בלתי רגיל בהעזה משא"כ ההמון שע"י המית לבם לתאות העולם והשתדלם בתמידות בהשגתם הם מוכרחים תמיד להעיז פניהם זה כנגד זה כי זה אומר כולה שלי וזה וכו' וממילא כח הבושת מתמעט ונחלש אצלם:

מעט נזק הכונה בדברים שבטבע העולם מוכרח לקבל נזק אחד מחבירו ד"מ בהכנסת אכסניא שהבעה"ב מוכרח לקבל נזק מהאכסניא אם בהאכיל והשקות אותו כפי צווי התורה והשכל ואם בתת לו מקום משכן אמנם זה הפרוש רואה להסתפק בצמצום בכדי שיהיה נזקו מעט:

ואם ישתוק לא ירבה במשך זמן:

ואם יכעוס שאף שלפעמים נצרך להראות כעס כמו לזרוק מרה בתלמידים או להטיל אימה על ב"ב אמנם לא יניח כעסו בשטף עד אשר יצא הקצף מפיו:

שחקו ריוח שפתים בתחלה דבר מצד קוצר זמן שחקו כנ"ל ובכאן כונתו שאף אותו זמן הקצר איננו ממלא פיו בשחוק ודי לו בריוח שפתים שהוא הוראה סבר פנים יפות במקום הצורך:

ושאלתו ללמוד שמעולם לא נשמע ממנו שיהיה שואל דבר משום אדם שע"י פרישותו הוא מסתפק במה שיש לו רק אם הוא צריך ללמוד תורה מאדם גדול ממנו הוא שואל ממנו שילמדנו:

חכמתו רבה שע"י שהוא זכרן כאמור למעלה הוא קובץ על יד ונעשה חכם בעל שמועות הרבה ואעפ"כ ענותו גדונה:

הסכמתו חזקה כשהוא מסכים בדעתו על איזה דבר לעשותו אינו חוזר ממנו וזה תלוי בישוב דעתו שאמר למעלה מיושב משא"כ הנמהר שהוא טועה בדעתו וחוסר מהסכמתו ואין להעמיד על דבריו:

לא ימהר ולא יסכל לפי שאיננו נמהר במעשיו לכן איננו נופל בפועל סכלות:

מחלוקתו נאה כשהוא חולק עם אדם באיזה דבר מחלוקתו נאה בדברי חן ולא כדרך אוהבי הכבוד בעלי הניצוח שאם אדם חולק ומנגד להם אז בגלגול דבריהם יחם לבבם ומפיהם יוציאו דברי קנטורין ומזה באים לידי חירופים וגידופים: תשובתו נכבדת אם הוא משיב לשואלו דבר הוא משיב בדרך כבוד כמו שנמצא הרבה מזה בספרי שאלות ותשובות ונמצא גם בש"ס שהשיב רבי פלוני אני איני כדאי ששאנתם ממני אבל כך דעת תלמידכם נוטה וכו':

צדיק מתנהג בצדק:

אם יכעוס על אדם תקדים לפניו החמלה לבלתי הענישו כגמול ידיו גם בכלל דבריו שטבע ההמוני אם יכעוס על איזה אדם לפי שהוא באותה שעה בלב רגז אין לפניו אז חמלה אם יזדמן לידו אז מי שראוי לחמול עליו. אולם השלמים בעלי החמודות כועסים על זה וחומלים על זה ומשימים כל דבר במקום הראוי לו:

אם יבקש ידידותו זכה הנה הטבע ההמוני כשהוא מבקש דבר מחבירו הוא מראה לו אהבה וידידות אולם אינה רק לפנים וזה לפי שהוא מתקנא בפלוני שיש לו דבר זה ומצטער על חסרונו וצורכו להכנע לזולתו אמנם זה שאיננו מצטער בחסרונו והכנעתו לכן ידידותו זכה כלומר בלב זך ולא לפנים:

ואיסורו חזק כשהוא אוסר וקושר עצמו באיזה פעולה הוא חזק בקשרו ואינו בורח ממנו:

ובריתו נאמנה אם הוא כורת ברית עם אדם הוא נאמן בבריתו לעד לעולם:

ורוצה בדין הבורא ואינו מהרהר אחר מדותיו לפי שנפשו שפלה:

ולא יתעסק במה שלא יועילהו שהמתעסק בדבר בלתי מועיל הוא מצד אהבת השעשוע מה שאינו אצל הפרושים:

לא יחנקם לאיד אם רואה שבא יום אידו של שונאו שהרע לו אינו מתנחם ומקבל זה לנקמה לפי שכבר נאמר שאינו נוטר שנאה לשום אדם:

ולא יזכור לאדם רעה איננו זוכר בפיו לחבירו הרעה שעשה לו ג"כ מטעם הנ"ל:

משאו קל אם ע"כ הוא מוכרח להטיל עצמו על זולתו באיזה הצטרכות עכ"פ הוא רואה שלא יכביד עצמו עליו וממעט בדבר וזה מחמת צמצום הסתפקותו:

ועזרתו רבה כשזולתו נצרך לו הוא עוזר ביד רחבה כפי יכלתו וזה ג"כ מצד הסתפקות שאינו ירא מדלות עצמו בהעניקו מנה אפים לזולתו:

הוראתו רבה בעת רעתו אם באה עליו רעה ח"ו הוא מודה לו ית' בפה מלא על שהשיב לו כגמול ידיו בכדי שירגיש מעוותו ויראה לתקנו וגם זה מחמת שאין לבו חרד ומתפעל כ"כ מן הרעה לכן שכלו נשאר זך ומתבונן מבטן מי יצא הדבר ומה הכוונה בזה משא"כ ההתפעלות הגדולה של ההמונים עושה לב רגז והסתלקות השכל וערבוב הדעת מלהתבונן בפעולות ה' והשגחתו ושיד ה' עשתה כל זאת ולהתודות לו כמ"ש והעם לא שב עד המכהו:

וסבלו ארוך בעת הנזק הרעה האמורה היא רעת הגוף והנזק האמור כאן הוא הפסד ממון והפרוש סובל ההפסד ואינו מתרגז וחרד עליו וגם זה מצד הנ"ל:

ואם ימנעו ממנו יתנדב אף שאחרים מונעים ממנו בקשתו לא יאמר הואיל ואבדה החנינה בעולם גם אני לא אחון זולתי כי אדרבא מדרך השלמים ליקח לעצמם למוד מזה ואומרים בעצמם הלום אחרי רואי כמה קשה עלי מניעת בקשתי וכמה אני מרגיש בה ומזה יעורר לבבו למלאות בקשת זולתו ממנו ואף לאותו אדם עצמו אם יצטרך אליו יתנדב עליו כי כבר נאמר שאינו נוטר וא"כ שוה אצלו אותו האדם וזולתי:

ואם ירחיקוהו אעפ"כ הוא יקרב אחרים ג"כ כנ"ל:

מצוה על האמת מצוה להתנהג באמת שהאמת הוא באמת אהוב ונכסף לולי שהתאוה שוברת כחה ובועטית בה אולם מי שנצול מן התאוה ממילא האמת אמון בחיקו:

דובר צדק הוא רגיל לספר ולדבר בצדקה שהצדקה וההטבה היא ג"כ נכספת בטבע לולי התאוה:

עוזב מאויו לא די שהוא פורש ממנה בפועל אלא גם בלב עוזב אותה ומסיח דעתו ממנה:

מצפה ליומו ליום חליפתו שיפטור ממלחמת תאותו:

אומר ועושה לפי שאין לו דבר מונע מקיום דברו משא"כ ההמוני שאחר הבטחתו כשתעמוד לפניו מניעת תאותו ע"י כך הוא חוזר בו:

חכם שהתאוה מטפשת השכל כמ"ש טפש כחלב לבם:

זריז הוא זריז בפעולותיו משא"כ בעל התאוה הוא עצל לפי שתאות המנוחה והמרגוע גוברת עליו גם מגודל תשוקת רבוי תאותיו שהוא נלאה מלהשיגם הוא מצטער תמיד ואבריו כבדים עליו וממילא הוא כנהוג אחור בהרבה רעניניו וינהגם בכבדות:

נפשו יקרה אינו מזלזל עצמו בפעולות פחותות משא"כ בבעל התאוה שבולמוס השתוקקות השגת תאותו הוא מביאו לפעמים לזלזל עצמו לעשות פועל פחות ונבזה בכדי להשיג על ידה תאותו גם יש לפרש שנפשו יקרה אצלו כלומר חייו יקרים אצלו משא"כ בבעל התאוה שלפעמים מרוב מבוכת תבערת יקוד תשוקת תאותיו הנמנעות מהשגתו הוא חרף נפשו למות:

ובריתו נאה כשבא בברית עם אדם בהסכמה על איזה פעולות בודאי הוא דבר נאה והגון משא"כ בעלי התאוה שלפעמים כורתים ברית על הסכמת דברים רעים ופחותים כמו לכה אתנו נארבה לדם כו':

גבור בארץ לפי שאיננו רודף אחר התאוה אינני מנוצח משום אדם כדרך בעלי התאוה המתעצמים תמיד זה על זה על השגת תאותם פעם ינצח ופעם ינוצח והפרוש איננו מתעצם עם זולתו רק על דבר אמת וענוה צדק ובודאי ינצח הוא את זולתו כי קושטא קאי ולכן הוא מתפרסם בעולם לגבור נוצח והדבר הזה בא במליצה רחבה בדברי המלך החסיד בפסוק המתחילים חגור חרבך וכו':

נצול מכל גנות שלא נשמע עליו גנות בפי שום בריה:

עזרה לדל שעוזרו מכספו:

ותשועה לעשוק מושיעו מיד עושקו:

לא יחשוף מסתר אינו משתוקק ומשתדל לדלות ולדעת דבר סתר שבין אנשים זולתו:

ולא יגלה סוד סוד שגילו לו לא יגלה לזולתו:

צרותיו רבות ותלונתו מעוטה אעפ"י שצרותיו רבות איננו מתלונן עליהם הרבה רק מעט בדרך קובלנא כמו שאמרו חז"ל מכאן לקובלנא מן התורה:

כשיראה טוב כשיראה דבר טוב באדם אחד יזכרנו לאחרים וישבחנו על כך ולהיפך כשיראה דבר רע בזולתו יכסנו ולא יגלה לשום אדם:

רצוי וזך רצוי לכל ולבו זך עם הכל:

חברתו שמחה והרחקתו אנחה ההתחברות עמו נותן שמחה בנב ולהיפך המתרחקים בחברתו ע"י איזה סבה הם מתאנחים על פרידתו וכל זה מפני שהם מקבלים ממנו עזר ובטוחים מהזיקו כו':

זקקתהו החכמה למוד החכמה זקקה וצירפה אותו מכל סיג המדות הרעות והוא לשון הכתוב וישב מצרף וכו' וזקק כו':

ויפתהו הענוה לשון יופי ע"י הענוה שבו הוא נראה יפה ומהודר בעיני הבריות:

מזכיר למשכיל שאף המשכילים מקבלים ממנו תועלת שאם איזה דבר שכוח מהם יזכירם כי כל מגמתו להועיל לכל:

כל מעשה כו' כל מעשה טוב שעושה זולתו הוא נחשב אצלו יותר זך ממעשהו מחמת שפלותו:

יודע את מומו אם הוא חסר באיזה מעשה טוב הוא יודע ומכיר חסרונו. מום הוא לשון פגם וחסרון:

ולא ינקם לנפשו לא ינקם אף במי שעשה לו רעה גדולה בפשע שהוא ראוי להתנקם אעפ"כ לא יתנקם הוא בעצמו בשביל נפשו ודיו במה שישתוק אם אחרים יענישוהו על כך:

חבר למזכירים הוא מתחבר תמיד עם אנשים יראים שדרכם להזכיר האדם ולזרזו על עבודת האלהים:

יושב עם העניים במושב איזה קבוץ הוא קובץ ישיבתו בין העניים מרוב שפלותו:

עוזר לרש אף שכבר אמר עזרה לדל חד בגופו וחד בממונו: