פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון ה

מתהלל על הטובה מתהלל בעצמו לומר כחו ועוצם ידו וחכמתו עשו לו כו' ואמר נפשו במנוחה על זמן הטובה ולבו שלו על זמן הרעה כמו שמבאר לקמן:

לדעתו כי הבורא כו' הלמ"ד הוא למ"ד הסיבה כלומר להיותו יודע שהבורא מנהיגו כמנהג שהוא טוב לו לעוה"ז ולעוה"ב:

להוסיף ולהרבות ולכנוס ונגד זה אמר תחלה בצער וכו' ג' לשונות שהוא מצטער תמיד להוסיף ודאגתו גדולה להרבות והוא מתאבל ועצב לכנוס שנגד אהבת הערב אמר שתמיד כשהוא מתענג באיזה דבר הוא מצטער על תוספת עונג בדבר ההוא ועל אהבת המועיל שהוא ממון ונכסים אמר שהוא דואג תמיד להרבות ממונו ונגד מה שכבר קנה רק שהוא מפוזר הנה והנה וגורם לו פיזור הנפש אמר שהוא עצב לכנוס אותו גם מה שתעלה אדמתו והוא בשדה הוא עצב על היותו בלתי בטוח מאבידה עד שיכניסנו לרשותו וכל זה בזמן הטובה ובזמן הרעה הוא מצטער ומתפעל מאד מפני שהוא קץ בה וכו':

כנגד תאותו כו' שהאדם מתפעל וקץ בדבר אם מחסרון המותרות ועל זה אמר כנגד תאותו ואם מחסרון ההכרחי וזה נחלק לשתי חלוקות כוללות או שהדבר הוא התפעלות לטבעו כמו מי שהוא קר בטבעו הוא מתפעל בסבלו דברים המחממים וכן להיפך ואם שהוא התפעלות למדותיו כמו מי שהוא רגזן הוא מתפעל מהמעיזים נגדו ולהיפך מי שהוא בעל נחת הוא מתפעל מתברת הרגזנים:

כל ימי עני רעים שהבלתי בעל בטחון הוא עני תמים בדעתו כנ"ל:

אם יתעסק בסבות סבות המביאות הטרף או הבריאות:

לא יסמוך בלבו כו' בהסכמת דעתו להתעסק בהן לא יסמוך בלבו עליהן ואח"כ לא יקוה להשיג מהם תועלת וגם לא יפחד בראותו שאיזה נזק מוכן לבא לו על ידיהן שהוא יודע שבודאי לא יועילוהו או יזיקוהו בלתי רצון האל ויותר נראה בעיני לגרוס ולא להרחקת נזק כמו שפרט לקמן שתי חלוקות אלו באמרו ואם תגיעהו תועלת או ידחה מהם הנזק ונגד זה אמר לקמן ולזיינו לשון כלי זיין כלו' להכין בו דברים המגינים מן הנזק:

לבחור כו' כלו' שבחירתו בעסק ההוא היא עצמה בחירה בעבודה לפי שכוונתו בעסק ההוא לקיים צוויו ית' וכו':

לישבו ולזיינו שהוא ית' צוה להתעסק בישובו של עולם כמ"ש לשבת יצרה ולזיינו הוא לשון מלוי המצטרך כמו חנות מזויינת ממולאת בכל הטוב:

או ידחה מהם הנזק מלת מהם פירושו מסבתם ועל ידיהם:

אהבה וחיבה כו' נגד שני חלוקות הבאת תועלת והרחקת נזק שנגד הבאת תועלת אמר אהבה וחיבה ונגד דחית הנזק שהוא מנוחת הנפש אמר ולא תנוח נפשו וכו':

יחזק בטחונו בהבאת תועלת ויסמוך לבו בדחות הנזק כמו סמוך לבו לא יורא וכו':

מבלעדי הסבות יהיה בטחונו ולבו סמוך באלהים לבדו זולת הסבות:

כי יבואהו טרפו יבא לו:

ולא ימאס בהם כו' לא ימאס בסבות ולא יניח מלעסוק בהם:

לעבודת הבורא לפי שהוא ית' צוה להתעסק בהם ורצונו בכך נמצא העסק הוא עבודתו ית' כנ"ל:

ישבח אותן כו' הוא משבח הסבות כמו מי שמשבח המשא ומתן באיזה סחורה ידועה:

וימאס בהן ימאס אותן גם בעיני אוהביו וירחיקם מלהתעסק בהם:

על כן יזבח כלומר על כן לפי שרואה שעתו מצלחת בעבדו עבודת אלילים ע"כ הוא אוחז בענין העבודה בע"א ההם וההפך מובן ממילא כי ידיעת ההפכים אחד וכמו שזכר למעלה ומתקצף וקלל וכו':

כי ממך הכל כו' ואחר שהאדם יודע ומבין שממנו ית' הכל ומשלו הוא נותן לו בודאי יתן ברוח נדיבה וטוב לבב:

די פרנסתו בדברים הנצרכים בהכרח וספוק צרכיו במותרות שהוא משתוקק:

חובות הבורא במצות שבין אדם למקום:

ואיננו מרגיש כו' לא ירגיש בסבות נזקים והפסדים שיבאו פתאום על ממונו עד שיאבד ממנו וכו':

וחושך מיושר כו' שמונע מלתת כפי החיוב הישר וכוונת הכתוב שאף ששתי הקצות הם רעים שגם הפיזור היתר אינו נכון כמאמרם ז"ל המבזבז כו' שלפעמים יתרושש עי"ז אולם יש שלא די יתרושש כי אדרבא נוסף לו עוד יותר ממה שהיה אולם החושך מיושר הוא אך למחסור:

צידה לאחריתו כו' שלשון צדה נופל על מה שהאדם מסתפק ממנו בלכתו בדרך כמ"ש וגם צדה לא עשו להם הכינו לכם צדה ובלכת הנפש מזה העולם עד הגיעה למקומה תצטרך לצדה וכמ"ש רבי פלוני אורחא רחיקא וזוודין קלילין וכאשר תבא הנפש למקום המיועד לה תסתפק שם במה שהכינה לנצח נצחים ועל זה אמר וסיפוק לבית מועדו:

ומה שיתברר לו בו הצלחת תורתו ועולמו כו' גרסינן כלומר שאינו מתעסק רק במה שברור לו שיצליח על ידו בעניני תורתו ועולמו:

הפסד בתורתו שמפסיד לו קיום מצות תורתו וזה נגד עשה טוב ונגד סור מרע אמר או מביא להמרות הבורא:

בוטח על הסבות בתחלת הסכמתו להתעסק בהם ואח"ז תנוח דעתו עליהם ומתברך בלבבו שבודאי ישיג מהם תשוקתו:

במשובח ובמגונה מהם ששוה אצלו הסבה המשובחת עפ"י הדת והשכל או המגונה:

אהוב כו' ודעתם נוחה ממנו שאינם מטרידים דעתם להשמר ממנו לכן הוא אהוב להם:

על נשיהם ועל ממונם תפס מליצות הכתוב באזהרת לא תחמוד שפרט שם אשה וקנין שבית ועבד ושפחה ושור וחמור הכל נכלל בשם ממון:

אינם ביד נברא ולא ביכלתו שאינם מוכנים ביד שום נברא בפועל וגם אינם ביכלתו בכח:

חסד יסובבנו שכל הנבראים אשר מסביב מתחסדים עמו כלומר אוהבים אותו ומשתוקקים להתחסד עמו:

חומד אותם חומד מה שבידם ומקנא בם פירש משתוקק רעתם:

סרה ממנו כאלו הטובה ההיא היתה בידו וסרה ממנו אליהם וזה בשאר טובות ועל מזונו אמר שמדמה שטרפיהם וכו':

הוא בעבורם כלומר בגרמתם ובידם להגיעו וכו' או שנדמה לו שאף שלא גרמו לו מניעת תאותיו אמנם אחר שיש בידם להגיע לו תאותיו ואינם מגיעים לו הוא שונא אותם:

או פגע רע פתאומית:

כי הוא מאתם ושבידם כו' הם גם כן שתי חלוקות הנ"ל:

למאוס אותה כו' פרט ארבעה מיני גנות נגד ארבעה חלוקות הנ"ל נגד המונעים תאותיו כפי דמיונו אמר מואם בהם ועל שאינם רוצים להגיעו עליהם אמר ולדבר בהם שחרה לו עליהם על זה ומדבר בגנותם וקורא עליהם מדת סדום וכיוצא ועל המביאים עליו רעה ופגע אמר ולקלל אותם על שאינם רוצים להציל מרעתו אמר ולשנוא אותם כי לפי דמיונו הם שונאים אותו ושמחים ברעתו לכן גם הוא שונא אותם:

הנמאס כו' על מה שהוא שונא את הכל אמר הנמאס בשני וכו' ונגד מה שהוא גורם לעצמו שהכל ישנאו אותו אמר והמגונה:

והמגונה בב' המעונים פירוש בשני המקומות והיינו ג"כ בב' העולמות:

עקש לב כו' הבלתי בוטח נקרא כן לפי שלבו נוטה מתקות הבורא ית' שהוא ההילוך הישר בהנהגת הטבע והוא מתנכל ברעיוניו לבקש לו נכלי תרמית מכל הצדדין:

בהמנע בקשה כאשר תמנע ממנו בקשתו:

בהפקד אהוב כאשר יחסר ממנו דבר האהוב לו ותחלה אמר כאשר ימנע ממנו שלא ישיג בקשתו ואח"כ אמר על דבר שהיה בידו כבר ונעדר ממנו ולכן אמר בזה לשון אהוב שהוא צודק על דבר שהיה כבר בידו והיה אהוב לו:

ולא יאצר הנמצא שמה שנמצא בידו לא יטריד עצמו לאצור ולשמור אותו:

ואיננו דורש כו' איננו משתדל להשיג יותר מטרף יום ביומו

מפני שאיננו יודע כו' כלו' והדין נותן כן שאין לאדם לדאוג דאגת מחר מפני כו':

ובוטח באלהים כו' ולהזמין טרפו כו' כלו' אחר שאיננו בטוח בחיי יום מחר והוח נצרך לבטוח עליו ית' שיאריך חייו א"כ מה לו לבטוח בחייו או בטרפו:

ואיננו שמה ולא יאבל כו' איננו שמח בתקות איזו טובה המוכנת לו לעתים וכן איננו מתאבל ודואג על איזו רעה העתידה לבא עליו:

אל תתהלל כו' וזה על טובת מחר ועל רעת מחר הביא דברי בן סירא:

מחר יבא ואיננו כו' תחלה דבר בנוכח אל תדאג וכו' וסיים בלשון נסתר מחר יבא ואיננו כי לא יצדק לדבר בנוכח לאדם מחר יבא ואינך משום אל תפתח פה וכו':

דאגתו ואכלו כו' נגד עשה טוב וסור מרע:

בנראהו ובנסתרו שיש חובות נראים דהיינו במעשים בפועל ויש חובות נסתרים דהיינו מה שהיה מקצר מחובות הלבבות:

חושב במיתתו וביום האסיפה מחשבת המיתה הכוונה על מיתת הגוף וביטול תאותיו ומחשבת האסיפה הכוונה על אסיפת הנפש לעולמה ושניהם נצרכים כי בזכרון מיתת הגוף ימאס תאותיו ובזכרון אסיפת הנפש ידאג על עונותיו המעכבים עלות הנפש למקומם:

ופחדו שיבואהו כו' מלת פחד הפ"א בפת"ח כלומר הפחד שהוא מפחד שיבואהו המות פתאום מוסיף לו השתדלות וכו':

להתמדת פגעי העולם כו' שפגעי העולם באים בתמידות על האדם ומצוי הוא שיפקדו אוהביו וימנעו ממנו וכו':

כאלו בטח מן החליפה מלשון חלף הלך לו (שיר השירים ב׳:י״א):

כאלו הוא בטוח שלא יעבור מן העולם וסרה מעליו כו' כנגד ב' חלוקות הנ"ל שעל שהוא מתאבל על פגעי העולם אמר כאלו הוא בטוח כו' שמי שזוכר שכל הפגעים הם הוראת שעה לאדם אינו מתפעל מהם כ"כ ועל שהוא מזמין מהון העולם אמר וסרה מעולם אימת המות שאז בודאי היה אומר מה יתרון לי בהם כי ערום אשוב שמה ולא יועיל הון ביום עברה:

כאלו ימיו לא יתמו וחייו לא יכלו ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל:

צדתו ובית מועדו פירשתי לעיל:

יוכיחנו מוכיח ויורנו מורה יבא עמו בויכוח לברר לו גנות עצלותו וקיצורו ויורנו דרך הזריזות ויאמר לו עד מתי כו':

די פרנסתו בשאר צרכיו וספוקו במזון:

עד סוף ימינו כשיהיה תחת ידינו מוכן שיעור שיספיק לנו עד סוף ימינו אז תנוח נפשנו כו':

לפרוע חובותי לבורא בבחינה שאני חייב למלאות רצונו ית' גם בבחינת מחשבת הצדה כו':

בסבות הצדה כו' הסבות המגיעים לי הצדה והם המעשים טובים: