פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד ח

שהאחד שם נגזר כו' מלת אחד הוא שם התואר הלקוח משם אחדות כמבואר למעלה:

האחד הוא מקרי והוא העובר שתואר אחד איננו אצלו בעצם רק במקרה לפי שיתכן להיות חולף ועובר ממנו בהשאר העצם כמו שמבאר לקמן א"כ איננו עצם מעצמו רק כעת במקרה הוא נמצא בו ונטפל אליו:

והוא האמיתי הוא שם אמיתי ומוחלט בו כי הוא העצם בעצמו:

הרבוי והכלל והקיבוץ פרט ג' לשונות נגד ג' ענינים שמבאר שהם רבוי חלקים באיש ורבוי האישים במין וריבוי המינים בסוג שעל רבוי החלקים באיש אמר סתם לשון רבוי שלא יתכן בו לשון כלל לפי שהם נראים לעין לדבר אחד ומחוברים יחד ועל רבוי המינים אמר לשון כלל שחלוק הפרטים נראים בו לעין ועל קבוץ הרבה מינים תחת סוג אחד אמר לשון קבוץ:

יאמר על כל כו' יאמר היו"ד בציר"י וחסר מלת אשר:

שוים בענין אחר שהרי אישי המין שוים במזגם ותארם ומיני הסוג ע"כ יש בהם ג"כ דבר שוה ד"מ בסוג בע"ח הם שוים במה שיש בכולם נפש חיה וסוג הצמחים שיש בכולם נפש הצומחת:

וכאשר יתפרדו הדברים ההם ויתבודדו על חלקי איש אחד שהם מחוברים אמר וכאשר יתפרדו שיפרד חבורם ועל אישי מין אחד או מיני סוג אחד שלעולם אינם מחוברים רק במחשבת האדם לחברם ולתפוס ברעיוניו כללותם או לצייר אותם כ"א לעצמו אמר ויתבודדו כלו' יצויירו בדד:

והאחד בכמו כו' מקרה אין שם אחד אמתי ומוחלט לו לפי שמצד אחד צודק לומר עליו הרבוי וזה שמבאר והוא אחד מצד ורב מצד:

ועצם ומקרה כמו התואר והמראה שהם מקרים בעצם הנושאם:

שהוא מקבל ההויה וההפסד א"כ הוא משתנה מתכונה לתכונה שהרי הרבה תכונות חולפות עליו בהויתו והרבה תכונות בהפסדו עד שיעדר כידוע שאין הויה נשלמת פתאום בעת אחד וכן לא יפול ההעדר פתאום בלא הדרגה ושינוי מתכונה לתכונה א"כ ע"כ צודק בו הרבוי לפי שע"כ יש בכחו בית קבול לכל התכונות נמצאות בו בכח והבן:

והפרידה והשיגוי גרסי' בגימ"ל שהרי הוא למוד מענינו שפרט בכאן ד' דברים דבר והפכו ההויה וההפסד החלוק והחבור הפרידה והשיגוי החלוף והשתוף וכונתו בחלוק וחבור על היות עצם הדבר מקבל החלוקה א"כ נוכל לחלק אותו לחלקים או להשאירו בחבור חלקיו וזה בבחינת עצמו והפרידה והשיגוי נא' בבחינה נגד זולתו שיכול להיות נפרד ממנו בריחוק מקום או שישיגהו זולתו וישכון עמו ביחד והוא נקרא חבור שכנו ולדוגמא כמו ביעקב ולבן שנפרד ממנו ואח"ז נא' וישיגהו וכן באחי יוסף נא' וישיגם ודומיהם הרבה ואח"ז הזכיר החילוף והשיתוף שהוא נמצא בחילוף מתכונה מאחד זולתו ונמצא משותף עם זולתו אחר ויאמר זה גם נגד דבר אחד בעצמו שמצד אחד הוא בחילוף ממנו ובצד אחד הוא משותף עמו ולדוגמא בד' יסודות העפר והמים שמצד אחד הם בחילוף זה מזה שהארץ יבשה בטבעה והמים לחים בטבעם ומצד אחד הם משותפים דהיינו באיכות הקר ששניהם קרים והבן כל זה כי מה שדברו בזה שאר המפרשים הוא משגה ותפל:

א"כ הרבוי ישיג כו' היא מליצה מסורסת והכונה שכל הנאמר עליו אחד הרי אנו רואים שהרבוי משיג אותו מכל הדברים שספרנו שהרי כולם מנגדים לאחדות:

היא מקרה מבלי ספק שם אחד הנאמר עליו הוא נאמר במקרה ולא בעצם:

והוא אחד על דרך כו' שם אחד נאמר בו רק דרך העברה:

האחד מהם במחשבה כו' הוא שם האחדות הנתפס בלב בלתי מצוייר בשום נושא והשני הנאמר על דבר הנמצא במציאות ואיננו רק בבורא ית' כאשר יבאר:

שרש כל מנין ותחלתו האחד שהוא שורש כל מנין שהרי מהות המנין הוא מספר סך האחדים הנמצאים בו והרי האחד היא השורש והיסוד אשר עליו נבנה ענין המנין וגם הוא התחלת המנין שאי אפשר לשום מנין בלתי אחד בתחלתו:

וטעם האחד המניני שהוא אות כו' כלו' עיקר מהותו הוא הוראתו על התחלה שהבחינה השנית שהוא יסוד כלל המנין כנ"ל הוא נעלם בתחלת ההשקפה אמנם הוראתו. על התחלה הוא אות גלוי ברעיון:

במקום יום ראשון כו' בנעימת דבריו הבליע תירוץ על קושית רש"י ז"ל שהקשה וזם לשונו לפי סדר הבריאה היה לו לומר יום ראשון אמנם לפי דבריו כוון הכתוב ללמדנו בזה החידוש המוחלט ולהורות נתן בלבנו שהיום הראשון הוא היה התחלה החלטית גם למציאת זמן כמו שמבואר בהרמב"ן ז"ל על דקדוק מלת בראשית ועיין שם:

עד עשרה ואח"כ אומרים אחד עשר שהוא אחד ועשרה והרי חזר האחד בפינו:

אינו נכנס תחת כו' שהרי הוא דבר מושכל והמושכל איננו מורגש לחושים:

אך המנוי הוא כו' כלו' הדבר המנוי שהוא נושא המנין כמו מעות או ביצים ואגוזים:

בחושים החמשה או במקצתם שיש דברים מורגשי' בכולם כמו ד"מ הכבש הזה הוא מורגש במראהו לעינים ובקולו לאזני' ובאכילת בשרו וריחו לטעם וריח בידים למישוש ויש מורגשים רק בקצתם כמו התפוח שחסר בו הרגשת השמיעה והאבן מורגש רק לראות ולמישוש:

ולא ישתנה ולא יתחלף לא יצדק בו שינוי ממתכונת למתכונת ולא יצדק בו חילוף לומר עליו שהוא בחילוף מזולתו שאין נופל שם חילוף רק במי שצודק בו שיתוף ד"מ האילן הזה לפי שאין נופל בו שם עושר גם שם אישות שהוא הפכו לא יפול בו והאבן הזה שאין בו שם מדבר גם שם אלם אין נופל בו וא"כ האחד האמתי שאין צודק בו שיתוף לשום דבר אין נופל בו גם שם חילוף מדבר:

ולא יסופר גרסינן בוי"ו והוא כמו ולא ידובר מלשון נכבדות מדובר בך וכבר נאמר ויספר שר המשקים כמו וידבר:

במדה ממדות הגשמיים כמו הכעס והנחת הרחמים והאכזריות כי מה שנא' בו ית' מהם נא' רק בהשאלה כידוע:

לא הויה הוא החידוש במציאותו וההיפך הוא ההפסד שהדבר נפסד ונעדר ממציאותו:

ולא תכלה פרט גם זה לפי שכבר יש במציאות דבר שאין נופל בו שם הפסד רק שם תכלה כמו זמן ידוע שאין לומר שכבר הגיע תור שנפסד הזמן ההוא רק שכלה ונשלם הזמן ההוא:

ולא יעתק ולא ינוע מלת העתקה הונחה בעברי בבחינת מקום תחנותו שנעתק ממקום זה ושכן במקום אחר ומלת תנועה נאמרה בבחינת הדבר עצמו והוא שלילת הנחות לדבר ההוא לומר שאיננו במנוחה רק בתנועה כמו וירא העם וינועו נוע תנוע ארץ לכן פרט ב' הלשונות:

ולא ידמה אל דבר לפי שבהדמות דבר אל דבר לעולם ידמו הבלתי ידוע בדבר הדמיון ההוא אל הידוע בו ד"מ אם יאמרו ראובן הוא גבור חיל כמו שמעון הנה גבורת שמעון ידועה לנו ואנו מדמים אליו להורות שגם ראובן גבור כמוהו והנה אין דבר במציאות שיהיה ידוע לנו בענין מה שנדמה אותו ית' בענין ההוא אליו וכן להיפך אין לנו דבר ידוע בו ית' שנדמה איזה מן המצואים לו ית' בדבר ההוא:

ולא ישתתף עם דבר לא יאמר בו שהוא משותף בדבר מה עם זולתו ולפי שהשיתוף יאמר גם בדברים שחוץ להם כמו שהם שותפים באיזה חפץ או באיזה פעולה פרט גם אותו:

כי הוא עכ"פ אחד אמת כלו' לכל צד ריבוי שנפנה מחשבותינו נמצאהו ית' משולל ממנו וזהו לשון על כל פנים:

והוא שורש לכל מתרבה כבר מבואר שכל שיש במציאות זולתו ית' איננו אחד אמתי והרי צודק בו רבוי לכן קראם בשם מתרבה ומה שאמר מתרבה לפי שמלות רב או ריבוי עיקר הנחתם שם בזולת נושא לכן אמר מתרבה שם תואר שכינתו על נושא הריבוי ואמר שהוא ית' שרשם וממקור מציאותו מציאותם נובע:

מן הדין שתכנס ההויה כו' דין השכל מחייב שנכנסה עליה תכונת ההוים שתתהוה הויתו בהדרגה ושינוי מתכונה לתכונה וכן יפסד בהדרגה וכן יפסד קצת מהויתו לפעמים:

והשינוי כנגד האחדות שהרי אם הוא יכול להשתנות מתכונה לתכונה הרי יש בכחו שתי תכונות:

הוא קודם והתחלה לזולתו אחריו והתחלה בוי"ו בראשו גרסינן ולא ההתחלה בשני ההי"ן והכונה להוכיח שהשינוי הוא רבוי לפי שהדבר המשתנה כאשר הוא בתכונתו הראשונה היה נמצא אז בו הריבוי שהמהות הזה יש בו שתי בחינות בחינה אחת המהות הזה שהוא קודם מהות זולתו הבא אחריו ובחינה ב' שהוא התחלה למהות השני שיבא אחרי שינוי ושכן הסכימו החוקרים שכל דבר המשתנה שינויו נמצא בו בכח מתולדתו הראשונה שאל"כ מאין בא אח"כ בפועל כי מה שאיננו בכח לעולם לא יצא לפועל וכבר המליצו על זה המפרשים פסוק ויום המות מיום הולדו וא"כ הרי יש בו ב' בחינות וא"כ יש בו בחינת המהות הקודמת ובחינת התחלה למהות השני ואיננו אחד וזה אומרו כי הוא קודם והתחלה כלו' יש בו מהות קודמי ויש בו התחלה למהות זולתו הבא אחריו והבן:

וכן הדמות במתדמה כו' שם דמות הנאמר באיזה נושא הדמות והוא הנקרא מתדמה הוא מקרה שהרי הוא נטפל לעצם ההוא הנושאו:

וכל אשר בו מתרבה שהרי יש בו עצם ומקרה:

ואם יאמר שהאחדות כו' כלו' אם יקשה איזה מקשה שא"כ איך נניח עליו ית' שם אחדות ונתארהו בתואר אחד שהרי גם האחדות הוא זולת העצם הנושאו וא"כ הוא מקרה נטפל לנושא ומחייב הרבוי:

נא' כי ענין כו' כלו' נשיב ע"ז כי באמת לא נא' עליו שם אחדות בחיוב רק בשלילות הפכו שהוא הרבוי שכן הכונה בכל התארים שאנו מתארים בו ית' וכמו חי חכם גבור הוא רק לשלול ההפך:

הריבוי והרב מלת רבוי הוא שם ומלת רב הוא תואר לכן פרט שניהם: