פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון ד

עניני אשתו ובניו כו' בכאן הקדים אשתו לבניו לפי קדימת הזמן שהרי לקוחי האשה וטיפולה קודמין למציאת הבנים וטיפולם:

מתעברות אל זולתו יוצאות ממנו ועוברת לזולתו כנ"ל:

מה רב טובך אשר צפנת כו' פעלת כו' ובוודאי הכונה בכפל המליצה על שני מיני גמול הנ"ל:

פירוש אופני יושר הבטחון כו' לפרש אופני הבטחון שבכל אחד ע"פ מה שמורה השכל הישר וז"א יושר הבטחון:

מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון כו' ויותר טוב כו' מה שהבורא יתברך ידע מקודם שזה הדבר הוא הנכון לעניניו וכו' ואף שנראה לעין שאיננו טוב לשעתו בוודאי הוא יותר טוב לאחריתו:

ושהנהגת הבורא מוסב על מלת וידע שידע שהנהגת הבורא לו בכולם שוה בכל הדברים הנזכרים שוה הנהגת הבורא בזה שרק היא מיוחדת לו שאין לשום בריה כו':

אלא ברשותו וגזירתו כו' שיתכן שתועיל לו עצת איזה אדם והנהגתו אם תהיה ע"פ רשות הבורא יתברך וגזירתו כו':

ברשותו וגזירתו ודינו ד"מ ברפואת חולה כבר אמרו שנתן רשות ביד רופא לרפאות והכח הטבעי הנתון בזה הוא רשות הבורא ית' וזה ענין כללי ומצורף לזה גזירת הבורא שגזר שיתרפא חולי זה על ידו כמאמרם ז"ל ע"י איש פלוני וסם פלוני וזה בחלוקת הטוב ועל חלוקת הרע אם יעץ אדם להרע לו ועלתה בידו או הנהיג אותו בדרך רע והכשילו בודאי ממנו ית' נדון בדין זה ולולי כן לא עלתה לו כן:

עם בירור אמונתו כו' הוא חייב כו' כלומר ואף שהוא מאמין באמונה ברורה בכל מה שאמרנו דהיינו שענינו מסור וכו' ושבחירת הבורא וכו' אעפ"כ הוא חייב להתגלגל לתועלותיו כו' כלומר לגלגל ולסבב סבות לתועלותיו ולבחור לו הסבה הטובה כפי הנראה לו ודקדק באמרו להתגלגל בלשון מתפעל ולא אמר לגלגל לפי שאנו מדברים באדם המאמין שכל תנועותיו מסורים ביד הבורא ואם הוא עושה איזה דבר איננו הוא הפועל רק המתפעל ממנו ית' כגרזן ביד החוצב בו:

שקצו ומדת ימיו תפס לשון הכתוב הודיעני ה' קצי ומדת ימי וכו' (תהילים ל״ט:ה׳):

לסבות החיים במאכל כו' לסבב לעצמו חיים ע"י שיאכל וישתה וכו':

בבקשת הטרף ועמלו על המהדר ומחפש איזה סבה להשיג על ידה טרפו אמר בבקשת הטרף ועל מי שהסבה מוכנת לו כמו אומן במלאכתו אמר ועמלו שהוא עמל ויגע במלאכתו:

ללא דוחק שבודאי אם פגש דוב שכול באיש או זאבי ערבות כתרוהו והתגרו בו לבלע ולהשחית הוא מוכרח להלחם נגדם להציל עצמו:

לא תנסו כו' שאם יסכן בעצמו ע"י בטחונו ויפול ברע אולי ח"ו יהרהר אח"ז הוא או אחרים לומר מבלתי יכולת וכו' וא"כ הרי הוא כאלו הוא מנסה ח"ו יכלתו ית':

והוא נתבע על זה כו' הוא יהיה נתבע על זה בדין שמים:

אע"פ שמותו על הדרך ההוא כו' כלומר אע"פ שיונח שהיתה גזירת הבורא שימות בזה הזמן אעפ"כ הוא נענש על שסבב מותו בעצמו:

ולא נחשב לו לחסרון לא נחשב לו יראתו זאת לחסרון במדת הבטחון:

כי זריזותו בה כו' מה שהוא מזדרז בזה לבקש תחבולה להנצל מן המות היא משובחת שהרי באמת המציא לו תחבולה באמרו עגלת בקר כו':

כמו שאמר למשה רבינו ע"ה כו' מי שם פה כו' ואם תאמר למה במשה נחשב לקצור ולשמואל לא נחשב התשובה בזה שאחר שצוה הוא ית' למשה לך ודברת בודאי יתן בפיו כח הדבור ויכול לדבר כאמרו מי שם פה לאדם אולם בשמואל אין שאלתו על מניעת הדבר המצווה שהרי יתכן שיעשה צוויו וימשח את דוד אמנם אח"כ ישמע שאול הדבר ויהרגהו כמו שמצאנו באוריהו הנביא ובזכריה ובישעיה כפי קבלת חז"ל ושאל ממנו ית' אם יעשה תחבולה להצלתו:

בסבה קטנה כו' שבאמת היה הדבר רחוק שיהרגהו שאול שנמשח ממנו למלך והיה איש צדיק גם בודאי היתה יד כל גדולי המלכות עמו להצילו ולא היה בזה רק חשש רחוק:

שהיה נכנס בה במצות הבורא ויש לומר בזה שלוחי מצוה אינן נזוקין אעפ"כ לא היקל משום דשכיחא היזקא כמו שאמרו ז"ל בזה:

או שינצל כו' הנה למעלה אמר שהמכניס עצמו בסכנה לא ימלט מאחד משני דברים דהיינו או שימות בסכנה זו או שימלט והמשיך דברו ע"כ בחלוקה ראשונה ועכשיו התחיל בחלוקה שניה:

ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו בבחינת פעולת המצות עצמן שעשה אמר שיאבדו ממנו ולא תזכרנה לו עוד ובבחינת הגמול עליהם אמר ויפסיד שכרו:

שמא אין עושין כו' ואם עושין כו' הרי שדברו בשתי החלוקות:

קטנתי כו' ואמר המתרגם בפירושו כו' לא כפירוש מפרשים אחרים שפירשו קטן אני נגד כל החסדים והאמת אשר כו' ולכן הביא פירוש המתרגם לשלול הפירושים האחרים:

בחיוב תביעות סבות כו' שהאדם מחוייב לתבוע כלומר לדרוש ולבקש סבות הבריאות והמזון כו' עם בירור אמונתו כלו' אף שאמונתו ברורה כי הסבות אינם מועילים כו' אעפ"כ הוא מחוייב לסבב הסבות כנ"ל:

ולשמרה מן הפגעים כמו השדפון והירקון ר"ל:

ירבה תבואתה ויברך אותה אמר ירבה תבואתה בקמה ואח"כ יברך אותה בכרי כמאמרם ז"ל הנכנס למוד גרנו אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה וכו':

ושהוא ערב בו כו' שכבר נאמר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו:

ומשלימו לו נותנו לו בשלימות סיפוקו כפי הצורך:

באיזה סבה שירצה הוא ית':

שלא יבטח כו' וישמח בה כו' שלא יתלה הגעת טרפו בסבה ההיא ושעי"כ ישמח בה ויוסיף להחזיק בה במה שבידו ממנה ויטה לבו אליה להשיג אותה ביתר שאת כי עי"כ יחלש בטחונו וכו':

כי תועילנו יותר כו' שלא יחשוב שיגיע על ידי הסבה מן הטובה יותר משיעור שקדם בדעתו ית' להטיב לו:

ולא שם עמלו וטרחו לריק עמלו באיברי גופו וטרחו בטרדת לבבו:

אשריך וטוב לך ואחר שהוא מאושר בזה צריך להודות לו ית' על זה:

מה שגזר לו אצל הבורא כו' שמה שהוא נותן להמקבל איננו נותן לו כלום משלו רק הוא מה שגזר הבורא להמקבל והפקידו אצל הנותן הזה וז"א מה שגזר לו אצלו מלת לו סובבת על המקבל ומלת אצלו על הנותן וא"כ איך יזכור לו להמקבל אח"כ טובתו שבאה ממנו עליו בטוב ההוא שהטיב לו:

ויותר אני תמיה כו' שהתמיה על המקבל יותר מעל הנותן כי הנותן רמות רוחיה הוא דנקיט ליה לומר כחי ועוצם ידי וכו' ומטבע האדם להתגאות על זולתו ולבקש מעטה תהלה אולם למה יודה המקבל בזה כי אין מטבע האדם להכנע בחנם:

על יד אחד מוכרח כו' חסר מלת שהוא בין אחד למוכרח כדרכו לקצר.

ויכנע לו בלבו ויפייסהו בדברים רכים וישבחהו לזולתו שלא בפניו:

כבר קדם אצלו ואולי עוד לא התבונן בזה ואינו יודע ממנו:

או שבא לו כו' אפשר שיבא לו ע"פ סבות אחרות:

שלא יעזבהו בחסרון הצורך כמד"א ולא ראיתי צדיק נעזב כו' ולא ירפהו בבריאת גופו ולא יתעלם ממנו באיזה צרה שבאה עליו:

טוב ה' למעוז ביום צרה וסוף הכתוב ויודע כל חוסי בו וראש הכתוב מורה על שאיננו מתעלם מצערו וסופו כולל שני הדברים שאינו עוזבו ולא מרפהו:

בסיבות אשר מטבעם זה שיש בכח טבעם זה הדבר דהיינו התמדת הבריאות כמו ד"מ הרקות והקזות לנעצרים ולבעלי הדם ודומיהן:

במה שנהגו לדחותו לפי שאין בם דברים ברורים כ"כ שנוכל לסמוך שדבר פלוני יועיל בודאי למדוה פלוני רק אחר שנהגו בכך דעתו של אדם סומכת עליהם והוא לקוח מל' רז"ל באמרם הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון שיהיה עסק זה כו' שאין דרכם של בני אדם להתרפאות אלא שנהגו עד כאן נוסח הגמרא והכוונה בנוסח זה ליתן טעם על בקשת הרחמים בעסק רפואה ולא כן בשארי דברים כמו בלקיחת המזון שאין מתפללים שיועיל לו המזון לשבר הרעבון אע"פ שגם הרעבון והשבר דומים למחלה ורפואה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לזה אמר שאין דומה זה לזה ששם שם הבורא הדבר ביד האדם שאם יאכל בודאי ישבור רעבונו ולהפך אם לא יקח המזון בודאי ימות ברעב והרי לקיחת המזון היא הדרך הסלולה לשבר הרעבון בודאי והושמה ביד האדם לדבר ברור ויתכן לקרותה דרך בני אדם משא"כ בלקיחת הרפואה שלא יצדק לקרותה דרך בני אדם שאיננה דרך סלולה ובטוחה ולא נתלית בפעילת אדם שהרי כמה פעמים אין פעולת האדם מועלת והרבה פעמים נרפא המחלה בלי שום פעולה וז"א שאין דרך בני אדם להתרפאות אלא שכבר נהגו בני אדם בכך והותר לנו הדבר אולם צריכין אנו לבקש ממי שהוא בעל הדרך הזה והבן:

ישלח דברו וירפאם הרי שדברו ית' דהיינו גזירתו היא המרפאת ולא הסיבה:

שריפא היזקם במלח ואין לך דבר המזיק למים ופוסלן משתיית אדם כמלח:

וימרחו על השחין ואמרו רז"ל שטבע התאנה לעפש גם הבשר הבריא כ"ש השחין:

והניח בטחונו באלהים הניחו ולא נשתמש בו:

וסיבת טרפו למעלה דבר בבחינת הבטחון בטרף בעצמו שיבא לו בודאי באיזה סבה שירצה ית' ובכאן מדבר בבטחון בעסק הסבות והבן:

ומנוי כשמינו אותו לאיזה התמנות:

ושכירות אם הוא נשכר לאיזה מלאכה:

וגזברות אם נתמנה להיות סוכן על קניני שר או עשיר:

וקבלנות שמקבל עליו מלאכת עבודה כקרקע או בשארי דברים ומלאכה שזכר למעלה כשהוא עוסק בשלוה:

ואמנה הקפת סחורות:

וספרות מלאכת הכתיבה או הכוונה על מלאכת גלוח שערות הראש:

לקבץ ממון ולהרבות כו' שיש שכוונתו בעסקיו רק לקבץ ממון רב ואיננו רוצה להוציא ממנו רק מסתפק במעט והוא נקרא אצלם ז"ל עכברא דשכיב אדינרי ועל זה אמר לקבץ ממון ויש אוהב להתעדן בתענוגים מממונו ועל זה אמר ולהרבות מותרי המחיה שאינו רוצה לחיות חיי הצמצום:

ולהגיע מה שיש בו די כו' שיכוון בעשקיו להשיג על ידם מן עניני העולם מה שיש בו די לקיומו:

ואם יגזור כו' אם יהיה רצון הבורא יתברך להוסיף לו על די ההכרח יבואהו בודאי ממילא בלי טרדת לבבו ובלי יגיעה באברי גופו:

כאשר יבטח כו' שבאמת טבע האדם משתוקק לקצת עידון במותר על ההכרח שהרי אנו מברכין על כל מה שבראת להחיות בהם וכו' רק שאין לאדם לבלות זמנו בעסקיו על זה אחר שאיננו מן ההכרח רק יבטח בה' שימצא גם בזה תשוקתו כי רצון יראיו יעשה:

ולא ירבה לחזור כו' לא ירבה השתדלות להדר להשיג הבות רבות למחיתו:

ימצא מנוחת לבו מתהפוכות הרעיונים ושלות נפשו מעצבות ודאגה שהשלוה הוא היפך הדאגה:

כי לא יעברנו חקו אל זולתו חוק טרפו הנגזר לו לא יעבור אותו לילך אל זולתו:

מעתו הנגזר לו בו שנגזר שיבא לו הטרף בו בעת:

עבודתו לאלהים כו' לנסות האיש ההוא אם יבחר יותר בעבודתו ית' מהמרותו:

ואשים את זה כו' הבורא יתברך משים זה הדבר סבה חזקה לנסיונו שהאדם מנוסה בזה יותר מכל הנסיונות שהרי ערך הנסיון בדבר הוא לפי גודל הסתת היצר בו ובודאי הסתת היצר בדבר זה גדול מאד לקפוץ יד מעניים ואביונים ולא לחוש למלאות צרכם ולחסר ממונו כמ"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' וז"א הנסיון וההסתה לו:

חילו ועבדיו חילו הם אנשי המלחמה ועבדיו הם סריסי ביתו:

השרים ורואי המלך השרים הם שרי החיל והם שוכנים כל אחד עם גדוד הנמסר לידו במקום מצב הגדוד ושלוחים עמהם למלחמה ורואי המלך הם השוכנים בעיר המלוכה עם המלך במלאכתו לפקח על עסקי הכלל ונקראים סענא"ט והסגנים הם המופקדים מן המלך לשבת איש ואיש במדינה ידוע המופקדת לידו להנהיג אותה על פי חוקי המלך ונקרא אצלו גובערנע"ר:

ועבדיהם ושמשיהם ופקידיהם עבדיהם הם עבדים העובדים במלאכת עבודה במלאכות שחוץ לבית ושמשיהם הם העובדים לפניו בביתו ומשמשים אותו בשרות גופו ופקידיהם הם גזבריהם המופקדים על קנינם:

ונשים וקרובים כלו' וכן נשים וקרובים אצל כל בני אדם:

לחזור על סבת קבוץ הממון להדר להשיג הסבות שאפשר לקבץ על ידם ממון:

מפנים טובים ורעים אינם מדקדקין אם יזדמנו להם הסבות באופנים טובים או באופנים רעים כגזילה וחמס:

על פנים מגונים ורעים מוסב על מלות הוא לוקח ואמר מגונים על עסקים המגונים ומבוזים כי מה שאמר רב לרב כהנא נטוש נבלתא וכו' ולא תאמר כהנא אנא וכו' זה נאמר בודאי אחר ההכרח הגדול שלא נמצא לו ריוח אחר בשום פנים וא"א לומר שלא חשש רב כלל לפגם הכבוד שהרי כבר אמרו והתעלמת וכו' פעמים וכו' כגון זקן ואינו לפ"כ הרי שחששה התורה לכבוד הבריות ופטרה בשבילו ממ"ע ועל עסקים באופני איסור אמר ורעים:

על אופניו ע"י האופנים המיוחדים להשגתו ממנו ית' שהם בודאי אופני היתר:

המובטח מן האלהים האדם מובטח להשיגו ע"י עסקו באיזה אופנים נאותים:

מאשה ובנים כו' שיספיק עסקו להטריפם מבלי שיצטרכו הם לטרוח בעצמם באיזה עסק:

לסגולה מהם אנשים הנבחרים לעילוי מכל ההמון לאיזה דבר שיהיה ע"פ חיוב חכמתו ית' הם נקראים סגולה לענין הדבר ההיא:

בתנאים מיוחדים כלו' כשימצאו בו איזה פרטים המיוחדים לפי חכמתו ית' שמי שימצאו בו הפרטים ההם ישיג זה הדבר ואם לאו לא ישיג:

והוא מקרה מזדמן כו' הכוונה שאף שהוא בגזירת הבורא אעפ"כ הוא כמקרה שמזדמן לעת אחת כו' שההזדמנות הוא מסגולת המקרה כמאמר החוקרים המקרה לא יתמיד:

מן החסר והמשפט שבשתי מדות אלו העולם מתנהג ומתקיים על ידם כי עולם חסד יבנה וחסד ה' מלאה הארץ ונאמר מלך במשפט יעמיד ארץ:

והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר כו' הנה השומר איזה דבר יש בו שתי בחינות בחינה אחת שע"י שמירתו הוא נשאר קיים ליהנות ממנו בעליו ובחינה שנית שע"י שמירתו אין אחר שולח בו יד ליהנות ממנו והנה בבחינה הראשונה נקרא שומר ובשניה נקרא נוצר כמד"א מצר תצרני ומזה נאמר נוצר תאנה יאכל פריה שהכוונה שם הנוצר אותה קודם הגעת זמן פריה שלא תפסד מאיזה מזיק או נזק ובכאן דבר בשתי הבחינות שאם יהיה סופו שיורישנו לזולתו א"כ אותו הזולת הוא בעליו והוא היה השומר עליו ואם יאבד ממנו א"כ לא עלתה בידו רק הכוונה שלא יהנה זולתו ממנו ונקרא נוצר והבן:

וכלכלת גופו סיפוק בדברים אחרים כמו מלבוש ומעון:

ממהר אליו ומשתדל עליו ממהר הוא מהירות התנועה והשתדלות הוא ההתחכמות בתחבולות להשיג הדבר ההוא:

לבעל אשתו אחריו ולחורגו שאולי ימות פתאום והממון ישאר צפון תחת יד אשתו והיא תכניסנו לאיש שתנשא לו אחריו והוא יורישנו אחריו לבנו אשר תלד עמו ונקרא חורגו לפי שהוא בן אשתו והנה אמר לבעל אשתו כו' ולגדול שבשונאיו שהם שתי חלוקות כי בעל אשתו וחורגו הם חלוקה אחת כמו שפרשתי והם נגד שני מיני גנות שזכר שהם המהירות וההשתדלות כל אחד קבץ אותו שישאר אחרי מותו לבעל אשתו וחורגו א"כ היתה המהירות אליו כממהר ורץ לשערי מות ואם ישאר לגדול שבשונאיו א"כ ההשתדלות וההתחכמות עליו מגונה מאד והוא היפך טבע העולם שכל אדם מתחכם להרע לשונאו ולנקום ממנו כפי טבע האנושית וזה מתחכם להטיב לו:

והשלישי הטעות השלישי מן השלשה טעיות הנ"ל מי שהוא נותן הטרפים לבעליהם כלומר למי שראוי ליתן לו שאותו אדם הוא נקרא בעליו והוא מושם בידו בתורת פקדון:

טובתו להם בהם מה שהטיב להם בתרפים:

כאלו הוא הטריפם כו' כלומר כאלו הטריפם משלו ואמר הטריפם במזון ואמר וכלכל אותם כלומר הספיקם בשאר דברים:

ותתחסד בם בטרפים:

שיודוהו וישבחהו יודהו בפיו בפניו וישבחוהו שלא בפניו:

ויתגאה ויגבה וירום לבבו ג' לשונות נגד הג' דברים שזכר הודאה ושבח ועבודה והמבין יצרפם אחת לאחת:

יניח הודאתו עליהם הוא מטיל עליהם עול ההודאה לו:

שאם היה מונע אותם מהם כצ"ל ויש ספרים שגורסים שאם היה מונע אותם הבורא מהם והוא טעות:

והוא העני כו' אדם זה הוא עני בדעת אשר יגע כו' לתורתו ולעולמו לצאת ידי חובת תורתו ושייטיב לו בעולם הזה:

ובטחונו במה שיש ביד האלהים כו' כלו' לבו בטוח ושמת יותר במה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו דהיינו מה שחנן עניים ואביונים שזה נמסר ביד הבורא כמד"א מלוה ה' חונן דל הוא שמח בזה יותר ממה שיש בידו מפני שמה שהוא בידו איננו יודע אם הוא כו' טרף מזון וטרף קנין מבוארים למעלה דהיינו מה שנתן לו שיהנה ממנו הוא עצמו הוא טרף מוון ומה שילך לזולתו הוא טרף קנין:

במזמור הללויה אשרי איש כו' שנאמר שם טוב איש חונן ומלוה כו' ועל הכבוד בעוה"ז נאמר שם קרנו תרים בכבוד תהלתו עומדת לעד ועל גמול עוה"ב נאמר שם וצדקתו עומדת לעד:

לאהבת הכבוד מבני אדם שיכבדו אותו בפניהם ולעשות להם שם שיהיה הולך למרחוק:

וזה סכלות כו' הם סכלים ואינם מבינים הסבות האמיתיות המביאות לכבוד האמיתי בעוה"ז ובעוה"ב:

וכבודם להם כו' הוא מפרש דברים שאמר מכבוד עמי הארץ כו' וחסר מלת הוא וכן צריך להיות וכבודם להם הוא לתקותם מהם כלומר לפי שהם מקוים שיהנו אותם ממה שיש אצלם ולמשוך מהם מאשר בידם והכוונה שכבוד עמי הארץ לבעלי הממון הוא לשתי סבות סבה הא' לפי שהם מקוים ומצפים ומשתוקקים כל ימיהם להשיג עניני קניני הממון ואחר שהדברים חשובים מאד ברעיוניהם הם מחשיבין בעיניהם גם בעליהם שהם נמצאים אצלם וסבה ב' לפי שהם מקוים למשוך מידם ולהנות מהם ולכן מחניפים להם ואלו השכילו והבינו עמי הארץ ואמר השכילו והבינו שבדבר העמוק צריך שום שכל בדבר עד שיבין לא כן בדברים הקלים שהם מובנים מעצמם במעט בחינה:

ביכלתם ולא בכחם הנה העשיר נקרא יכיל על בנין בית גדול נפי שיכול לשכור פועלים לבנותו אף שאין הדבר בכחו לבנות בעצמו ומה שהאדם יכול לעשות בעצמו נקרא בכחו:

שראוי בעבורן לכבוד הבורא יתברך מי שראוי הוא שיכבדהו הבורא ית' בעבור מדותיו המשובחות אותו אדם הוא ראוי שיכבדוהו הבריות ולפי שערך האדם שפל מאד שיהיה ראוי לכבוד הבורא ית' לזה מביא ראיה מפסוק כי מכבדי אכבד:

ומפני שסכלו כו' בסבות הכבוד כלומר הם מכבדים אותם בכל מיני הכבוד:

הוסיף להם הבורא כו' הכוונה במליצה זו שלפי שהם מתגדלים ומתרהבים ומשתעשעים בכבוד שהם מקבלים מעמי הארץ מה שהוא שנוי אצלו ית' כי תועבת ה' כל גבה לב גם לפי שזה מורה שהם מדמים שכחם ועוצם ידם כו' שלולי זאת היו מבינים שמשלהם נותנים להם ולא היו מתגדלים עליהם לכן הוסיף להם הבורא ית' סכלות בסבות בקשתם כלומר שלא ידעו מהרה ע"י איזה סבה תגיע טרפם בכדי שיצטרכו לנסות כמה סבות:

בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה השתדלות הכוונה על טורח השכל ויגיעה על יגיעת הגוף:

מהשלים חובות הבורא כו' מן עסק השלמת חובת הבורא כו':

על טובותיו אצלם שהם אצלם:

ותהיינה בקשותם כו' אם היו משלימים חובות הבורא בעשיית מצותיו ומודים לו על טובותיו היו בקשתם כלו' בקשת טרפיהם יותר קרובה לבא:

אורך ימים כו' ואמרו ז"ל בכוונת הכתוב בימינה אורך ימים וגם עושר וכבוד בשמאלה עושר וכבוד ולא אורך ימים:

מבלעדי המסבב אינם משבחים את הבורא ית' שהוא המסבב כל הסבות:

ורוה מהם מלת רוה הונח בעברי על שבר הצמאון כמו שמלת שבע הוא שבר הרעבון ובכתוב למען ספות הרוה וכו':

ורוותו מהם כלו' אף שאפשר שלא יתכן לו להתחרט לגמרי על שתייתו ממים הראשונים לפי שתקף אז עליו מאד כח הצמא ולא היה לו באפשרי להמתין אמנם עכ"פ הוא מתחרט על שתותו כ"כ בריבוי עד שרוה והיה לשתות רק מעט לשבר התוקף שיוכל לו להמתין עד המים האלה:

היה משיג אותה בסבה אחרת כו' א"כ כל מרירות היגיעה שיגע עצמו בסבה ההיא היה לריק כי היה בא לו בעסק קל ומתוק וזה דומה למשל:

בזמן ידוע ועת ידוע זמן נקרא המשך הגדול ועת נקרא הזמן הקצור כמו ההוה והכוונה על דור ידוע ועל שנה ידוע:

לדעתו מה שהוא טוב לי לפי שהוא יודע מה כו':

כפי צרכי באותה שעה ודי כלכלתי בבחינת קיומו:

בטוב ממנו הוא הלחם והמזון שכבר אמרו שאין התינוק יכול לדבר עד שיטעום טעם חטה:

בואי בצמצום שאין החלב מתאסף בשדי אשה כמות רב בפ"א שיספיק לו לזמן רב רק מה שנצרך לו לאותה שעה:

לא יזיק לי בו בעולם הנזכר ויותר נכון הגרסא באו באל"ף כלומר מה שהטרף בא לי עתה בצמצום

עד תכלית ימי אף אם יהיה כן עד תכלית ימי:

מאומה מוסב על לא יזיק:

ויהיה נשכר על זה יקבל שכר על הסתפקו בצמצום:

יאמר הלוך וקראת כו' לכתך אחרי במדבר כו' הרי שנתחבבו אצלו על הסתפקם במן הבא בצמצום רק מדי יום הצריך ליומו וז"א בארץ לא זרועה שבארץ זרועה האדם אוסף בבת אחת תבואה הנצרכת לו לכל השנה:

בסבה מבלי סבה בסבה זו ולא בסבה אחרת שהיה חפץ בה יותר וכן במקום ובאיש:

על צורה ותבנית צורה הוא השכל שהוא צורת האדם ותבנית הוא תאר הגוף ותכונה הוא ערך חלקי ההמזגה זה לזה וכלם הם לתקוני וכו':

על הפנים המפיקים באופנים המוציאים לפועל תיקון עניני:

שני אישים ידועים הם אביו ואמו:

בחר לי בו בעולם:

שם אותו סבה כו' שהוא ית' שם האיש ההוא להיות סבה לטרפי לטובתי:

ובני ביתו הם משרתיו ומיודעיו הם הידועים לו בתואר חשיבות כמו אלופי ומיודעי ולנעמי מודע לאישה ומכיריו הם בני גילו שהם עמו כמו בעלי ברית ועוזרים לפעמים זה לזה בצרכיהם כמו הביט ימין ואין לי מכיר (תהילים קמ״ב:ה׳):

צוותו לשון התחברות והוא מלשון חז"ל כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה:

בעת השתוממותו לשון התבודדות שכאשר האדם יושב בדד והוא בלי עסק הוא יושב שומם כמאמר חז"ל הבטלה מביאה לידי שעמום:

ויבטח עליו בגבורתו כלומר שלא ידאג מזה שהוא נכרי ואולי יקומו עליו מרעים ואין עוזר לו כי יבטח בגבורתו ית' שיושיענו מרבים קמים ויותר נראה לגרום בגרותו במקום בגבורתו:

גרות הנפש בעוה"ז ובזה יתנחם ולא יקנא בבעלי משפחות בזכרו שגם נפש כל אדם היא גרה וצרת הרבים הוא:

וכי אנשי הארץ כו' גם יזכור שכל אנשי הארץ אף הבעלי משפחות הם נקראים גרים בפי התורה:

קרובים כו' בעולם:

עד זמן מועט ישוב נכרי בודד אין קרבתו רק עד זמן מועט ואחר מותו ישוב אל עפרו ואז יהיה נכרי ממשפחתו ובודד מחביריו ומכיריו ומפרש דבריו ולא יועילהו כו' וא"כ מה תועלת לו אז בקרבתם ועל היותו בודד אמר ולא יתחבר כו':

בהסתלקות כובד כו' יחשוב שמה שהוא נכרי הוא לו טובה ותועלת שאם היו לו קרובים הי' משאם מוטל עליו והיה מחוייב להעניק להם מברכותיו ואולי לא היה יוצא ידי חובתו נגדם כובד משאם בהנהגה כמו לשום את משא כל העם כו' ונשאו אתך וחובותם בהענקת ממונו:

וחסרונם מנוחה לו וטובה מה שהוא חסר מאשה ובנים וקרובים הוא מנוחה לו מכובד משאם וטובם מפטור חיובם:

ריק ופנוי ריק ממחשבת משאם ופנוי ממחשבת חובותם:

ומתבודדים לחובת הבורא כו' מתבודדים ומפנים לבם לחשוב בתשלום חובות הבורא:

להתגאות ולהתפאר להתגאות בלבו ולהתפאר באמרי פיו:

ויבא העני כו' הוא היפך שתי חלוקות הנ"ל שנגד הגאוה בלב אמר שיתבזה העני בלבו אצל עצמו ויהיה עי"ז נכלם ונרפה מעבודת הבורא ונגד התפארות בפה אמר שהעני יהיה נאלם ודומם כמו יורדי דומה שלפי שידמה לו שכמוהו כמת וז"א ויהיה בעיניו ענינו וחייו כשהוא על האדמה כמו אחר מותו כשיהוה תחתיה:

כדי שנוכח מהם שנקבל מהם תוכחת מוסר:

ונהיה נכונים למות וזכור בלבנו שאנחנו נכונים ג"כ למות ועי"ז נזמין לנו הצדה שהם מצות הבורא שהוא הצדה המגעת נפש האדם למקום המנוחה:

מטרדת הלב ורוב ההפסד כו' פרט ד' חלוקות שתים הראשונות הם נזקים הבאים מצד התאוה להן דהיינו שבחבורתן העין רואה אותן והלב חומד וטרוד תמיד בתאותן וע"ז אמר מטרדת הלב ולא ימלט שהתאוה התדירה תרגיל ההזדקקות להם תדיר והוא מפסיד מאד לכח האדם ובריאתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות וע"ז אמר וההפסד ושתים האחרונים הם הנזקים הבאים מספוק צרכיהן שע"י קרבתן הן מתחטאות על בעליהן ומתגעגעות ומברשות מותרות ומולידות שתי נזקים דהיינו יגיעת הגוף בהשתדלות צרכיהן וטורח הלב במחשבת עסקי צרכיהן וכבר אמרו יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

לבחור בעניני כו' ולמאוס כו' שבהרחקתן הלב פנוי לחשוב בעניני עוה"ב גם ע"י המיאוש בתאוה הגדולה הזאת לב האדם מתרגל למאוס גם בשאר תאות עוה"ז:

ויברך אותם בפניהם:

ויאשר ענינם יהללם שלא בפניהם:

בהצלתו מהם שיצילהו ממשאת טרחם:

מה שחייב להם בסיפוק צרכי הכרחיותם ולעשות חפציהם גם בקצת מותרות כפי טבע העולם:

ולהיות לבו שלם עמהם שיעשה צרכיהם בנפש חפצה ולא כאנוס בדבר:

וירף ידו מחזקתם לא כדרך קצת בני אדם שמכבידים עול עבודתם על נשיהם וקרוביהם העניים:

ויסבב על מה כו' יתעסק בסיבות המביאים להם הטוב:

יורם אופני תועלתם בעניני התורה והעולם כו' יורה אותם וילמדם האופנים המועילים להם בעניני התורה ובעניני העולם לעבודת הבורא כלומר איך יתנהגו בעניני התורה ובעניני העולם שיועיל להם לעבודת הבורא:

ואהבת לרעך על ההטבות והתועליות להם ועל מ"ש וירף ידו מהזקתם הביא הפסוק לא תשנא את אחיך וכו' והיותה קרוב לו הוא יותר מוזהר ממנו:

ולא ליחל הגמול ולא לקדם אצלם שלא תהיה כוונתו בהטבתו להם באופני טובות הנ"ל מפני שהוא מיחל לקבל גמול מהם או מפני שכבר גמלהו טובה וז"א או לקדם להם ומלת לקדם הקו"ף בקמ"ץ והדל"ת בפת"ח והלמ"ד הוא למ"ד הסיבה ודו"ק:

ולא מאהבתו כו' שאוהב לקבל כבוד ושבח כבוד בפועל ושבח בפה:

ולא להשתרר עליהם שיהיו סרים אל משמעתו:

לקיים מצות הבורא כו' פרט ג' חלוקות על ההטבה להם במה שהוא חייב להם מצד התורה אמר לקיים מצות הבורא ועל מה שאמר שירף ידו מלהזיק להם אמר ולשמור בריתו שברית שם הבורא בין הברואים שלא יזיקו זה לזה ועיקר הנחת מלת ברית הוא על שלילת ההיזק כמו ברית נח על מניעת מבול וברית לבן עם יעקב אם יעבור אחד אל רעהו לרעה ובברית אבימלך עם יצחק נאמר אם תעשה עמנו רעה כו' ועל מה שאמר שיורה אותם תועלתם בעבודת הבורא אמר ופקודיו שכן פקד אותנו הבורא ית' ולמדתם אותם כו' הוכח תוכיח כו' ונאמר ואת בניהם ילמדון:

לא ישיג רצונו מהם כו' נגד מה שאמר קודם ליחל הגמול מהם אמר שלא תסתייע מלתא מן השמים שיוכלו לגמול לו כגמול:

ויגע לריק כו' ונמצא שיגע לריק בעוה"ז ויפסיד שכרו גם בעוה"ב לפי שלא היתה כוונתו לש"ש:

יעזרם האלהים לגמול כו' נגד יחול הגמול וכל הכבוד והשבח אמר וישים שבחו בפיהם ועל ההשתררות עליהם אמר ויגדל ענינו בעיניהם שיהיה גדול ומאוים בעיניהם וממילא יהיו סרים אל משמעתו ונמצא שבלי כוונה השיג תועלתם בעוה"ז דוגמת מאמרם ז"ל למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא ועיקר גמולו יהיה העוה"ב:

הפנים הישרים לו כשיביא כו' האופנים הישרים לו להתנהג בזה הם אלו שכשיביא כו':

וישימם סבה כו' שהבטחון יהיה על הבורא ואת האנשים ההם ישים רק לסבה לדבר שעל ידם יושלם לו חפצו מהבורא:

כאשר ישים כו' כמו שהאדם משים כו' ואם ירצה הבורא להטריפו ממנה יצמח כו':

יצמח הזרע בתחלת צמיחתו ויפרה כלומר יוגמר צמיחתו עד שיעשה פרי וירבה שמגרעין אחד יולדו הרבה שזה תכלית הזריעה:

לא תצמיח שיאבד הגרעון והוא נגד מה שאמר ויצמח ונגד מ"ש ויפרה וירבה אמר שיקרה הצמח פגע ולא יעשה פרי:

וכן כשיבקש מאחד כו' כלומר ועוד יש תנאי בדבר שכשיבקש מאחד מהם פירוש מאחד מבני אדם חפץ שיהיה החזק מהם והחלש שוה כלומר שלא יהיה לבו בטוח יותר שיהיה חפצו נשלם כשהוא מבקש מן החזק מכשיהיה מבקש מן החלש אחר שהוא מאמין שאין האדם רק אמצעי והפועל הוא הבורא ית':

על לבו הטוב לו ושהבורא כו' שבשני בחינות הוא מחוייב להודות להאדם ההוא הא' על טוב לבבו עמו שנראה מפעולתו שהוא חפץ להטיב לו אע"פ שהפעולה בעצמה תיוחס לו ית' והב' על שהבורא הביא תועלתו על ידו והרי הוא הסבה לתועלתו ומגלגלים זכות ע"י זכאי:

ואל יתלה בהם קיצור אל יתלה מניעת חפצו בהם לומר שהם נתעצלו וקצרו בהשתדלותם ועסקם בדבר:

אשר בחר כו' שבודאי הוא ית' בחר למנוע ממנו הדבר:

במיודעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן כן צריך להיות:

מסבב לעשותו כו' וישתדל להשלימו יעסוק בסבות לעשות הדבר וישתדל בחכמתו ותחבולותיו במצפונו כלומר שישתדל בכל האפשר לעשות בהצנע בכדי שלא יביאנו היצר לכוונת יוהרא וצביעות כמ"ש והצנע לכת וכו':

ויהיה מי שמבקשו ראוי כו' שבודאי אם רשע מבקש ממנו איננו מחוייב בדבר:

ואם ימנע ממנו ע"י איזה מונע או שלא נזדמן לו הדבר ההוא או הסבות הנצרכות לכך:

אל יאשים נפשו כי ע"י זה ירפו ידיו וימנע מכאן ולהבא מזה:

שלא קצר שלא נתעצל בדבר:

אחר שיטרח בגופו וישתדל בשכלו:

וחומדיו חומדי קנינו:

ויסבול חרפתם מה שהם מחרפים אותו בדברים:

ואם יהיו סבה להזיקו אם יהיו האנשים ההם סבה להזיקו כלו' אם יזיקו לו וקראם סבה שלפי האמת אינם רק סבה וממנו ית' היתה לו כמ"ש ה' אמר לו קלל:

ויחשוד את עצמו ומעשיו כלומר שהוא חוטא בלב ובמעשים שמלת עצמו הכוונה על הלב כי הלב הוא האדם:

ברוע הקדמותיו שהוא הקדים להתנהג ברע עמו ית' ויתחנן אל האלהים ויבקש מלפניו כו' והוא לשון הכתוב להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה (אסתר ז) שבתחלה צריך האדם לפייס את המלך בדברי רצוי ולעורר ממנו הרחמים והחנינה ואח"כ מפרש בקשתו כמו שעשה מרע"ה בפ' ואתחנן וזהו ולבקש כו':

בצום ובתפלה כו' הזכיר תחלה צום ותפלה שהם מצות מושכלות והיו נוהגות גם קודם מתן תורה שגם אדם הראשון צם והתפלל על מריו ואח"ז פרט מצות שמעיות והקדים בהם הסוכה שבמצות הנוהגות בזמן הזה היא המזכרת על סוכת ישראל בענני כבוד במדבר והלולב לציצית לפי שקדמו בתורה גם הקדים אותם לשבת ומועדים לפי שהם נעשות בפועל והשבת ומועדיה עיקרם שביתת מלאכה גם פרט ציצית ושבת ולא שאר מצות לפי שציצית ושבת הם שקולים כנגד כל התורה ואגב שבת הזכיר מועדים:

וכל חובות הלבבות לא תעבורנה כו' כלומר שבמצות מעשיות יש שאינם עוברים אל זולתו והם אלו שזכר ויש עוד הרבה שעוברים אל זולתו אולם חובות הלבבות הם כולם בלתי עוברים אל זולתו:

הכוונה וההסכמה שיכוון ביחוד אל הדבר ההוא ויסכים לעשיתו:

ומה שאינו נעלם ממנו כו' הבטחון כו' פירוש הבטחון שיבטח האדם בבחירה והסכמה בדבר שאינו נעלם ממנו שהוא טוב במעשה האלהים:

הוא סכלות וטעות כו' בחירת עבודתו והמרותו לבחור בעבודה או במרי:

ולא הניח ברשותנו אבל לא הניח ברשותנו השלמת וכו':

ולא אבחר ולא אכוון כו' שמתחלה צריך האדם לבחור האופן הטוב כמאמר רבי איזוהי דרך ישרה שיבור לו כו' ואח"כ יעסוק בה בכוונה לשמו ית':

עד שיבחר לו הטוב ממנה שיבחר לו ממעשה הטוב מה שהוא טוב יותר:

כבר תעה מדרך הישרה כו' נגד מה שאמר לא אבחר ונגד מה שאמר ולא אכוון אמר ומעדו רגליו מאופני הנכונה:

בהשתדלות והסכמה כו' על עשה טוב אמר בהשתדלות שישתדל להשיג פעולת הטוב ועל סור מרע אמר והסכמה שיסכים בלבו הסכמה חזקה שלא לשמוע ליצרו ולחדול מן הרע ואח"ז אמר על שניהם ובלב שלם כו' שבשניהם יהיה לבו שלם לשמו ית' ולא לאיזה פניה:

לא נגלו לנו אופני הטוב והמועיל גרסי' כו' בסבה מן הסבות כו' שאין ידוע לנו איזה סבה היא מיוחדת מכל הסבות לאופני הטובות שבענין זה משאר סבות ואמר הטוב והמועיל נגד שני הפכים שאמר לקמן שהטוב הוא היפך הרע והמועיל הוא היפך ההפסד:

ההפסד והרע שיש דבר שהוא מזיק לדבר זולתו ומפסידו לגמרי ויש שאינו מפסידו לגמרי אמנם מזיקו במקצת זה נקרא רע לו ד"מ בחלאי האדם יש חולי ממית האדם ויש שאינו ממיתו אולם הוא מחליאו או מחלישו:

ויותר ראויה ראויה יותר מזולתה:

הטרף והבריאות כלו' ולבקש הבריאות מי שהוא צריך לבקשה ונגד שאר צרכים אמר והטוב:

כשנתגלגל בהם העוסק בדבר הרבה פעמים הוא קורא אותו מתגלגל בו:

ומן הדין עלינו גרסינן:

שנבטח באלהים בבחירתנו כו' שנבטח בו ית' שיורנו במה לבחור וגם ישלים הדבר בעזרתו:

אחר שנתגלגל אל ה' שנתגלגל בסבות הראויות להשיג ע"י דבר זה ואחר שנתחנן אליו כו' אחר שני אלה יהיה בלבנו הבטחון הנזכר:

הטובה והראויה לנו לפי שיש דבר שהוא טוב בעצמותו אולם איננו ראוי בפרטות לזה האדם דוגמת עין השמש שהוא טוב אולם איננו ראוי לחלש הראות:

ואם נתחנן אליו בבחירתה שיורנו במה לבחור:

בהראותנו כו' שיראה לנו אופני הטוב:

נהיה טועים בדברינו גרסינן כלומר בדברי תחנונינו וזה נגד מה שאמר ואם נתחנן וכו' ועל מה שאמר ונבטח עליו כו' אמר וסכלים בבטחוננו:

קדמה הודעתו אותנו כו' שכבר הודיע אותנו כו':

יש שתשוב כו' יש לך עת שהמדה שהיתה עד הנה משובחת תשוב עכשיו למגונה וכן להיפך ולכן אין יכולת בדעת האנושית לשער כל דבר לפי העת ההיא:

לא יעתק מענינו לא יהיה נעתק מענין שהיה עד הנה אם מגונה או משובח ואמר לא יעתק מענינו ולא יתחלף להיות הפכו:

אחר בחירתה בלב שלם ונאמן אחר שבחר בה בלב שלם ולא בעצלתים ועל העדר פניה אמר ונאמן:

ואחר הבחירה היא ההסכמה שיחליט בדעתו שלא לזיז ממנה:

והשתדלות לבקש סבות בבר לבב ולא בפניות ושיכוון לשמו הגדול:

ובזה אנחנו חייבים כלומר בגמר המעשה:

ולהורות אותנו כו' להורות לנו איך להשיג הפעולה ההיא:

שבחירתו היתה כו' שהרי בפסוק הדריכני באמתך מסיים אותך קויתי כל היום ובפסוק הדריכני בנתיב מצותיך מסיים כי בו חפצתי ובפסוק ואל תצל וכו' מסיים כי למשפטיך יחלתי:

ליחד לבבו שתהיה מחשבתו מיוחדת לעבודתו ית' ולא להבלי תאות העולם ולחזק בחירתו שישאר אצלו למונח קיים ויסוד מוסד:

גל עיני ואביטה כו' דעת המחבר במלת גל לשון העברה כמו שם בסמוך גל מעלי חרפה ובוז שפירושו העביר ממנו וכן פירש הרד"ק כלומר העבר עיני מטרדות העולם:

ולמוד החכמה הלמ"ד בשו"א ללמדה לאחרים:

ולהשיב האמנות להחזיר מה שנתן לו באמינה אם הלואת ממון או הקפת החנות:

ולהסתיר הסוד כי העדר הפעולה המזקת כפעולה מועלת דמי כמה שאמרו רז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה כו':

ולדבר טוב ולעשות טוב לדבר טוב על זולתו כלו' לשבחו או לעשות לו טובה:

וכבוד אבות לכבד אב ואם:

והכנע הרשעים הה"א בפת"ח והנו"ן בציר"י כלומר להוכיח אותם ולהכניס לבבם ליראת האלהים:

להורות בני אדם דרכי טובתם כלו' ליעץ אותם הטוב בעיניהם:

ולחמול ענייהם גרסינן:

ולרחם עליהם לרחם על אדם בעת צרתו:

ולסבול חרפתם כשמעיר כו' לסבול מה שמחרפים אותם בעת שהם מעירים לבבם לעבודת הבורא ית' ומיחלים אותם בגמול על מעשי הכשרון ומייראים אותם בעונש על פעולת הרע:

צופן בלבבו כו' כלו' מחשב בהם לעשות אותם כשיגיעו לידו ואח"ז כשיבואו לידו יבחר לעשותה ויסבב סבות בהשתדלות לעשותם:

ומחיוב הבחירה עלינו אנו מחוייבים לכוון בשעת בחירתנו בדברים אלה רק להתקרב אל האלהים בלבד ולא לקנות וכו':

שם וכבוד שם הוא פרסום שמו וכבוד הוא חלוקת הכבוד בפועל:

כפי מה שהוא רוצה כפי רצון הבורא:

אחר שיסבב עליו שישתדל עליו:

ומה שלא יוכל להסתירו ולכן הוא ירא שלא יכניס היצר בלבו איזה פניה כנ"ל והתרופה לזה שיזכור השורה כו':

וכאשר יגלגל הבורא ע"י מצוה שמגלגל לאיזה אדם טובה על ידו:

ויפסיד מעשהו שלא יהיו מעשיו לרצון לפניו ית' גם יאבד שכרו:

לבאר זה בשערו בשער המיוחד לזה דהיינו שער הכניעה:

במעשה הטוב בעולם במעשים טובים שהוא עושה בעוה"ז:

הוא שהגמול מלת הוא מוסב על מלת פירוש:

שיהיו ראוים שניהם גמול שני העולמות:

ולא פורש לנו כו' הפ"א בחול"ם במלת פורש כמו כי לא פורש מה יעשה לו (במקושש) כלומר לא נתפרש לנו בתורה איזה גמול על איזה מעשה:

על העבודות בעולם שגם בעוה"ז לא חלק הגמול הטוב לפי חלוקות המעשים הטובים להודיע איזה גמול על איזה מעשה אף שבעונשי עוה"ז ביאר החלוקות על איזה מהם מיתת ב"ד ובאיזה מיתה יומת ובאיזה מלקות וכו' שמבאר והולך:

גמול עוה"ב וענשו כו' שבעוה"ז פירש העונש ולא הגמול אבל בעוה"ב העלים שניהם:

לא פירש מהם הנביא כו' במלת הנביא כלל משה רבינו ע"ה וכל הנביאים הבאים אחריו:

בעבור כמה פנים פירש כמה טעמים ואחד מהם לפי שצורת הנפש וכו':

כי צורת הנפש מהות הנפש שמלת צורה הונח בין החוקרים על מהות עצמות הדבר:

למי שיהיה מבין כו' למי שחלק לו ה' בינה יתירה להבין במושכלות אלהיות:

ולא היה זה כו' כלומר בודאי לא נוכל לפרש היעוד הזה על איזה גמול בעוה"ז שהרי באמת לא נתקיים דבר זה ולא מצאנו בו איזה יתרון שהנחילו ה' בעוה"ז שיסבול יעוד המלות האלה וע"כ הכוונה בזה על גמול עולם הנשמות כמו שמבאר:

אבל רמז הרי"ש במלת רמז היא קמוצה:

בענין פשיטותה שתהא מופשטת מסבך חומרה:

ודקותה שיהיה עצמותה דק מאד במהות רוחני:

ועזבה להשתמש כו' שתעזוב בהחלט מכל וכל מלהשתמש באברי גופה לא די שתהיה מופשטת מהלבשתו אותה כי אף בדרך השתמשות בו כמו בכלי אומנות לא תשמש באבריו:

שתזדכך ותזהיר ויהיו מעשיה כו' כלומר שכ"ז תשיג ע"י שתזדכך בעוה"ז כו' פרט לשון זוך וזיהר לפי ששתים רעות מגיעים לנפש מסבך החומר ומחלאתו האחד מה שהוא עוכר אותה בפעולות רעות ועבירות והשני עכירות מותרי התאות עם שאין זה מעלה חלודה עליה כ"כ כמו העבירות אעפ"כ לא תמלט מקצת עכירות וזוהמה ששואבת מחומריות ונגד שניהם אמר כשתזדכך ותזהיר או תהיה הכוונה נגד מעשה ומחשבה ועל המעשה אמר כשתזדכך ועל המחשבה במושכלות ולא בדברים גשמיים אמר ותזהיר כמד"א והמשכילים יזהירו כו' ואמר קודם לשון זכוך בדרך לא זו אף זו:

היה מקבל כו' כלומר שלפי שגמול עוה"ב ועונשו הם עיקרי הגמול והעונש מסרו אותם הנביאים לתלמידיהם והלך הדבר במסורת מדור לדור ולחכמי הדורות הוא ידוע גם במושכל נוסף על הקבלה לכן הניחו מלזכור אותו בפירוש כמו שהניחו מלזכור פירושי המצות:

והחובות פירוש העבירות:

מן הסכלות ומיעוט ההבנה סכלים בגנות התאות הגשמיות בראותנו אותם משתוקקים אליהם ומיעוט ההבנה במושכלות האלהיות:

בענין שאיננו נעלם כו' היתה סכלותם בכמות גדול כ"כ שאין נעלם ממנו ממה שאנו רואים כתוב בתורה המיות לבם לתאות כמו שאלת הבשר ושאר תלונות ומיעוט הבנתם בעניני תכליות נראה ממעשה העגל ומתלונתם במרגלים ועדת קרח:

כשהוא רוצה ליסרו בנחת ובלאט היא מליצה חסרה והכוונה כשהוא רוצה ליסרו מיסרו בנחת ובלאט בכדי שלא להכביד עליו כן הוא ית' לא רצה ליעד להם עונשי העוה"ב שהם קשים מאד:

והאב כשרוצה כו' תחלה דבר נגד העונש ועתה מדבר נגד השכר:

אשר לא יבינם כו' הנער איננו מבין המעלות המוכנות לו להשיג ע"י החכמות ההם:

יגיעת המוסר והלמוד ששני יגיעות הם לאדם בעסק החכמה האחת שהאדם מוכרח להיות נאסר במאסר בבתי החכמה ולהיות קבוע תמיד בין רגלי החכמים כמאמרם ז"ל לא תמצא בתגרנים ובסחרנים וכן אמר בפסוק לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי בית המדרש והיגיעה השניה יגיעת הלמוד בעצמו כמאמרה ז"ל למה נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם:

לא היה סובל את זה כו' נגד יגיעת המוסר אמר לא היה סובל את זה ועל יגיעת הלמוד אמר ולא שומע אליו:

מפני שאינו כו' פירוש אינו מבין המעלות החמודות שמיעדים לו:

ויועידהו ויתרה אותו:

מרעב ועירום כו' פרט כל ההפכים מיעודים הגמוליים שכנגד המאכל הערב אמר רעב ונגד המלבוש הנאה אמר עירום ונגד המרכבה הנאה שהוא ענין מנוחה ותפארת אמר ומלקות שהוא ענין צער ובזיון וזה שלא פרט צמא היפך המשתה שאמר לפי שאין מצוי בטבע העולם שיתיסר אדם בצמא לפי שכל העולם מים במים ומה שייעד זה בגמול הטוב הכוונה על המשתה ממשקים הערבים:

מן הראיות והמורגשות נגד הדברים הנאים שזכר דהיינו מלבושים נאים ומרכבה נאה אמר מן הראיות כלומר הדברים המושגים בחוש הראות ועל המאכל ומשתה שאין ערבותם בנוי רק מורגש בחוש הטעם אמר המורגשים ולפי שיש דברים שלא ראה אותם זה האדם ולא הרגיש בהם עריבות כי לא נסה רק ששמע מאנשים מעידים שהוא דבר ערב ישתוקק אליו ג"כ ע"י שנתאמת הדבר ע"פ פרסום העדאת עדים בגלוי ובפרסום על הדבר ההוא והוא נקרא אצל הרמב"ם ז"ל אמונת הנמשכות וע"ז אמר העדויות הגלויות האמיתיות שע"י שהעידו עליהם בפרסום נתאמתו:

ולשאת טרחו טורח הלימוד:

הענין המכוון אליו שהוא המעלה החמודה כנזכר:

והיה זה לחמלה ההנהגה הזו שמתנהגים עמו ליעד לו מתחלה בדברים הערבים כנ"ל היא מחמת חמלה שאביו חומל עליו כנ"ל:

יחל עמו והפחידם בגמול ועונש יחל אותם בגמול על מעשים טובים והפחידם בעונש על העבירות ובשניהם לא פרט רק הממהרים כלומר המוכנים לבא בעוה"ז. יחל היו"ד בחיר"ק:

כאשר יתקנו כו' התי"ו בקבו"ץ כמו יתוקנו בוי"ו כלומר כאשר יהיו מתוקנים ונכונים כבר בעבודה על מצב חזק אזי תגל מעליהם סכלותם התי"ו במלת תגל בחיר"ק במשקל תמק כמו ולשונו תמק בפיהם כלומר תסור מעליהם הסכלות כמו גל מעלי חרפה ובוז:

סכלותם בגמול העולם מה שהיו סכלים ועושים עיקר מגמול העוה"ז:

ויכונו בעבודה אליו אל הבורא ית' ואמר ויכונו בעבודה אליו על הכוונה בפעולות הפרטיות שבכל פעולה אשר יעשו יכוונו לשמו ית' ועל כלל ההנהגה בעבודה אמר ויתנהגו בה עדיו שתהיה כל מגמתם שע"י הנהגתם עצמם בעבודתו ית' עי"ז יגיעו עדיו כלומר יזכו להדבק בו ית' כמו עדיך כל בשר יבואו:

וכן נאמר בכל מה שבא בספרים כו' נאמר הנו"ן בחול"ם כלומר שכן נפרש בכל מה שאנו מוצאים בספרי תנ"ך מליצות מגשימים הבורא ית' כמו יד ה' הויה עיני ה' אל יראיו ואזניו אל שועתם ועמדו רגליו וכיוצא בזה בכל אלו הכוונה לשבר אוזן אנושית כפי הבנתם:

שיורה בני אדם כו' וינהיגם כו' על עבודה במעשים טובים אמר שיורה בני אדם כו' ועל ההנהגה במדות טובות אמר וינהיגם כו':

גמול הצדקתו מה שהוא מצדיק את זולתו:

גמול צדקתו במעשים בפועל וגמול אמונת לבבו בדעות אמיתיות וסבלו מה לסבל כל הבא עליו יקבלם באהבה ממנו ית':

חסד מאלהים בבחינת הפעולה ונדבה בבחינת הכוונה בפעולה וטובה בבחינת הגורם זה שהוא מדת טובו ית' וחפצו להטיב:

והעילה בזה כו' הסיבה בזה כלומר הטעם בזה לפי שכל כו':

בתביעת הודאת הטובה שיתבע ממנו שיודה לו על הטוב אשר הטיב לו:

נבחר ונשקע נכחד מלהזכירם כמו יכחידנו תחת לשונו ונשקע כלו' בלתי יכיר גם בציור הדעת:

הוא באמת כו' שבודאי מה שמודיע מן השמים שהוא חוטא אמת הוא ודין הוא שיענש עליו שהרי האדם הוא חייב בזה שבחר ברע:

ממנו נסתר כו' חלק אחד ממנו הוא מה שנסתר מבני אדם שאין משקיף כו':

וממנו נראה כו' חלק השני ממנו הוא מה שנראה ואיננו נסתר וכו':

הצפון והנסתר הצפון בלב בחובת הלבבות והנסתר מה שנעשה בפועל בהסתר:

שמורה על הענין במלה כלו' במליצה שמורה השי"ן בסגו"ל:

מה רב טובך כו' הנה זכר בכאן היראה שהיא צפונה בלב האדם ויעד ע"ז בגמול צפון ואח"ז אמר שהחוסים בו ית' ומתדבקים בו בפעולות הנראות נגד עיני ב"א להם כבר שלם גמולם וז"א פעלת לשון עבר לחוסים בך וכו' והבן:

ואם העלם יעלימו כו' ושמתי אני וכו' הרי שיעד העונש ממנו ית' על דבר הגלוי לכל:

על כן הניח הספר פירש גמול עוה"ב לפי שהגמול ההוא הוא בא על העבודה הצפונה ונסתרת לכן הניחו ספרי קודש מלבאר גם הגמול הבא עליה והסתירוה:

הבאה בספר דברי הנביא כו' שהגמול והעונש הנמצא בספר מספרי הקודש הם דברי הנביא כלו' שהמליצה באה בסגנון שהנביא מדבר עם המון העולם ולא שהוא יתברך מדבר זה שאלו היה בא בסגנון שהוא יתברך המדבר היה מדבר כפי איכות עולמו הרוחני אולם הנביא שהוא בן אדם ומדבר עם בני אדם באים הדברים כפי איכות עולמם הזה ואף שהמליצה באה בפ' בחקתי כאלו הוא ית' מדבר בעדו באמרו הרבה פעמים והלכתי עמכם וכו' ואף אני וכו' והבאתי עליכם וכו' אעפ"כ להיותם נשמעת לאזני ההמון מפי הנביא באה בסגנון אנושי:

בעולם המלאכים שהיתה נשמתו מופשטת באותה שעה ועומדת בעולם העליון:

כי כן דרך כו' כן הוא מנהג המדברים ביחול על הגמול או בהפחדה על העונש לדבר כפי הראוי למקום ולזמן:

שגמול העולם הבא אין תכליתו כו' קשר המליצה הזאת הוא כך שתכלית היעוד בעוה"ב הוא הקירוב אליו ית' והדביקות באורו וזה לא יתכן אלא ברצון הבורא בו והרצון הוא עצמו הגמול כמו שכתוב חיים ברצונו א"כ כבר נמצא בתורה יעוד עוה"ב שהרי נאמר בפ' בחקתי וכו':

והבטחון על האלהים בודאי יש לנו לבטוח שיקיים יעודו שיעד גמול למי שראוי וכו':

מן הדין על המאמין אלו ארבעה תיבות מוסבות למלת והבטחון שהתחיל בה שמן הדין הוא על המאמין לבטוח עליו ית' בשלום הגמול כנ"ל:

מהשלמת האמונה כו' שמי שאינו בוטח בזה אין אמונתו שלמה והבטחון הוא מהשלמת האמונה:

והאמין בה' במה שיעד לו הזרע:

ויחשבה לו צדקה הוא ית' חשב האמונה לאברהם לצדקה כן פירשו רוב המפרשים:

לולא האמנתי כו' הרי לך שהכתוב קורא לבטחון בגמול אמונה:

ויבטיח נפשו ולהבטיח עצמו:

יטרח בגופו כמו שנאמר כל עצמותי כו':

וישתדל כלו' ישתדל להתחבר במושב זקנים לספר להם ולהודות בפניהם כמ"ש ובמושב זקנים יהללוהו:

לא לתקות גמול כו' שלא יעשה זה בשביל שהוא מקוה להשיג על זה גמול טוב בזמן העתיד שיתחייב לו ממנו ית' על זה:

אבל בחסד כו' אבל בודאי ישיג האדם גמול ע"פ חסד אלהים:

בחסד אלהים שהגמול הוא בתורת חסד כנ"ל:

על בחיריו וסגולתו אמר בחיריו לשון רבים וסגולתו בלשון יחיד לפי שמלת בחיר נמצא במקרא על היחיד כמו שאול בחיר ה' וא"כ יצדק על רבים לומר בחיריו משא"כ תואר סגולה לא נמצא רק על הקבוץ והייתם לי סגולה:

ולהוציא אהבתו ובחירתו כו' שיגרש מלבו אהבת עצמו ובחירתו בתשוקותיו הגשמיות ויכניס בלבו תמורת זה אהבת הבורא ית' כו':

ולהמסר אליו שימסור הנהגתו ועניניו אליו ית':

ולהשתעשע בו שיהיה זכרון הבורא ית' בלבו כל שעשועו:

ולהשתומם מהעולם כו' שיהיו זכרון עניני עוה"ז ומנהג יושביו שמם ונעדר מלבו או הכוונה שישתומם ויתפלא בלבו מהעולם ויושביו איך הם פונים ללא תכלית וילכו אחרי ההבל כו' וימאס בענינם כמו ואשתומם על המראה:

שיתחסד עמהם כו' שישיב לו גמול טוב בחסדו בעוה"ב כנ"ל.

מבלי מצוע מעשה כו' שהעושה מעשים טובים הוא זוכה על ידם לגמול ונמצא המעשה הוא הממוצע בינו לבין הגמול והעצל ואינו עושה ומקוה להשיג גמול עוה"ב מבלי כו':

הכסיל והפתי הבטחון הזה הוא סכלות ובודאי בא לו מצד פתוי היצר שיפתהו להתרשל במעשים ולא ימלט שעי"ז יבא גם להחטיאו בפועל אם מצד שהוא בטל ואם מצד שאין לו מעשים שיגינו עליו ולזה קרא פתי שנפתה ביצרו:

עושים מעשה זמרי כו' שבודאי לא ימלט מחטוא לה' כנ"ל:

ומסימני אנשי כו' להכיר מי שזכה אל המעלה הזאת:

בעת הנסיון והצרה שיש נסיון שבא לאדם בתגבורת התאוה לאיזה דבר אסור כמעשה דרב עמרם חסידא שהוא סובל וכובש יצרו:

ושיקל בעיניהם כו' שכל דבר ההוא כבד על טבע האדם לעשותו הוא אצלו קל ומזדרז בהם בכדי לקיים בשלימות מצות הבורא שהאדם המתנהג בכבדות בפעולותיו אין פעולותיו שלמות:

נסה את אברהם וכבר ידעת מן הזריזות וקלות תנועותיו הנמצא בו ע"ה בפעולה זו כמ"ש וישכם אברהם בבוקר ומכאן למדו חז"ל זריזין מקדימין כו':

וענין חנניה מישאל ועזריה וגם מהם נראה הרבה מן הזריזות שהרי לא נכנעו מתוכחת נבוכדנצר ולא התחננו אליו לותר להם כי אדרבא העיזו נגדו באמרם לא תשחין אנחנא כו' וכן דניאל לא נכנע ולא ביטל מנהגו להתפלל ג' פעמים בכל יום בשעת הסכנה כמו שנאמר כל קבל די הוה עבד כו':

ועשרה הרוגי מלכות מצאנו ברבי עקיבא ע"ה שקבל המות בשמחה ואמר כל ימי כו'. ובודאי גם חבריו קבלו הדבר באהבה וזריזות ואומץ הלב:

ומי שבחר במות כלומר וזולתם גם בשאר הדורות נמצאו הרבה שבחרו למות על קדושת שמו מלחיות ולמרות עיני כבודו ית' ח"ו:

והריש מן העושר כו' שבדורו של שמד ר"ל נמצאו הרבה מהם שמסרו נפשם ונהרגו ומהם שברחו ועזבו כל רכושם אחריהם ומהם שעמדו בענויים קשים והוחלו ומהם שברחו מבית תענוגיהם ונעו מים אל ים וחיו בנדודם במצור ומצוק זכותם יגן עלינו:

אשר אמר כו' הביא ג' פסוקים נגד כל ג' סימנים שפרט באנשי המעלה בתחלת דבריו שעל מה שאמר שיורו עבדי הבורא כו' וזה מורה על האהבה שטבע אהבת העבד אל אדוניו לזרז העבדים אחרים אל עבודת רבונו וע"ז הביא פסוק להנחיל אוהבי כו'. ועל הסבל בנסיונות וצרות ומחכים לישועתו כאמרם אם רגע באפו חיים ברצונו הביא פסוק עין לא ראתה כו' יעשה למחכה לו. ועל מה שאמר שיקל בעיניהם כו' שזה בא מתוקף היראה הפנימית כמו שנאמר באברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה הביא פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והבן: