פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד ט

ועיקר השתוף האחדות עיקר ענין השתוף הוא האחדות ואף על פי שמלת שתוף נאמר גם על שנים המשתתפים באיזה פעולה ועסק או באיזה ענין סוף סוף עיקר הוראתו על אחדות שלהם בעסק או בקנין ההוא:

אלא בהתחלק חלקיו אין הכונה על התחלקם בפועל רק על ציור חלוקתם במחשבה וידיעת האדם לדעת שיש בו דברים חלוקים שחובר מהם:

ועיקר המחלוקת הרב עיקר מהות החילוק וענינו הוא הריבוי:

סי החבור כו' המחבר השתמש במלת סי' בחבור הזה על הוראת הדבר וגלויו לדעת האדם וזכורזה והנה על התחברות היסודות במזג כל גשם אמר לשון חבור ובכלל זה לחבור הצורך והחומר ועל הרכבת פרטי איבריו ובכלל זה גם הרכבת כל מיני המציאות לשלימות העולם אמר וההרכבה ועל סדר הויתם ומציאותם וקיומם לפי הזמן והמקום אמר וסידורם:

בכלליו ובפרטיו וחלקיו ג' לשונות נגד הסוגים והמינים והאישים:

ושרשיו וענפיו שרשים הם היסודות וענפים הם המורכבים מהם:

צריך שימצא כו' אחר שנמצא בכולם ענין הדבור שענינו הוא השתוף והחליקה והם הם האחדות והרבוי כאמור למעלה:

מן הדין שתהיה שורת הדין והשכל מחייב שהעילה של כל בעל ריבוי הוא בלתי בעל ריבוי בראשית התחלתו:

מפני הקדמת כו' מפני שענין האחדות הוא קודם בטבע לכל ריבוי:

וכיון שהיו העילות מגיעות כו' כלו' שאינן הולכות למעלה לבלי תכלית רק שמגיעות בודאי לתחלה כמבואר כבר ונמנע שיפעל הדבר בעצמו כלו' שכדבר אינו עושה את עצמו:

לא היה אפשר כו' א"א לומר בעילת כל המציאות שהוא רב ואחדות בכללו ובחלקיו כאמור שיהיה ג"כ מחובר מרב ואחדות שא"כ צריך להיות לו ג"כ עילה שהיא אחדות כאמור למעלה שהאחדות קודם בטבע לריבוי:

כי כל מה שימצא כו' איזה איכות שאנו מוציאים שהוא בנושא זה במקרה כלומר שאיננו איכות עצמי בו רק מקרה נטפל אליו נדע מזה שבוודאי חוייב להמצא האיכות ההוא באיזה נושא שיהיה שם עצמי ואמתי שלפי שהוא עצמי בו שמו נקרא עליו באמת ולא בהעברה והשאלה ולכן נקרא בו שם אמתי ומביא לדוגמת החום שבמים החמים שאפילו אם לא ראינו אש מעולם רק מצאנו מים חמים והרי אנו יודעים שהחום איננו איכות עצמי למים רק נקנה ונטפל אליו מבחוץ מזה הייני מבינים שחוייב להמצא דברשהחום הוא לו איכות עצמי וממנו קנו המים האיכות הזה במקרה והוא כאש:

אין לו העתקה ממנו כו' שלפי שהאיכות ההוא הוא עצם מעצמיותו לכן בוודאי לא יעתק ויסור ממנו כי אם בהיות עצם הנושא ההוא נפסד כמו החום שבאש שלא יסור מן האש אם לא שיכבה האש שאז בהיות נפסד הנושא שהוא עצם האש יעדר אז גם איכותו שהוא החום ויחדו יסופו:

עצמי קיים שלפי שהוא עצמי בו הוא קיים בקיומו ואינו סר ממנו כנ"ל:

ומן הידוע עוד כו' תחלה דבר בבחינת הכרח מליאת האיכות ההוא בנושא אחד ובכאן מדבר בבחינת קבול האיכות שבוודאי קבל האיכות מן הנושא ההוא שהאיכות ההוא עצמי בו ולולא קבולו ממנו לא היה נמצא בו כלל וז"א אין הדבר ההוא כו' כלומר אין הנושא ההוא אשר מצאנו בו המקרה ההוא מקבל אותו המקרה אלא כו':

נאצל עליהם מן האש דייקא דלא סגי בלאו הכי ואע"פ שאנו מוצאים מים חמים נובעים מן הארץ כמו חמי טבריא ודומיהם כבר ידוע שגם הם תולדות האש הנמצא בבטן הארץ כמבואר בדברי החוקרים ובדברי חז"ל דחלפי אפתחא דגיהנם וגם אשר הוחמו בחום השמש חום חומר האש הנמצא אז באויר העולם הוא הפועל החום ההוא:

ועל ההקשה הזאת על הדמיון הזה והוא מלשון חז"ל באמרם הוקשו זה לזה:

עצמית קיימת אמתית שלפי שהיא עצמית היא קיימת ואינה עוברת ממנו ית' לעולמי עד ולפי שהיא קיימת היא אמתית שיקרא שמה עליו באמת ולא בהעברה:

על כל אחד מן הסוגים והמינים כו' שיאמרו סוג אחד או מין אחד או איש אחד או עצם או מקרה אחד והגרמים העליונים שהם עצם הגלגלים והכוכבים ונקראים בפי הקדמונים גרמי' מלשון עצם השמים שתרגום עצם גרמא ולפי שעצמיהם הוא גדול הכמות מאד לכן שנו הלשון בהם ותפסו לשון הכתוב בלויתן גרמיו כמטיל ברזל:

והגופים הרודנים הם המלאכים וקראם גופים לפי שגם הם מוגבלים ובעלי תכלית בכחם א"כ מקרה אחד להם עם הגופים:

וכל מנין ומנוי שיש מנינים כוללים הנקראים בשם אחד כמו שיאמרו מאה אחת או אלף אחד וזהו בשם המספר וכן בדברים המנויים שכוללים אותם לפעמים ומכניסים אותם תחת שם אחד כמו העומדים לסחורה שמהם נמכרים במספר ששים ומהם במספר שנים עשר ואנו קוראים למספר ששים שא"ק אחד ולמספר שנים עשר דו"ץ אחד:

וכל אשר לו תכלה וגבול הוא סיום דברים בכללות כאלו אמר סוף דבר שכל אחדות אשר יאמר אצלנו על כל דבר שהוא בעל תכלה וגבול אינו נאמר רק דרך העברה וא"כ ממילא שאין אחדות אמיתית רק בו ית' שכל זולתו יש לו גבול ותכלה שגם המלאכים הם מוגבלים כאמור כ"ש כל שלמטה מהם ומלת אחד שאמר אחר מלת תכלה וגבול היא מוסבת על מלות וכל אשר יאמר שהתחיל:

מפני שהוא כו' מדרך הדמותם כמו שיאמר על אדם איש אחד לפי שגופו כולל אברים רבים שהם דומים זה לזה שהם כולם בשר ודם ופונים כולם לתכלית אחד שהוא מציאות האיש ההוא כפי המכוון בו וכן נאמר מין אחד לפי שהוא כולל אישים דומים וכן נאמר סוג אחד שהוא כולל מינים דומים ד"מ סוג בע"ח שהוא כולל כל מין בהמה וחיה ועוף והם דומים זה לזה מצד שיש בכולם נפש חיה או מצד שיווי שמם שכ"א נקרא בשם מין וכולל אישים פרטים וזה הדמותם וכן נאמר בסוג הצמחים ובשאר סוגים:

והתחברותם בענין אחד כלומר או שיאמר בהם האחדות מצד הדמותם בכל הנ"ל שבארתי או שאחדותם לא נאמר מצד הדמותם רק מצד התחברותם בענין אחד כמו הרכבת החומרים מד' יסודות שהאחדות הנאמרת בהרכבתם איננה מצד הדמותם שהרי באמת אינם דומים זה לזה ומהם הפוכים זה מזה האש והמים אמנם לפי שהם מחוברים בענין אחד דהיינו במציאות החומר ההוא שהורכב מהם הונח על כללותם שם אחדות ונאמר על החומר ההוא אחד וכן בהרכבת הצורה והחומר שבכל עצם שנאמר בהרכבתם עצם אחד הוא ג"כ מצד התחברות' כנ"ל:

שמקבל הרבוי שהרי אם יצרף אליו עוד דברים כמוהו יהיו מרובים וכן הוא מקבל השינוי להשתנות מתכונה זו לתכונה אחרת:

החלוק והמחלוקת על חלוק הכמות אמר החלוק כאלו תאמר הככר הזה יכול להתחלק לחלקים הרבה ועל חלוקות החבור באיזה הרכבה אמר ומהחלוקת כמו דרך כלל כל המורכב מד' יסודות יכולים היסודות שהם חלקי הרכבתו להתחלק זה מזה וכ"ש בהרכבת אברי איש אחד שהיא הרכבה שכנית:

והחבור והפרירה להתחבר לדבר זולתו וכן להפרד מזולתו:

והתוספת והחסרון כמו ד"מ בעלי הנפש הצומחת שמעצמם הולך ונוסף וכן להיפך יכמוש ויבול וכן נאמר דרך כלל שכל המוגבל יש בכח כמותו לקבל תוספת או חסרון:

והדמיון להיות דומה לדבר זולתו:

והצורה כמו ד"מ העץ הזה יש בכחו לקבל צורת הכסא האבן הזאת יש בכחה לקבל צורת קערה או צורת כוס ודומיהם וכן נאמר בשאר חומרים וכן הביצה הזאת יש בכחה לקבל צורת האפרוח:

המיוחדים והכוללים ד"מ מקרה המראה והתואר והשינוי הם מיוחסים רק לנמצאים השפלים ואין להם מבוא בגבול הרוחנים ומקרה המראה נעדר גם מעצם הגלגלים כמובא במורה ומקרה השינוי נעדר גם מהכוכבים והנה כלם מקרים מיוחדים אמנם מקרה הגבול והרבוי נמצא בכל הנמצאות זולתו ית' והרי הם מקרים כוללים:

רבות עשית כו' אין ערוך אליך הנה נזכר בפסוק זה רבוי ושינוי שהרי הנפלאות ענינם שינוי בטבע המציאות וסיים אין ערוך אליך כלומר אין הדברים האלה ערוכים אליך וחלילה לנו ליחס אותם אל עצמותך כביכול:

ואל מי תדמיון כו' הרי ששלל ממנו הדמיון וכפל המליצה בפסוק ע"ד המבואר בדבריו למעלה באמרו לא ידמה אל דבר ולא ידמה אליו דבר ועיין מה שכתבתי שם בביאורי. ונוכל עוד לפרש ע"פ הידוע ששני מיני דמיון יש דמיון השוה ודמיון הערכי כאלו תאמר שאם היינו מיחסים איזה גודל ורוממות לאיזה נמצא על כל צבא מטה היינו אומרים שבערך רוממותו ית' על צבאי צבאות של מעלה כן רוממות הדבר ההוא על צבא מטה זה היה נקרא דמיון ערכי וז"א ואל מי תדמיון אל על הדמיון השוה ועל הערכי אמר ומה דמות תערכו לו לפי שרוממותו הוא בלתי תכלית ואיך תהיה נערכת:

אין כמוך באלהים כו' לומר שאף במעשים ובפעולות אין דומה לו ית' שבכל הנמצאים הם שינוי ותנועה לפי שפעולתם היא בעצה וגבורה והעצה והפעולה שניהם הם תנועות זה במחשבה ורעיון וזה באברים משא"כ פעולותיו ית' הם רק ברצון פשוט קדום ואינם מיחסים לו שום תנועה מב' תנועות הנ"ל וכפל המליצה בפסוק אין כמוך באלהים על פעולת הדין כידוע מתואר זה השם ואין כמעשיך בפעולות הרחמים והקדים הדין כמו במעשה בראשית והבן: