פת לחם, שער תשיעי - שער הפרישות ב

עזיבת כל מה שטורד כו' לעזוב כל דבר שהוא מטריד מעבודת אלהים:

מאוס בעולם וקצר המאויים מאוס המ"ם בקמ"ץ והאל"ף בחול"ם כמו זכור ושמור וקצר הקו"ף בפת"ח והצד"י בציר"י והכוונה למאוס בעולם ולקצר התאות:

מכל מה שהוא להם למנוחה שרעיוני הנפש שקועים בדברים שהיא משתוקקת ונדמה לה שבהשיגה אותן הדברים תנוח ותשקיט:

כסות בשר הערוה כסות הכ"ף בפת"ח:

ומאוס בזולתם למאוס בזולתם:

להמשיל השכל בכל כו' היינו בתאות ההכרחיות לקיום האדם שבלתי אפשר לבטלם רק צריך האדם להעבידם לשכל כלומר לכוון בהם לשם שמים ונגד אותן התאות שצריך לבטלן לגמרי על ידי תגבורת השכל עליהם אמר ולהגבירו עליהם:

כי הגברת התאוה הגברת הבי"ת בקמ"ץ:

ראש כל חטאת במעשים הרעים וסבת כל גנות במדות מגונות:

ולא נטה עם אל העולם כלומר אל עסקי העולם:

להניח ישוב עולם הצלתם היצר השיאם והתעה דעתם להניח להם להנחה אמתית שעסקם בישוב העולם הוא הצלתם מכל פגע רע:

ונטה בהם כו' היצר נטה בהם מדרך אבותיהם שדרכם היה להיות די להם בצורך ההכרחי וז"א דרך די הצורך וכו':

די הצורך והספק ממנו שלא השתמשו בהנאת העולם רק באותן הדברים שהם נצרכים ושאר מיני הנאות שאינם נצרכים לקיום האדם הרחיקו לגמרי ולא נשתמשו גם באותן הנצרכים להם רק כפי המספיק להם ולא במותרות כמו במאכל ובמשתה ועל זה אמר והספוק ממנו. ממנו פירוש מן העולם:

ולהסתפק בדבר כו' כלו' לקבל הספק ההוא בסבר פנים יפות ולא כמוכרח:

ויפה להם התפארה בו להתפאר בו ולהרבות מהונו ולהתעדן במעדנים ולהתנשא בו. ואמר אלה ארבעה לשונות נגד ארבע מדרגות דומם צומח חי מדבר שהאדם מתפאר בכסף וזהב ואבני יקר מתנוססות שהם כלם מין הדומם ועל רבוי תבואות שהם מין הצומח אמר והרבות מהונו שהם נקראים הון כמו שנאמר כבד את ה' מהונך וכו' ונאמר ע"ז וימלאו אסמיך שבע ותירוש וכו' גם נאמר ואש לא אמרה הון ועל החי שהאדם מתעדן באכילת בשרם וחלבם אמר ולהתעדן בו ועל מין המדבר אמר ולהתנשא שההתנשאות הוא על זולתו ממין האדם:

במצולות ימיו עומק רהבי תענוגיו שתענוגי העולם המסערים לב האדם הם דוגמת הים הסוער כמו שאמר המליץ הבדרשי:

לסבול צער גליהם שמיני דאגות ומכאובות הבאים לאדם מרבוי תענוגיו הם דוגמת גלי הים:

ואוטם אזניהם משמוע מוסר:

ומעצים עיניהם מהביט אל פעולת ה':

כשישיגנו בהשתדלותו או יזדמן לו מעצמו:

ומחשבתו עליו כו' נגד ג' חלוקות הקנאה והתאוה והכבוד אמר שלש חלוקות אלו:

ושניהם בענינו טובעים ושניהם לשון שנותיהם כמו ושניהם בנעימים:

נגזרים ונלאים שיש דברים שאינם משיגים כלל וע"ז אמר נגזרים ויש דברים שהם משיגים אולם ע"י תלאה רבה שהפסדם מרובה משכרם או שכוונתו שאעפ"י שהם רואים ומבינים שהם נגזרים ומונעים מלהשיגו אעפ"כ לעיצם תשוקתם אליו הם מטריחים עצמם ומשתדלים בתחבולות בכל עוז ותעצומות להשיגו אולי יוכלו ולכן הם נלאים תמיד:

מפסידים בסחורתם שהם כסוחרים המחליפין סחורה בסחורה כן הם מחליפין עולם עומד בעולם עובר ופרט בכאן ג' האהבות. נגד אהבת המועיל אמר מפסידים סחורתם ועל אהבת הערב אמר ונפשם פחותה ששמו כל מחשבתם וכל מעיניהם בתאות הגשמיות הפחותות ועל אהבת הטוב אמר ובחירתם רעה שנשתבשה דעתם ומה שהם בוחרים לטוב הוא רע כמאמר הנביא הוי האומרים לרע טוב וכו' ובכתוב הוא נדברו ג"כ ג' האהבות שעל אהבת הטוב אמר האומרים לרע טוב ועל אהבת הערב אמר שמים מר למתוק כו':

סכלים בערך כו' מבאר דבריו שאמר מפסידים בסחורתם וזה לפי שהם סכלים מלהבין ערך התמורה והמומר בה הנה מי שיש לו דרך משל בית והוא ממירו בשדה נקראת השדה תמורה והבית הוא מומר בהשדה והכוונה שאינו מבין ערך שני העולמות זה אל זה:

ואינם סרים קרואי ההרגל אינם סרים מלהיות קרואי ההרגל כלומר מזדמנים לרגילותם הגובר על הרצון השכלי כידוע שהרגל נעשה טבע:

ורהבי הסחורות מהות הרהב הוא גודל הלב כמו שהם הרהיבוני והכוונה שלבם מתגדל בסחורותם הנפסדות והם קניני העולם ואמר המפסידות שהם מביאית להפסד שני עולמות:

וכל אשר התערבו בעניני העולם רחקו מן האמת:

התאבכה האפלה מלשון ויתאבכו גאות עשן שהוא ענין מבוכה ובלבול:

יגדל העולם בלבם גדלו תאותיו בלבם:

ויף חזקו נתיפה ונראה יפה בעיניהם:

ויושיבו אותו בהחרב שכלם ע"י שהחריבו שכלם הושיבו העולם כמו שמפרש שכל אשר נוסף העולם ישוב כו' ומה שתחלה הוא תולה ישוב העולם בחורבן השכל ואח"כ הוא מהפך ואומר וכל אשר נוסף כו' הוא ע"פ דברי בעל עקידה במשל החולה החוזר לאיתנו שכל אשר יתחזק קרבו לאכול יתחזקו אבריו בתנועה וכל אשר יוסיף בתנועה יוסיף באכילה שהם מהדברים הנתלים זה בזה:

והעיר עליו משכילם המשכיל שבהם הוא המעיר לבם על העולם ומזרזם עליו:

וצוו בו המונם וצוו הצד"י בקבו"ץ כלומר ההמון הם כמצווים ועומדים בו:

עד אשר נתבסם היצר נעשה היצר מבוסם ושמת בהם ויש גורסים נתבסם בשני סמכי"ן כלו' נתישב על בסיס וכן:

והתקנאו עליו שריהם השרים מתקנאים זה בזה על עסקי תאות העולם או הפירוש שהשרים מתקנאים על הנחת ועזיבת העסק בישוב העולם ומענישים את העוזבים ומתרפים ממנו:

ונתמלאה החמת לבם מתמלא כחמת מלאה יין המשכר ממחשבת תאותיהם:

הדבר הנכרי כו' המנהג הזר אצל השכל האמיתי חזר אצלם להיות דבר נודע שהוא היפך זר וכן להיפך הדרך הנכונה אצל השכל שב אצלם להיות לזרה:

והמספיק ממותריו הרעב הכופר המספיק את הרעב מן מה שהוא מותר אצלו הוא אצלם מתואר בתואר כופר כמו אנשי סדום שהחזיקו המחזיק ביד עני לפשע וכמו שאמר המין לרבי עקיבא אה אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן שהפך מעשה הצדקה לגנאי ולכפירה וכמה שאמר שם במשל לעבד שכעס עליו רבו כו':

ועשה כל אחד כו' לפי שקפיצת יד מעני הוא מגונה בשכל הישר ולולא שדעתם מתחזקת בהמשך אחד אחר מעשה רעהו היה השכל מעוררם לפעמים לסור מדרך זה כטבע בני אדם שדעת כל אחד מתחזקת בפועל מגונה ע"י פעולת אחרים שעושים כזה:

מקצר נקרא מקצר שהוא ג"כ לשון עצלות:

והמסתפק במספיק ממנו חלש נקרא אצלם חלש ואף שכבר אמר והאוחז ממנו די פפוק נקרא עצל שם כוון על אהבת המועיל שתאותו מקניני העולם רק כפי שמשער שיספיק למחיתו ואינו משתדל להרבות ממנו קוראים אותו עצל ואומרים שכבדותו ועצלותו גורמים זה ובכאן מדבר על אהבת הערב שבתאותיו והנאותיו בצרכיו ההכרחים כמו האכילה והשתיה והמשגל הוא מסתפק במה שמספיק להיות בו קוראים אותו חלוש שכחו חלוש ואינו סובל אכילות ובעילות יתירות:

והעובר אותו משתדל מי שהוא עובר את העולם ומשוטט בו לסחור הוא נקרא ומתואר אצלם בתואר זריז ומשתדל. ולי נראה לגרוס והעובד אותו בדל"ת שכבר נמצא בדבריו שהעוסק בישוב העולם הוא נקרא אצלו עובד העולם:

משתבחים בו ומתנשאים הם מתפארים ומתנשאים במה שהשיגו מקניניו. גם יש לפרש ששתי הלשונות הם אחד והכוונה שמי שהוא עובר העולם בכל ימי חלדו בהשתדלות יתירה בניו ואחיו וקרוביו משתבחים ומתנשאים בו כדרך בני אדם להשתבח ולהתנשאות במעלות קרוביהם:

ובעבורו מתחברים וכועסים ורוצים בכדי להשיג אותו הם מתחברים זה עם זה בכדי שאיש את אחיו יעזורו ולפעמים כועסים זה על זה וחוזרים ומתרצים זה לזה הכל כפי הנראה להם שיועיל להשגתם אותו:

ובעבור הגבול כו' כשעוברים גבול הסיפוק ותאותם מתגברת ביותר אז עושים בטניהם אלהיהם כלומר שתכלית בריאת האדם לעבוד את בוראו ולשום בזה תמיד לבו וכל מעיניו כמ"ש כל מעיני בך הם עובדים את בטנם ומשימים כל מחשבותם ומעינם בו:

ותורתם מלבושיהם שתחת שצריך האיש הישראלי להתלבש ולהתהדר במצות התורה כמ"ש כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואומר כמעיל וצניף משפטי (איוב כ״ט:י״ד) הם מתהדרים במלבושי שש ורקמה:

ומוסרם חזוק משכניהם שתחת שצריך האדם לפקוד את עצמו לעתים בדברי מוסר ולחפש ולפשפש בדרכיו הם פוקדים לעתים את משכנותיהם בתיהם והיכליהם ומחפשים בהם לחזק בכל אשר ימצא שם בדק:

שבים במרוצת העצלה כלומר ימים על שנה הם מתנהגים בכבדות בעצלות אחר עצלות ובאמת מלת שבים היא מדוקדקת כפי מנהגנו בעונותינו הרבים שאין לך איש מישראל שלא יחרד לבו ויזדרז בהגיע ימי הדין ויום הצום הגדול ואחר עברם הוא שב לעצלותו ואמרו מרוצת העצלה כוונתו על המשך זמן העצלות בלי הפסק וזירוז כלל כמי שרץ מרוצה עצומה בלי הפסק בעמידה:

עמוסים טעונים במשא התאות כמו העמוסים מני בטן:

עם פנות נפשותם כו' כלומר שעם זה תהיה נפשותם כלומר מחשבתם פונה אל התאות כמו שאמרו ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו' וההמון מכירים בהם שהם בעלי תאות כמותם וחוסמים תאותם הם למדים מהם ולוקחים מוסר:

ויהיו רופאים לאמונה שאין פקפוק באמונה רק מחמת התאוה הגוברת:

גבור יצריהם הגימ"ל בשו"א:

ואת טרדתם כו' מהדברים כו' שהטרדה במותרות העולם מטריד לבם מן הדברים הנצרכים:

ומדוי הספיקות שמפקפקים ומסתפקים באיזה דברים מן האמונה:

ויבטיחוהו יבטיחו לו שיוכל להשיג עבודת אלהים ולא ירפה לבו לאמר כבד ממני הדבר:

יערבו לו לשון הנאה וערבות. או מלשון אם ערבת לרעך:

יאשרוהו יאמצו לבו שיחזיק בתומתו ולא ירפהו:

מן הכוכבים והגרמים שרוב המון הכוכבים הם למעלה מן השמש ויש גם למטה ממנה והם נוגה כוכב לבנה והגרמים הם עצמי הגלגלים כמ"ש וכעצם השמים לטוהר ועצם בארמי גרם:

בעוה"ז כו' הוא מפרש דבריו בעולם הזה הוא דוגמת שלמטה ממנה ואחר זה הזכיר לעולם הבא:

עץ חיים ובודאי הכוונה על חיים נצחיים בעוה"ב: