פת לחם, שער חמישי - שער ייחוד המעשה ה

דמיונים יורו כו' הדמיונים שאזכור הם יורו אותך על ד"א שלא אזכור ותלמוד סתום מן המפורש:

כדי שיזהרו מהם כו' מן הדמיונים האלה ילמדו ב"א ויקחו לעצמם מדת הזהירות ומלת שיזהרו היא תואר:

ישמע חכם כו' כשהחכם שומע ממלמדו מעט הוא מוסיף מדעתו דברים אחרים הנלמדים לו מזה:

הנמסך בכחות נפשך לשון מסכה יינה שהוא לשון עירוב בדברים לחים:

הגופים והרוחנים דע שמלת חוש הונחה אצלו על הרגשת השגה לכן כמו שהרגשת השגת האדם בדברים הגשמיים נקראים חושים גשמיים כן הוא קורא להרגשת האדם בהשגות רוחניות בחכמה ובתבונה ובדעת חושים רוחנים:

וצפון חובך הוא צפון במחבואים שלך דהיינו הלב והכבד והכליות:

בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך הוא מיעצך לפי דרכו בכל תנועותיך ההוים ברצונך הן הנראים או הנסתרים ולפי שיש באדם תנועות ההוים שלא ברצונו ובחירתו כמו כל כחות המרששים למזון שבבא המזון בקרב איש הכח המושך עושה פעולתו וכן המחזיק והמעכל והדוחה כל אחד פועל בכחו בע"כ של אדם ובפעולות ההוים בע"כ לא תפול בהם עצה ולכן אמר שתהיינה ברצונך כלומר ההוים ברצונך והבן:

האורב לפתות פסיעותיך כן הנוסחא האמיתית שממש בכל פסיעה מפסיעותיך הוא אורב לפתותך אחר רצונו שתהיה הפסיעה ההיא לכונת דבר המנגד רצונו יתברך:

מתעלם ממנו כו' מתעלם נקרא המסיח דעתו מן הדבר כמו שנאמר באבידה והתעלמת מהם:

בגדי הידידות הבגדים שהידיד לובש להראות ידידותו לידידו דהיינו בעת שמחת ידידו הוא לובש מלבושי כבוד ובהצר לו לובש בגדי אבל להראות שהוא שמח בשמחתו וכואב בהצר לו:

עדה עדי האהבה לך לשון עדי עדיים שהוא לשון קישוט ויופי והם התכשיטין שהאשה לובשת להתאהב על ידם לתשוקה:

בכלל נאמניך ואנשי עצתך כו' נגד השלשה חלוקות נוחשבה דבור ומעשה על המעשה אמר בכלל נאמניך עבדים הנאמנים בשרותך ועל הדבור אמר ואנשי עצתך ועל המחשבה אמר וסגולת אוהביך שהאהבה היא בלב סגולת אוהביך הם הבחירים שבאוהביך:

רץ אל רצונך בנראה כו' כפי הנראה מרמיזותו וקריצותו נראה כאלו הוא רץ אל רצונך כלומר משתדל להוציא רצונך לפועל ובאמת הוא מורה אותך וכו'. רמיזותו באצבעותיו וקריצותו בעיניו כמו קורץ עין (משלי י') ומלת מורה כמו המורים בקשת (ש"א לא):

לשרשך כו' לעקור אותך כמו ובכל תבואתי תשרש ועיין רש"י:

מארץ חיים מעוה"ב:

כמתלהלה היורה זיקים כו' מתלהלה הוא המתלהב ומהתל כאלו הוא רוצה לשמח רעהו בעניני שחוק ושעשוע ובאמת הוא מורה זיקים להמית אותו כן איש רמה וכו':

אשר יורך אותך ג"כ ל' מורה חצים כנ"ל:

במצפון ענינך ל עיון:

לספק עליך אמתותך ולשבש כו' להכניס ספק בלבבך באמונות המאומתות אצלך עד הנה ומן הספק מביאך לחשוב שכל מה שהיה עד הנה אצלך דבר ברור הוא טעות ושבוש וזהו לספק עליך אמתותך ויכניס ספק בלבך בדברים שהייתה מאמין באמונה ומה שהיה ברור אצלך בשכל יאמר שהוא שבוש:

במחשבות כזבים וטענות שקרים לחשוב באמונות כוזבות ולטעון טענות וקושיות שקריות על האמונות האמיתיות:

יטריד אותך כו' שע"י טרדות המחשבות כנ"ל לא יהיה לבך פנוי להתעסק בתועלותיך:

מאמונתך ודתך על חובת הלבבות אמר מאמונתך ועל חובות האברים במעשה אמר ודתך:

תנצל ותמלא ממנו כו' נגד אמונתך ודתך:

ואם תשליך ענינך עיונך:

עד שיאבדך וכו' וישרשך וכו' בהדרגה מתחלה יאבדך ואח"כ ירשיעך כ"כ עד שיעקור זכרך וישרשך וכו' שאובד איננו העדר בהחלט כי גם החי חיי הצער נקרא כך כמ"ש אם אראה אובד מבלי לבוש:

בסעיף מסעיפיו ענף אחד מענפיו:

כי רבים חללים וכו' והוא נאמר על האשה הזונה אם כפשוטה או כמדרשה ואמר כי רבים ח"ה ועצומים כ"ה שהיו רבים במספר ועצומים בכח כמ"ש בפסוק כי הגדיל לעשות שפשט יד בגדולים ולפי דבריו בכאן באמונה ודת אמר רבים מלשון רבי המלך וכן דרשו ז"ל בפסוק רבים קמים עלי וזה אמר על אנשים גדולי אמונה באמונות ועל עוצם במעשיות אמר ועצומים כל הרוגיה:

אל יטרידך כו' שלא תאמר שאינך פנוי להלחם עמו מחמת שאתה טרוד להלחם עם זולתו הם ב"א המציקים לך כי מלחמתו יותר מחוייבת לך וכן אל יטרידך קרב אחר בלתי קרבו וקרב נקרא הזין שמזדיינים בצרכי המלחמה בקרבם אליהם:

והחרב וכו' אשר תחגור להלחם עם ב"א שהוא רחוק ממך לא תטרידך מן החרב וכו':

מי שלא יגיעך אליך וכו' שב"א אשר כונן להשחיתך בודאי לא יוכל להגיע אליך זולת אם נתן לו רשות בגזירתו ית' משא"כ היצר איננו צריך לטול רשות כי לכך נברא כמ"ש ואליך תשוקתו ואמר בהמצאו עמך כלומר שאינך נמלט ממנו זולת אם אינו נמצא עמך כלל כמו באנשים הגדולים כמ"ש דוד ולבי חלל בקרבי אולם אם הוא נמצא עמך אינו צריך לטול רשות להכשילך:

שוללים שלל ששבתם בתאר שוללים שלל:

התעתדו היו עתידים למלחמת היצר וכו' בשר להם ששובם מן המלחמה הקטנה בנצחון ושלל היא הגורמת להם להיות מוכנים למלחמת היצר כי בעודם בקשרי המלחמה בפחד לבב ועשתונות מבוהלות ונפשם תלויה להם מנגד לא עצר אז היצר כח להלחם אתם מה שא"כ עתה ע"י שמחת הנצחון וגילת חלוקת השלל יגביה עוף וירום לבבם לבגוד בו ית':

ומן התימה אחי ענין היצר באלה הדברים הוא מן המתמיהים שהרי כל שונא וכו':

לדעתו יתרון כחך כו' לפי שהוא יודע שכחך יותר על כחו:

לנצח אותך באותו ענין שהוא רוצה להשיג ממך ע"י הכריחו אותך לכך וכן אם להיפך הוא רוצה למנוע אותך מאיזה פעולה המנגדת לרצונו הוא מתיאש מהתגבר עליך עוד ולמנוע אותך ואמר זה בבחינת מלחמת היצר עם האדם בב' חלוקות סור מרע ועשה טוב והבן:

בין שנצח אותך בין שנצחתו אתה וע"ז אמר תחלה פעם אחד וק' פעמים שבחלוקה שנצח אותך לא יספיק לו נצחון פעם אחד לומר רב לי שהראיתי פעם אחד יתרוני עליו ועל חלוקות שנצחתו אתה לא יספיק לו אפילו מאה פעמים:

להתיאש ממך כו' כי אם ינצח כו' כלומר שאין תכלית מגמתו להראות כחו שיסתפק בפעם אחת כי כל מגמתו להמיתך ולא ירף ממו עד הגיעו לזה:

יארוב כל ימיך שגם חרפת הנצוח יקרה אצלו:

שתהיה נזהר ממנו שלא יכשילך בפועל ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה דייקא אף ששואל ממך רק מניעת הטוב בשב ואל תעשה:

המעט שבמעט מנצוחו המעט שתנצח אותו יהיה גדול בעיניך ואמר המעט מנצוחו עד ההזהרה מפועל רע והמצער מהתגברותו שתגבר עליו בעשה טוב ולכך אמר על פועל רע ואם עצמו חייליו לומר בעוצם כחם יכריחוך לכך ועל מניעת פעולת הטוב אמר ואם רבו עוזריו שיעזרוהו למנוע אותך:

כי במהרה תהיה כו' כלו' כמו שתשוקתו אליך היא באה בקל ובמהירות כן להיפך קל אצלך לדחות אותו שלא יעמוד לפניך כמ"ש ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו הרי שהקיש אותם זה לזה:

אל יבהילך דברו כו' יפחידך כו' ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל ומבואר בזה ל' בהלה ול' פחד:

ואם עצמו ואם רבו כו' שניהם לשון אע"פ:

לאמת השקר לפתות לבבך שתאמין שהשקר הוא אמת דהיינו לומר לרע טוב ולהעמיד הכזב לומר לטוב רע והם ג"כ ב' חלוקות הנ"ל וכן פרט עוד ב' חלוקות באמרו קרובה מפלתו ואבודו מהר:

כלי גופו אבריו:

ומעטו אצלו כלומר מה שמיעט שלמה המעה"ש את האדם אצל עצמו הוא כנגד וכו':

גודל לב האדם רוחב לבבו שהוא מתאוה הרבה מאד ואורך מאויו מצד אריכות הזמן כלימר שהוא מאריך ברדיפת תאותו בהמשך הזמן ואיננו קץ בהם ולכן כפל בלשונו ואמר לעומת גודל לבו חסרון כחו שכחו חסר להכילם ונגד המשך הזמן אמר והשגחתו אותם כלומר שהוא חסר מהשגתם שבהמשך זמנו הוא רודף להשיגם ואינו יכול:

לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו ג' לשונות נגד אברים וכחות ומדות:

מקיף כל עניני האדם מסבב אותם מכל צדדיהם:

הרהורים הרעים שהוא מהרהר בעבירה ומחשבותיו הרעים לסור מן הטוב ומקריו המגונים שנתן לו רשות לסבב מקרים לאדם שימנעו אותו מעבודה:

ואדם לא זכר האדם איננו זוכר אותו וממילא אחר שאין האדם זוכרו וחכמתו בזויה בעיניו לכן אבריו וכחותיו אינם נשמעים לו:

ועם חולשתו כו' כלו' אע"פ שהוא חלש היצר משתוקק להלחם בו אע"פ שאין מתקנא אלא גבור בגבור ואמר שאעפ"כ נזקו מסתלק מן האדם ע"י עזר השכל:

כי המעט מן האמת כו' חולשתו מעמוד לפני השכל אינו יכול לעמוד עליו להטותו לרע:

ומהירות הנגפו לפנינו שאם ירצה להסירו מן הטוב ינגף לפניו מהר:

שנפשך אין לה קיום כו' כלומר שהיא נתהוית בהתהוות הגוף ואין לה שום קיום בלעדו לא כמו שאמרו ז"ל בפסוק תוצא הארץ ובפסוק עם המלך במלאכתו וכו' ובהרבה מקומות במדרשים שהנפשות הם קודמות לעולם:

כדמיונות כו' שהוא מראה לך זה בראיות של הבל ודמיונות בעלמא ואם תתבונן בהם בשכלך לא יתקיימו בדעתך וזה הוא עושה כדי שיהיה זה סבה שתאמר ח"ו שוא עבוד אלהים ואלך לי אחר שרירות לבי כמו שאמר אחר הואיל ואיטריד ההוא גברא ליזל ולתהני בהאי עלמא:

ההנאות הכלות מצד עצמן שכל עניני העוה"ז הם כלים ונפסדים ואמר והתאות האובדות הכוונה שהם אובדות מן האדם במותו:

כמו שאמר הכתוב שתאמר אתה מה שספר הכתוב שאומרים אנשי הדעת הזאת כלומר דעת מכחיש השארת הנפש לכן הם אומרים אכל ושתה וכו' כלומר יש לנו לאכול ולשתות וליהנות מן העוה"ז כי וכו'.

יתיאש מספק מלספק:

בבורא ית' אם יש לעולם בורא:

אינו חדש ולא נברא כו' לפי שיש מן הפילוסופים מכחישי החידוש ואומרים שאיננו חדש בהחלט מן ההעדר רק שיש חומר קדום ועל כ"ז הם מאמינים בבריאה ואומרים שהוא ית' ברא את העולם מן החומר ההוא אולם היצר ישיאך לומר שגם איננו נברא:

ולא סר כאשר כו' לא סר העולם מלהיות כאשר הוא אתה מעולם:

ולא יסור כן ולא יסור לעולם מלהיות כן:

ראוי להיות בורא מנברא שאין דבר ממנו ראוי יותר לקרותו בשם בורא מלקרותו בשם נברא:

וכאשר יקרך בזה כאשר יזדמן לך בהרהור זה:

במה שימציאך כו' שכלך יראה לך שבודאי נמצא לעוה"ז בורא שבראו מן ההעדר המוחלט:

מניחי הרבוי שהניחו להנחה אמיתית שיש שני בוראים כמו שמובא בעקידה על איש אחד שהיה בימי שבור מלכא והיה נקרא מאני והיה טוען שיש שני אלהות א' פועל טוב והשני פועל רע:

אנשי התולדות המאמינים שהבורא הוליד עוד אלוה וכבר ידעת מי הם בעלי הדעת הזאת או כוונתו על חכמי הטבע:

מחוזי הכוכבים שהם מאמינים שיש מן הכוכבים שהם קדמונים ויש להם יד ושם באלהות:

כפי התחלקות דעותם כוונתו שבכל אחד מכל אלה יש דעות חלוקות הרבה כמו שידענו באנשי התולדות וד"ל:

ולא חסר לשום עבודה איננו צריך וחסר שום דבר שיצטרך להשלימה לו בעבודתנו ואמר לשון כפול איננו צריך כו' ולא חסר כו' לומר שמשני פנים הדבר נסתר אם מצד שאנחנו כולנו בריותיו ואחר שהוא ית' ברא אותנו מן האפס המוחלט א"כ אנו וכל אשר לנו וכל הנמצא בכחותינו הכל מידו נתן ומכחו ית' נתהוה ויוכל עוד להתהיות ואיך יתכן לומר שהוא ית' צריך לנו וע"ז אמר איני צריך לבריאותיו לבריאותיו דייקא והבחינה השנית שגם זולת שאנחנו בריותיו אין שום צורך נופל בו כלל כי איננו חסר דבר ונגד שתי בחינות אלו אמר ועבודתך אין לה טעם ולא פנים והבן:

הבחינה לטובת כו' איך אנחנו מבחינים טובת האלהים הבאה עלינו ושאנחנו מחוייבים מצד השכל לקבל עלינו בעבורם לעבוד אלהים:

בענין הנבואה והנביאים אם יש מין נביאה במציאות ואם ישנה ספק אם נמצאים בני אדם שוכני בתי חומר מוכנים לה שתחיל עליהם:

ובאופני אמיתתה בפרטי עקרים האמתיים שהוא תלוי בהם:

וחיובה אם הוא מחוייב מצד השכל שתנתן דת מן השמים וצורך חיוב התורה שנתינת תורה הוא דבר מחיייב בשכל כנ"ל:

ושליחות הנביא בה שהיה מהחיוב לשלח נביא שע"י תנתן התורה לב"א וכן שליחות שאר נביאים כ"א בזמנו להחזיק אותה ולקיימה.

ואופני ההערה בה באיזה פנים היא מעוררת לב האדם לעבוד בוראו כמו שהאריך בשער ההוא בהערה התוריה:

בקבלה המקובל לנו מפי חכמינו והוא הנקרא אצלנו תורה שבע"פ:

המושכל והכתוב הדברים שהשכל מחייבם ומה שנמצא כתוב בתורה:

אינו עיקר אינו יסוד בתורה רק שהוא על צד היותר טוב לבד וא"כ איננו חובה לקבלה עלינו אחר שאין ביטול כל התורה תלוי בו:

כמוהו ואיכותו וזמנו ומקומו דוגמא לדבר המשגל הוא מן המושכלות שהרי הדעת נותנת שהוא נצרך לקיום המין וכן להיפך שהשלוח והרבוי בו הוא רע ומזיק מאד אמנם אין בכח האדם לשער באמתות כמותו ואיכותו כלומר מי המותרת ומי האסורה אמנם מצאנו בקבלה גדרו אם בכמות שיעורו והוא העונה שהעמידו חכמינו לכל אחד וממילא כלול בזה גם זמנו ואם באיכותו שהם שניות לעריות. ומקומו שיהיה במקום צנוע ולמנוע אותו באכסניא ובמקום קדוש או סמוך לקדושה כמו תפילין וס"ת:

אם לא יפורש וכו' אם לא נתפרש בקבלה יהיה ג"כ חסר ובלתי נודע ענינו כנ"ל:

מסורת סייג לתורה מה שנמסר על פה:

והאיש אשר יעשה וכו' הרי שענש מיתה לממרה נגד הקבלה וע"כ צ"ל שהוא עיקר ולא עצהי"ט:

המושכל והכתובה והמקובלת שהחקירות הראשונות דהיינו השארת הנפש וחידוש העולם במציאות בוראו ואחדותו וחיוב עבודתו הם כולם מן המושכלות וחקירת אמיתות התורה הבא אח"כ הוא שקרא כתובה ואח"ז באה החקירה בקבלה ועתה נשלם ביאור ידיעה כולם:

בשני הענינים דהיינו צדיק ורע לו ורשע וטוב לו איך שניהם באים מאתו ית' בצדק:

זכרנו אותם הזיי"ן בקמ"ץ:

יסוד הספק הזה תתורץ הקושיא הזאת וממילא ינוח לבנו מן השיבוש הנופל בלב האדם מחמתה היינו לגזור על הכרח המזל או הנחת העולם למקרה שדעת בני האדם משתבשת בכמו אלה כמו שהאריך בזה במורה ובספר האמונות:

יספק ענינו הנה בפסקא הקודמת דבר בפקפוק בגמול ועונש בעוה"ז ובכאן מדבר בגמול ועונש עוה"ב:

לערבב ולשבש עלינו לערבב שכלנו ולהכניס בלבנו שיבושים בזה:

מצד מיעוט מציאותו מבואר מפני שהוא נמצא מבואר מעט בתורה ולא רבתה להזכירה וגם זה המעט איננו נראה בעליל להיות גלוי ומפורש לעיני הכל וזה אומר ומיעוט הראות ענינם בו ומלת בו מוסב על ספר התורה:

בבירור חיוב הגמול כו' שיהיה ברור לו שהוא דבר מחויב כלומר דבר ודאי שיהיה גמול ועונש בעולם הבא:

ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל כו' וליהנות כו' פרט בזה שתים רעות אחד שע"י שהוא תקוע בדברים אלו ומבלה בהם זמנו הוא נטרד מאין פנות אל העבודה וע"ז אמר ויטרידנו וכו' והשני שהנאות מן התאות הגשמיות הם מצד עצמן מבעירים לב האדם ומרהיבים דעתו לבעוט כפרה סוררה וע"ז אמר וליהנות וכו':

וכאשר נשמע אליו כו' כלומר כאשר נשמע אליו לכוון בהכרחיות לשם הנאה מזה יבא לייפות לנו המותרות:

להדמות אליהם בגודל לבב ולנהיג מנהגם בהנהגת ממשלה על ההמון:

וללכת בחוקיהם כו' שבקשת התענוגים הם אצל השרים תדירות ורגילות בחוק ולא יעבור כצרכים ההכרחים אצל ההמון:

וכאשר יראה חפצנו כו' כאשר יראה היצר שאנחנו חפצים ורוצים בזה ואמר חפצים כלומר משתוקקים להם קודם שנשיגם ומרוצים משתעשעים בהם אחר שהשגנום:

שנס מתניך לשון חגירת מתנים והוא לשון זירוז בתנועות ההליכה כמ"ש באליהו ז"ל ויש:ם מתניו וירץ וכו' (מ"א יח):

חשוף זרועך חשוף הוא לשון גילוי מן הלבוש המכסה אותו שלא יעכבנו השתבכות הלבוש במהירות פעולתו והוא לשון זירוז במעשה:

האיש הנפתה כלומר אחר שמצאתיך כרע כאח לי להיות נפתה לדברי א"כ למה זה תנהג בכבדות ולא תדרוש בעניני:

מן המושלים כו' כלו' מגדול ועד קטן:

שתתכבד בו כו' ותתרצה בו כו' אצל אנשי דורך שהם המון העם אמר תתכבד בו כלומר ע"י הדבר ההוא תהיה מכובד אצלם ויכבדוך בפועל ואצל גדולי המעלה כמו השרים והשוטרים שמצד גדולת ממשלתם לא תבא מהם הכנעה וכבוד לחכמים אמר ותתרצה בו כלומר תהיה חברתך עמהם לרצון להם וישתעשעו בך ואתה בהם:

בחכמת הלשון כו' מתחיל לפרט הענינים החביבים בין אנשי העולם ובעליהם מתכבדים ומתרצים בם. חכמת הלשון הוא הנקרא אצלם הגיון ותוכן המשקל משקלי החרוזות ומשקלי התנועות ושורש הדקדוק הם הכללים המושרשים בדקדוק הלשון כידוע שיש כללים בדקדוק שהונחו לשורש בחכמה זאת:

והשיר מיני השירים הם הרבה ומבוארים בספרים מיוחדים לזה:

והחירות החמודות חידות הם דברים סתומים כמו חידת שמשון:

והמשלים המופלאים ענין המשל ידוע שתועלתו להמשיל ולדמות ענין בלתי גלוי כל כך לענין גלוי כמו משל יותם ומשלי שלמה ודומיהם ויש במשלים דברים נפלאים מאד שיש להפליא עליהם איך יכונו המשל והנמשל זה לעומת זה בלי שום תוספת ומגרעת לכן אמר המופלאים:

והמליצות הנכריות מליצה נקרא מה שהאדם מדקדק בלשונו ליפות נושא הדבור או הדבור בעצמו ויש במיני מליצות דרכים זרים ורחוקים מאד מן הלשון הפשוט לכן קורא אותם מליצות נכריות:

לדבר עם כל כת כו' שתהיה יודע בכל עניני העולם וכאשר תהיה נמצא באיזה קבוץ מקבוצי בני אדם המדברים בעניניהם תוכל גם אתה לדבר באותו ענין כאחד מהם ולא תוכרח לשתוק שלא תחשב וכו':

אויל וכסיל נגד סכלות העדרי וסכלות קניני:

ואם לא נפתח כו' אבל אם לא יפתח לכתחלה שום פתח ליצה"ר וכאשר יפתה אותנו למותרות נשיב לו כי המותרות אין צורך להם וכו':

ומה שאנו מעיינים כו' די לנו מטיידת הנפש במה שאנו צריכים לשוב לב ולעיין כלומר להשתדל במזונותינו המוכרחים לנו:

מבלי טרדת לבנו בהם ויגיעת מחשבותינו נגד מה שהשתדלות בזה הוא טורד ומסיר לב האדם מן העבודה אמר בלי טרדת לבנו ונגד מה שהמחשבה העמוקה בחשבונות רבים בפרנסתו הוא יגיע בטבע האדם אמר ויגיעת המחשבות:

במה שראוי להוציא מצד השכל ובמה שהדין נותן הוא דין תורתנו הקדושה:

ואם לא אם לא יתן לנו מותרות נהיה מסתפקים במזון ההכרחי:

ולא נצטרך אל זולתו אל זולת ההכרח דהיינו המותרות:

וזה הדמיון בחלק הראשון כו' זה הדמיון שאמרתי עד הנה בראשונה מסיפוקי היצר כלומר ממה שהוא מטיל ספקות בלב האדם באמונתו זהו הכל באדם שהוא חלש בחכמה ובדעת וכו':

להכניס ההפסד עליו כו' להפסיד אמונתו ולשבש חכמתו ומעשיו:

ודרך הטענה והראיה טענה היא מה שיטעון עליו על דעותיו שהיה מחזיק בהם עד הנה והראיה הוא מה שמביא ראיות לאמת לו הדעות שהוא מכניס עתה בלבו ומחדש לו:

על מה שיודהו עליו שיורהו המופת על הדבר שהוא מאמת לו:

מן המופתים המבהילים שתופסים פתאום לב האדם ודעתו מתפעלת מהם טרם שום לב ישוב הדעת כאדם המתבהל בבהלה וחפזון:

אשר אין הקדמותם וכו' ולא תולדותיהם כו' שדרך החוקרים במופתיהם להקדים הקדמות ולהוציא מהם תולדה ולפעמים אין ההקדמות אמיתיות ואיך תתאמת התולדה כי אם אין יסוד אין בנין ולפעמים ההקדמות אמתיות אולם אין השכל מחייב בהכרח שתולד מהם התולדה ההיא דוגמא לדבר אם נניח להקדמות שראובן גדול משמעון וששמעון גדול מלוי בהכרח תצא מהם התולדה שראובן הוא גדול מלוי אמנם אפשר שאין ההקדמות אמיתיות שראובן אינו גדול משמעון או ששמעון איננו גדול מלוי וממילא התולדה בטלה והדוגמא השנית אם נניח שראובן אוהב את שמעון ושמעון אוהב את לוי ונרצה להוציא מהן תולדה שראובן אוהב את לוי אף שההקדמות הן אמתיות אולם אין התולדה מוכרחת מהם ולזה אמר שאין הקדמותיהן אמיתיות. ולא תולדותיהם הוא כעו או:

וחכמתך חזקה בדרך המופת שתהיה חכם ויודע בדרכי המופתים באיזה דרכים הם מתהלכים וממילא תדע לשמור עצמך מן שקריהם כאשר תתבונן שאינו דורך בדרך אמת:

בעת הדברים והמחלוקת איך צריך להזהר בהם בעת שמדברים בם וחולקים ומתוכחים על אודותם שלא יטעו בהם וזה נמצא ונודע בחכמות הגיון ומענין ההטעאה בהם נמצא בספרים וקורין לדרך ההוא סופיסטיק"א בל" יון:

ויתברר לך האמת בדעות האמונה:

ותראה לך הנכונה הדרך הנכונה במעשים:

ואם תקצר דעתך מזה שתהיה דעתך קצרה מידיעת דרכי המופת:

יותר חזק כלומר הולך וחזק ואמר יהיו פתויו יותר חזק על הפתוי הפשוט האמור למעלה ועל ההתגברות על האדם בטענות וראיות אמר והתגברותו עליך יותר מזדמן שאחר שירגיל שכלך בטענות וראיות יהיו מזדמנות ונמצאות לך הטענות והראיות יותר בקל ומצויות לך תמיד זה אחר זה:

ומשלו בך ימשול עליך להשיאך למעשים מגונים ויקיף אותך בתלאות תאות העולם:

בנראך ונסתרך כלומר בפועל ובמחשבה:

יותר נחוץ מהיר ומזורז ביותר:

אשר תנוח דעתך שטבע האדם להיות דעתו נוחה וסומכת על המופתים:

וכאשר יפתה שכלך יפתה הפ"א בקבוץ:

יטה מעליך יטה היצר עצמו ויסור קצת ממך לפי שאינו צריך עוד כ"כ להתיגע בך לפי ששכלך נהפך לרע ועומד במקומו להשיאך ועוזר לו וזה אומרו ויעזר בו עליך היצר יהיה נעזר בשכלך עליך. ויעזר היו"ד בציר"י:

שאתה סומך עליו אתה סומך עצמך על השכל בכל מה שהוא מסופק לך ובוטח בו וכו' והוא כבר נפתה לרע:

בעזר השכל וסיועו אותו כפל לשונו נגד מה שאמר במה שמטעהו ומדמה אותו:

במה שמטעהו בו מטעה אותו מדרך הטובה ומדמה אותו מראה לו דמיונות שקרים ומשיאו לרע:

ונסתרים בה פני השקר שהשקר היה מעט יוכל להיות שנסתר ממך ולא הכרת בו:

וישרש אותך יעקור נפשך משרשה ר"ל:

ותהיה חכמתם לרעה לך בעוה"ז ושכלך סבה לאבדך אבדן הנפש בעוה"ב כמאמרם ז"ל בתלמידיו של בלעם הרשע:

הוי חכמים בעיניהם כו' אמר החכם חכם בעיניו כסיל כי החכם באמת אינו מחזיק עצמו לחכם:

הנה בדבר ה' וכו' ומזה גופא יכיר האדם וירגיש בעצמו שאחר שהוא מרגיש שחכמתו מטה אותו לרע בודאי איננה חכמה באמת:

ואמר כי ישרים וכו' שאולי יאמר האדם שלא יהיה נענש על כך אחר שעין חכמתו הטעתו והוא אנוס בה לזה אמר שאין הדבר כן שלא יטעה כי אם המבקש הטעות וחפץ בו להתפקר על ידו כי צדיקים ילכו בטח בדרכי ה' ופושעים הם שיכשלו בם וע"ז אמרו משה כתב והרוצה לטעות יטעה והרוצה דייקא כלומר שלא יטעה רק מי שהוא רוצה בטעות ומחפש אחריו:

כשמנהיגים אותה על דרכה על הדרך המיוחד לה בכוונת הבורא דהיינו להשיג על ידה רצונו ית':

רפואה לכל מדוה לכל חלאי הנפש:

תהיה מדוה כולל הנטיה ההיא תהיה מדוה כולל כל חלאי הנפש שע"י הנטיה האדם מוכן לכל חטא ואשמה בדעות ובמעשים כנ"ל:

שאין לו רפואה ולא ארוכה הנה מלת רפואה הונחה על התרפות תגבורת החולי מן האדם עד סורה ממנו ורובה נאמר על חלאים הפנימים בקלקול המזג או איזה אבר מאברים הפנימים ומלת ארוכה נאמר על פצע ומכה טריה בשטח החיצוני מגוף האדם שבלה בשרו ועורו במקום פרטי וחסר מקצתו עד ששפתי המכה כאלו הם מתוספים וארוכים מכאן ומכאן ומעלים בשר חדש תחת החסר ולכן נמצא בזה בכל מקום לשון העלאה באמרם מעלה ארוכה ועל חולי הנפש בדעות פנימיות אמר שאין לו רפואה ועל חולי במעשים חיצונים אמר שלא תעלה ארוכה:

מפני שמאירה וכו' כלומר מפני שיש כה ג"כ התועלת והנזק הנמצא באש התועלת היא שמאירה העינים כמו האש והנזק היא ששורפת ביקודה וכו':

מצות ה' ברה זה על המעשה ועל התלמוד הביא פסוק נר לרגלי דברך:

כי באש ה' נשפט הכוונה על מה שנאמר באש הבי"ת בקמ"ץ ולא בשו"א שהיא תחת ה' הידיעה לומר שהוא נשפט באש התורה עצמה על פשעם בה:

ימטר על רשעים פחים וסיפי' אש וגפרית וכו' מנת כוסם והכוונה במנת כוסם לומר שהוא העונש המיוחד להם לפי מדתם שהם בעצמם הבעירו את הבערה:

והיה בלבי כאש בוערת כלומר כשאתה בדבריו ית' מן כוונתו ולא ארצה להוציאם להוכיחם בם יהיו ח"ו דברי הנבואה בעצמה עלי אש בוערת:

שלא תטה אשורך צעדך:

מדרך האבות ונתיב הראשונים וכו' לפי שהדורות שהיו אחרי האבות לא הלכו בדרך רחב כמוהם רק בנתיב צר ממנו לכן אמר ונתיב הראשונים:

אל הבריאות לא תטה מדרכם שדרכו בם להגיע אל בריאות הנפש:

ותסמוך על שכלך מוסב על מלת לא כלו' לא תטה וכו' ולא תסמוך וכו':

והתיחד בעצתך התיעץ עם עצמך ביחוד ולא עם בני גילך הנפתים ביצרם כמוך שלא ישיאוך:

והתבודד וכו' תחבודד במקום מיוחד שלא יטרידוך ואמר והתיחד בעצתך להתיעץ איך להלחם עם היצר ולסור ממוקשיו כי עצה וגבורה למלחמה וזה בסור מרע ואמר והתבודד בסברתך איך לישא עול עבודתו ית' בעשה טוב כי סברא הוא לשון משא הדבר כי שאהו בחיקך תרגומו סוברהי בתוקפך וכן אשר לא ישא פנים וכן לא תשא פני דל תרגומו לא תסבר וכו' ומזה כל ל' הברא שבתלמוד:

ואל תחשוד אבותיך כו' לא תחשוד אותם שהנחילוך שקר:

ואל תסתור עצתם במה שהורו אותו איך להלחם עם היצר והם הגדרים שגדרו בכדי להתרחק ממוקשיו:

שלא קדמוך לדעתה שלא קדמו לדעת אותה:

ועמדו על כל זה כו' השיגו בדעתם כל מה שיכול לבא ע"י הדבר ההוא אם טוב ואם רע:

ואפשר שקדם כו' המחשבה ההיא בתחלתה כו' שנפל בדעתך שהדבר ההוא הוא דבר ישר ואפשר שבאמת הוא כן שהדבר יהיה טוב בתחלתו אבל אחריתו יהיה רע ומר ולכן במעט ישוב הדעת שבך אינך מתבונן רק בתחלתו ולא בסופו:

טעותה ואופני הפסדה במה שאתה מקוה להשיג ע"י תועלת הוא טעות ואדרבה אינך יודע שהפסד עתיד לבא ע"י:

גבול עולם המנהג המוגבל שמצאת בעולם שאנשי דורך מתנהגים בו על פי הקבלה שקבלו וזה שמסיים אשר גבלו ראשונים:

במי שמאשים אבותיו מטיל אשמה על אבותיו לאמר שהורוהו שקר:

דור טהור כו' דור אביו יקלל דור אשר אביו יקלל הוא דור טהור בעיניו שבהתנהגו לפי הנראה בעיניו נגד הקבלה הוא מחזיק עצמו לטהור אולם באמת מצואתו לא רוחץ ותועבה הוא: מתו

פת הרשות במצוה להחמיר עליך בדבר הרשות בדרך תוספת על המצות:

לאהבת חסד מוסב על התוספת שמה שהאדם מחמיר על עצמו בדרך תוספת על החיוב נקרא חסד שהנחת מלת חסד הוא דבר בלתי מחוייב ועל זה אמרו איזהו חסיד המתחסד עם קונו:

ורחוק מתאותיך לפי שלפעמים תבא החומרא מתרמית היצר למלא בזה איזה תאוה אחרת כמו תשוקת הכבוד והשבח ע"ז וכדומה לזה לכן אמר שיבחין בעצמו אם הוא רחוק בזה מתאותיו:

ואינך יוצא כו' אינך נקרא בזה יוצא מגבולם במה שאתה מוסיף על הגבול שגבלו כי הם בעצמם זרזו אותך ע"ז באמרם ועשו סייג וכו':

כל העוסק בתורה כו' אלא בתורה ובגמילות חסדים נראה לפנינו כוונת המחבר בביאור מאמר זה לומר שכל העוסק במעשיו בגבול התורה לבד אינו יוצא ידי חובתו אלא צריך להתחסד ולהוסיף על החיוב כנ"ל שהתוספת נקרא חסד ומאמר הכתוב ללא אלהי אמת הכוונה שאינו נותן לב לגדור עצמו שלא יבא להכשל במצוה עצמה שזה הכוונה בתוספת א"כ אינו חושש על היותו ית' מתואר בתאר אלהים אמת שפירושו שדבריו צריכים להיות אמת והכוונה במלת אמת הנצחיות והקיום שלכן אמרו חותמו של הקב"ה אמת וכמו שהוא ית' קיים כך דבריו צריכים להיות קיימים וכן נאמר בברכת ק"ש הוא קיים וכו' ודבריו חיים וקיימים והבן:

מי שאין לו תוספת כו' ואין התוספת כו' כלומר אין התוספת טפל רק הוא עיקר למי שצריך לו כמו החובה בעצמו כי מי שאין לו תוספת אין לו חובה וזה אמרם ז"ל כל האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו גם המלצתי ע"ז מאמרם ז"ל ועשו סייג לתורה כלומר יהיה חשוב בעיניכם הסייג לגוף התורה ואעפ"כ אין להקדים התוספת לחובה כי אין התוספת מתקבלת וכו':

וכבר התירו לנו וחייבו אותנו כו' אמר התירו לנו לכתחלה להוסיף בזה שאין בזה משום בל תוסיף ואחר שהוחזק בינינו ונתפשט התוספת ההוא אנחנו מחוייבים לקיים אותו:

ואפילו אם יהיו נמלטים מן הכזב כבר אמר החכם ברוב דברים לא יחדל פשע שע"י רבוי דברים יבא לידי כזב רק שאפילו הוא בטוח בדעתו שיהיה נמלט מן הכזב אעפ"כ יעזוב רבויו בדרך גדר:

ואם הוא ראוי כו' אף שהוא ראוי לשבח ההוא באמת:

בגנות המקצרים המתעצלים בעבודת הבורא ית':

מן החלק השני הזה דהיינו איך שהיצר בא לאדם מדרך הטענה והראיה:

אלא אם יש לו פגע כלומר אין ענין טוב בעולם שלא ימצאו נגדו דברים המפסידים אותו ומי שעמד בדעתו והשיג וידע האופנים המפסידים יוכל לדעת וכו':

לא ימלט לו ממנו כו' לא ימלט כל מאומה מן הדבר ההוא כלומר לא ימלט מיד היצר שישאני לו כי כולו יופסד ממנו מחמת רוב הפגעים וכו':

ואל תזרעו אל קוצים צריכים אתם לחרוש תחלה היטב בכדי לעקור תחלה השרשים הרעים הנמצאים בבטן הארץ ולזרוע אח"כ שאם לא כן יהיה גרגירי הזרע מעורבים עם קוצים שיצמחו מן השרשים ההם:

שמא ילמדו הרמאים אותן בני אדם שהם רמאים בטבעם וחפצים ברמאות ילמדו ממנו פעולות הרמאות ההם:

אין תלמידי חכמים בקיאים כו' ואלו היו בקיאים היו עושים כמונו:

כי ישרים דרכי ה' כו' דרכי ה' הם הישרים מכלל דאיכא דרכים נלוזים ואעפ"כ צדיקים ילכו בם ולא בנלוזים ורשעים הם שיכשלו בם שמעתה שאנו יודעים גם את הנלוזים לא יכשל אדם בם ע"פ שגיאה ולא יכשל כי אם הפושע בנפשו וחפץ בהכשלו:

על בטולו וחלישות ראיותיו בטול טענותיו שהוא טוען על הדרך הטוב וחלישות ראיותיו שהוא מביא על דרכו הרעה שהיא הנכונה:

ולא יוכל לעמוד כנגדך ולא לבטל כו' לעמוד כנגדך להשיאך לפועל רע ולא לבטל אותך מפעולת הטובות המאומתות לך שהם טובים:

לפתותך ולהטעותך בנפשך יפתה אותך במה שיטעה אותך במהות נפשך כלומר שייקר נפשך בעיניך ויאמר לך וכו':

על אמונתך הטובה ולבך השלם אמונתך בדעות אמיתיות ולבך שלם בפעולות עבודתך:

ממעלת החסד מעלות החסידות שהם החומרות בגדרים כנ"ל:

ויש בו יותר מדאי מהודאתך לבורא כו' בשבח והודאה שאתה מודה לבוראך על טובתו וחסדו עמך אתה יוצא ידי חובתך מאד כי אדרבא יש ברבוי הודאותך יותר מדאי עליהם:

חובות בני אדם מה שהשכל מחייב שתנהג עם ב"א מה שיהא לתועלתך:

סבות תועלתך והזקתך שעניני תועלתך צריכים להתגלגל לך ע"י בני אדם שהאדם מדיני בטבע גם אתה מוכן להיות נזוק על ידיהם אם לא תהיה אהוב וחשוב בעיניהם:

שיפיק רצונם שמעשיך יוציא רצונם לפועל והיינו איזה הטבות ותועליות שתעשה להם ועל ההתיפות לפניהם בלי הטבה אמר ותמצא חן בעיניהם:

השב עליו השב תשובה ליצרך על הדבר הזה ומה יועיל וכו':

מן האדם וסיפי' דקרא כי במה נחשב הוא:

אפילו אם כו' איך אוכל כו' אפי' אם הוה באמת כדברך שהוא דבר מחייב בשכל להתרצות להם אולם אין ביכלתי כי איך אוכל וכו':

מדברי רבותינו בזה כל מי שרוח הבריות וכו':

אינו מחייב להשתדל כו' אין כוונת מאמרם שהאדם מחוייב להמשיך אליו רצון כל הבריות כמו שאמרת רק כוונתם היא כמו ברצות ה' וכו':

וכן מי שכל הבריות כו' כמו שהשלמת האויבים הוא סימן לאדם שהוא לרצון אליו ית' כן אהבת הבריות אותו בלי שום השתדלות הוא סימן לזה ונמצא כוונת מאמרם ז"ל הוא רק לסימן. והסימן הוא דוקא כשהוא בלי השתדלות ממנו:

מודים ומשבחים אותו מספרים מעשיו הטובים ומשבחים אותו עליהם:

ורוצים את מעשיו רוצים ומברכים את עצמן לזכות למעשיו:

זרע לו אהבה כו' כי אהבת הטוב במה שהוא טוב ואיננו מאהבת ערב ומועיל לא ימצא רק באנשים גדולי הערך אמנם זה שכל העם כקטן כגדול משבחים ואוהבים אותו בודאי איננה אהבה טבעית רק השגחית:

משתדל וטורח משתדל בתחבולות דעתו וטורח בגופו:

במצודת החונף במצודת מדת החונף:

והשב עליו בשבחו אותך השב ליצרך בשבחו אותו בעיניך:

ומה הוא שתאשר אותי עליו מדעתי חובות כו' מה נחשב הוא מעט הטוב הנמצא בי שאתה משבח אותי עליו נגד ערך מה שאני בעצמי יודע כמות שאני חייב לאלהים וזה אומרו מדעתי חובות האלהים עלי העבודה שיש לו ית' עלי:

וכי הוא כי אם לטענה כו' כלו' מעט הטוב הנמצא בי איננו נזכר אצלו ית' לשבח רק לטעון עלי כלומר לתבוע אותי על חסדו יתר העבודה מה שקצרתי משיעור הכמות שאני יודע בעצמי ומלת וכי מוסבת על מלת והשב עליו כלו' שתשיב לו גם זה:

לספר טובות הבורא עלי ואיך אוכל כו' קל וחומר ומה אם לספר בפה רבוי הטובות לא יספיקו מדת ימי כ"ש שלא יספיקו לי לשלם בפועל מה שאני חייב וכו':

וכל חסדו כציץ השדה כל חסד שמתחסד עם קונו אין בו ממש כציץ השדה שהוא נחמד למראה עינים ואין בעצמו ממש:

אם אין אני כו' במאמרם זה כללו ג' דברים התלויים זה בזה התעוררות ושפלות וזריזות תחלתו התעוררות לפעולות כי אם אין אני פועל לעצמי מי יפעל בעבורי כי בודאי כל המון צבא מרום שהם גבורי כח עושי דברו אין פעולתם מועלת למין האדם בעולם הבא רק הוא צריך לעשות לעצמו והכינו את אשר יביאו לעצמם ואחר שכן מה יספיקו לאדם פעולותיו החלשות לעשות בם יד ושם בעולם האדיר וזה אומרו וכשאני לעצמי כלומר וכשאני צריך לפעול מה אני ומה הם פעולותי כי אני בריה שפלה וחלושה וממילא כל הפעולות הם חלושות ודלות ואחר שכן מוכרח אני להרבות מהם והלואי שיספיקו ברבוים לעצור חיל ולהחשב שם לכן צריך אני להזדרז בהם ואיך אני מתעצל וזה אומרו ואם לא עכשיו אימתי כי מדת ימי מעטים הם כו':

מצד אהבת השבת כו' הנה בחלוקה הקודמת דבר בפתויי היצר לאדם שמהיום והלאה יעשה מעשיו בכוונת קבלת תועלת מבני אדם ושדי לו במה שעשה עד הנה לכוונת עבודה לבורא ית' ועתה בא לומר שיפתנו שגם מהיום והלאה יעשה בכוונת עבודה רק שיגלה מעשיו ולא יכסם ויעלה לו מזה גם שבח מבני אדם ושזה אין מפסיד לו בעבודה כלום:

אהבת השבח והשם טוב השבח שישבחוהו על סור מרע והשם טוב על עשות טוב:

עם בטחונך הטוב עליו במה שפנית לבך מטרדת פרנסתך לעבודה ובוטח בו ית' שיספיק לך צרכך:

והשבתך כל עניניך אליו שגם במעט שאתה עוסק בפרנסתך ועושה מלאכתך בארעי גם בזה אתה מאמין ומודה שידיך לא תעשינה תושיה אם לא בהשגחתו ועזרו:

ושפנית לבך כו' מבלעדי הבורא כבר אתה מאמין שאין שום בריה יכולה להועילך זולתו ית':

ואתה הוא כו' אתה הוא המתואר בתואר בוטח באמת וכו' ומי כמוך ולכן איו ראוי וכו':

מה שאתה עליו מן החסידות המדרגה והמעלה מן החסידות שאתה עומד עליו:

כיון שמשלת בעצמך וגברת וכו' משלת בעצמך והכרחת עצמך לסור ממוקשי פועל רע וגברת על תאותך להתקדש גם במותר דהיינו מדת חסידות ולפי שהתרחק במותר צריך התגברות יתירה לכן אמר בו וגברת וכו':

ותגלה להם לבך שתעשה דברים מוכיחים על יושר לבבך ואמונתו:

כבוד וזכר טוב ושם טוב כבוד הוא מה שיכבדוהו בפניו וזכר טוב ושם טוב שניהם שלא בפניו רק שהאחד על סור מרע והב' על עשה טוב:

יד ושם טוב מבנים וכו' הרי שהשם הטוב הוא מעלה לאדם ואף שמלת טוב במקרא היא מוסבת למטה לומר שיתן הוא ית' להסריס יד ושם שיהיה טוב לו יותר מבנים ומבנות מ"מ מלת שם לבדה מורה על השם טוב:

ותהיה נשכר עליהם תקבל שכר ע"ז שילמדו ממך פעולת הטוב:

שבח בני אדם על סור מרע והשם טוב על מעשה טוב:

עם ידיעתי בקצורי אחר שאני בעצמי יודע האמת שאני עצל ומקצר בעבודתו ית' ומה יועילנו שבחה:

בכבודם והדורם כבוד והדור ידוע מדברי חז"ל בכבוד והדור הזקנים:

כמו הצמח ובעלי חיים וכו' גלות מעשי להם הוא בדוגמת הגלות מעשי להארז אשר בלבנון או לכפירי אריות:

ואולי כשאתכוון וכו' גם לו יונח שהשבח והשם טוב הם מועילים לאדם מי יודע אם אשיגם ע"י גלותי מעשי להם כי כן יעלה בדעתם שאני חונף ואינני עושה רק בשביל צביעות ולא לכוונת עבודה ואדרבה אפי' ראוי אצלם עבור זה למאוס כו':

למאוס ולגנות למאוס שיראה בפני שהם מואסים בי ולגנות ידברו בגנותי שלא בפני גם הם היפך השבח והשם טוב הנ"ל:

מפסיד מעשי וכו' לא יעלה וכו' אהיה מפסיד מעשי בגמול העוה"ב כי הכוונה הפונה קצת לזולת האלהים לא ימלט שהוא ענף מן החונף ומפסיד לגמול אם מעט או הרבה אף שעיקר פעולתו היתה לעבודה וגם מה שקויתי מבני אדם השבח והשם טוב בעוה"ז לא יעלה בידי כנ"ל והוא היפך פתוי היצר הנ"ל שישיג מזה תועלת בשני העולמות:

ונאמר למלך אחד כבר היה מעשה ששאלו למלך אחד ממלכי בית שני:

והאיך לא ערבה לך וגו' שאחד היה בזמנו קורא בתורה בקול ערב ודקדוק פסקי טעמים והרגישו במלך שלא ערבה לו קריאתו כמו שערבה לכל המון ישראל ושאלוהו ע"ז:

ובעלי החזון הם בעלי הפיוט:

שאינה מקובלת וכו' מוסב על מלת וכן נאמר:

ועשה כרצונו בשאר דברים כמו להניחו לבחור הטוב כרצונו:

הוא כשאר מאויי בני אדם בעוה"ז וכו' הוא כשאר בכ"ף גרסי' כלו' הכוונה בזה בהבטחתו ית' על השם כמו שבאה הבטחתו לצדיקים בשאר תאות העולם כמו עושר וכבוד ואריכות ימים אבל אין כוונת הצדיקים בעבודתם עליהם:

נתתי לך גם עושר גם כבוד הרי שנתנה לו במתנה ולא לגמול:

בשמאלה עושר וכבוד הרי שייחס אותה למתנת שמאל לומר שאיננה נתינה בכוונה עצמית לגמול שפעולה עצמית היא מיוחסת לימין:

אבל החסידים אין כוונתם כו' כלו' אף שהם רואים בכתובים כאלו הדברים ההם נתלים בעבודה אין כוונתם לזה אלא לשם וכו' וחושבים בנפשם שאיננו נתלה בזה רק למי שמחייבת חכמתו ית' יהיה מאמין או כופר כמו שמבאר והולך:

והעושר והכבוד מלפניך לא אמר ממך כי אם מלפניך כלומר מחיוב חכמתך כפי הסבות הגלויות לפניך המחייבות למי ומי:

ומה היא כו' כל זה בכלל לשון התשובה שישיב ליצרו:

אפי' אם יפשט זכרי כו' שהרי העולם עצמו הוא הבל וממילא כל עניניו תהו גם ימי האדם קצרים וכמה ימשך זמן פרסום שמו:

כשיגדל ויפשט אף אם יגדל זכרו ויתפשט בעולם לא יעבור רק חלק קטן ממנו:

אך הבל בני אדם כזב בני איש אמר לשון הבל וכזב לכוונת שתי בחינות הנ"ל כי אחר שבני אדם הם הבל אם כן פרסום השם והשבח ביניהם הוא ג"כ הבל ועל היותו נפסק ונשכח בזמן העתיד אמר כזב בני איש שמלת כזב ידוע שהוא לשון הפסק וביטול לדבר כמו ותוחלתם נכזבה ובלשון רז"ל מים המכזבים: הערה ומצאתי במדרש חז"ל שדרשו במקום אחד בנ"י אדם על העשרה דורות שמאדם עד נח שהם מיוחסים לאדם הראשון ובני איש על העשרה דורות שמנח ואילך שהם מיוחסים לנח איש האדמה וע"פ דבריהם הכוונה באמרו אך הבל בני אדם על דור המבול שהלכו אחרי ההבל ויהבלו ונמחו מן העולם ובאמרו כזב בני איש על דור הפלגה שנכזבה תוחלתם שרצו לעשות להם שם:

תצא רוחו כו' וסיפא דקרא ביום ההוא וכו' כאשר ימות יאבדו עשתונותיו והם המחשבות שהאדם מחשב בחייו להתעצם במציאותו ולהתגדל ולהחשב בעולמו והוא מלשון עשת שן שהוא ענין חוזק ותוקף:

טרוד נפשי בו מה שאני מטריד נפשי בענין זה ומכוון להשיג אותו הוא פחיתות נראה לעין וטעות מגונה ואמר פחיתות נראה על הטרוד שאני מטריד נפשי בדבר של הבל כמו שביאר למעלה שאף אם ישיגו האדם השיג הבל ועל שהוא מכוון אליו ומדמה בנפשו שישיג אותו אמר וטעות מגונה שהוא טועה בכך בכמות ובזמן כנ"ל:

הנשתוית האה נעשית אדם שוה:

השבח והגנות אם ישבחוך או יגנו אותך:

עדיין לא הגעת לא הגעת למעלת החסידות שאתה משתדל להשיגה שהאיש ההוא היה חסיד כמו שזכר שאחד מן החסידים אמר לחבירו וחבירו משמע איש כמותו:

ותכלית החמודות תכלית כל המעלות החמודות וכן דניאל איש חמודות:

ובאורך מאוייך כו' ישיאך שתעסוק בתאותך זמן ארוך ולא תרפה מהם גם בזקנה ושיבה כמ"ש ואמר לבלה נאופים (יחזקאל כ״ג:מ״ג) והיא. ותשכח עת קצך:

מבלבל אותך ומטריד כו' בלבול הוא לשון ערוב כמו כי שם בלל ה' שפת כל הארץ כלומר בתחלה מערב לך מחשבות חול מעסקיך במחשבת הקדושה שאתה בה עד שהמחשבות חול טורדים ומגרשים לגמרי את מחשבות הקדושה וזה אומרו ומטריד שטרוד הוא לשון גרושין וכשהוא נדבר על הנמצא הוא בבי"ת ועל הנשלל הוא במ"ם:

בסחורוה לשון סחורה נאמר על החזרה עם החפצים בעיירות ומחוזים ויכניס בלבו ציור החזרה ההיא או ציור לקיחתה או מכירתה וז"א ומקח וממכר:

את הפנאי הזה ושעת הבטלה עת הפנאי על פנות הלב ועל ביטול אבריו מתנועה ומלאכה אמר שעת הבטלה:

וברר מה שיש לך ומה שעליך מה שיש לך כלומר כמות הונך ומה שעליך כלומר בני ביתך המוטלים עליך לפרנס אותם וז"א מה שעליך:

ומה שנשאר לך מה שנשארו אחרים חייבים לך:

ומה שראוי מסיבות הטרפים ומה שאינו כו' סבות הטרפים הם הסבות שהאדם מתפרנס על ידם כמו סחורה ואומנות ויש אדם שתפש לי כמה סבות כמו סחורות החנות ופרנסת הבית ואומנות וכשהוא מרגיש שאינו יכול להחזיק בכולה ומוכרח להניח קצת מהם הוא צריך להתישב בדעתו איזו מהם ראוי לו להחזיק ואיזו מהם להניח:

ומה שקדם כו' צריך אתה לחשוב בעסקיך הקודמים איזו מהם מועילך ושמחת בו ותחזור עליו עוד ואיזה מהם הפסיד לך ונתחרטת עליו:

שתוכל להתחכם בו כו' כמו המתחכם להוציא דברים מבעל דינו ולהשיב עליו אח"כ מדבריו על דבריו בכדי שיהיה נתפס לשקרן ומנוצח ממנו וכמו ?הכענת עדים אחורי הגדר וכדומה לזה יש הרבה התחכמות:

או עם ע"ה כמו מי שממונה בעסקי הקהל:

יעביר היצר על לבך:

מפני שאתה בעת עשותו כו' זה שהיצר מצליח אצלך בפעולתו ויכול להטרידך הוא מפני שאתה היית בעת עשות הדבר ההוא דהיינו התפלה או העסק בתורה הנ"ל היית מזומן בגופך כלומר לא הכינות לזה רק אברי גופך ולא הכינות לזה לבבך וצפוני מחשבותיך שאלו היית מזמין לבבך לזה בשלימות לא היה מקום להיצר ליכנס בלבך:

חידות מליצות סתומות ודברים ארוכים איזה פטפוטי דברים הנאמרים בארוכה ויש בהם די המשך המתשבה ומן מסויים:

המשחקים בקוביא הנקרא בלשוננו ווערפל ופספסים נקרא בלשוננו דאם:

מראה לו כאלו הוא לפניו היצר מראה לו בכח דמיונו כאלו השחוק ההוא ערוך ומונח לפניו והוא משחק בו עם רעהו:

להקדים ולאחר בו איזה מן הפספסים הוא צריך להקדים בתנועת העתקתם ממקום למקום ואיזה לאחר:

ואם ימלט כו' כגון שהוא יושב באהלי התורה והחכמה ואינו עוסק בפרנסה ולא בשום עסק כלל:

ענין קשה דבר שהוא קשה לעמוד על הבנתו:

בשאלה ותשובה ובקושיא ובפירוק להמציא איזה שאלה חדשה ד"מ אם יהיה ענין הדבר כך וכך איך משפטו וזה נקרא שאלה ותשובה וקושיא ופירוק הוא מה שהוקשה לאדם במה שלמד כבר איך יתכן להיות כך הלא כך וכך יקשה בזה והישוב לזה נקרא פירוק שמפרק הקושיא ההיא:

ומה שנתעלם ממנו כו' יעביר על לבו למודו שלמד ויראה לו באיזה דבר שלמד בהתבוננות קל ויאמר שנעלם ממנו הבנת הדבר ההוא בשלימותו:

ומה שנשאר לו כו' כמות השיעור שנשאר מן החכמה שלא למד עדיין:

ויפסיד עליו כו' שאף שהשאלות והקושיות והתבוננות בתורה ובחכמה מועילים לאדם בהעלותם במחשבתו אולם ההפסד הבא עליו כעת במה שנטרד ע"י כך ממעשה העבודה הוא כפלים מן התועלת שמועילה לו מה שהוא מחשב בדבר בעת ההיא:

ואפשר שיכנס כו' בחלוקה הקודמת דבר שבאמצע מעשה עבודתו ערבב היצר מחשבתו ועכ"פ היה חציו לה' וחציו לכם ועכשיו אמר שאפשר להיות שיכניס לו היצר מחשבות פגול מיד בהתחלת המעשה וימשך כן בכל זמן המשכה ונמצא שנכנס למעשה ויצא ממנה ולבו היה טרוד מתחלתה עד סופה בענין שהוא זולת העבודה והיינו בעניני העולם:

שיבקש כפרת המקום כו' שהתפלל והתודה ובקש ממנו ית' כפרה על עונותיו וזה היה רק בלשונו אמנם במחשבתו ומצפונו היה רק להמרותו כלו' משתוקק ונכסף מאד לאיזה דבר עבירה שהוא להמרות עיני כבודו יתברך:

ומתחנן אליו באבריו חינון הוא בקשת איזה דבר לעתיד ולפי הנראה מתנועות אבריו הוא כמתחנן באמת ולבו וחובו פי' מחבואי מחשבותיו הם פונים ממנו יתברך והנה בשתי החלוקות היה הנראה ממנו הפך הנסתר אם בחלוקה הראשונה שהיה מבקש כפרה על העבר ומכין עצמו לחטא בעתיד ואם בשנים שהוא מתחנן ומבקש איזה דבר והמתחנן צריך להדביק מחשבתו אל מי שהוא מתחנן לו ולרצותו ולבו בל עמו:

בפיו ובשפתיו כבדוני וכו' דרך צחות אני מפרש הכוונה במה שאמר בפיו ובשפתיו ע"פ מה שפירש הרמב"ם ז"ל במדע בפסוק שומר פיו ולשינו וכו' וז"ל שומר פיו ממאכל המזיק ולשונו מלדבר דברים המזיקים הוא שומר מצרות נפשו הרי שהכוונה במלת פיו על האכילה ולשונו על הדבור וכמו כן בכאן נאמר בפיו על האכילה שכל אשר בשם ישראל יכונה הוא נזהר ממאכל אסור ובשפתיו הכוונה על הדבור כמו שכתוב ודבר שפתים אך למחסור וכוונת הכתוב שמראים כבוד לו ית' בהזהר מן המאכלים האסורים ובהתפלל אליו אמנם לבם רחוק וכו' אמנם לפי דברי המחבר בכאן הכונה בפיו על בקשת הכפרה שהוא נשמע בדבור היוצא מן הפה ובשפתיו הכונה על החינון שהוא ניכר בעקימת שפתים:

ויפתוהו בפיהם כו' גם בכאן הכונה ויפתוהו בפיהם על בקשת הכפרה שבזה שייך לשון פיתיי ופיוס ועל בקשת החנינה לעתיד אמר ובלשונם יכזבו לו לפי שהמבקש חנינה בודאי הוא מתנדב בלבו להיות נאמן עמו ית' בעבודה עבור זה ואח"כ יכזבו לו ועל שניהם אמר ולבם לא נכון עמו על בקשת הכפרה שאין הבקשה בלב נכון ואמתי כפי הנאות ועל בקשת החנינה והתנדב בעבודה לעתיד שהוא כאלו בא בברית עמו ית' שיהיו מהיום והלאה נאמנים זה לזה כביכול ע"ז אמר שאח"כ לא נאמנו בבריתו:

ואם ייקץ בעת ההיא וכו' לפי שכשהאדם מתנהג עמו ית' בלא דעת נראה כאלו שכלו ישן אז וכשהוא מתחיל לפקח על עצמו הוא כאלו הקיץ שכלו משנת אולתו:

או בעת שהם צריכים לו כלומר וכן היה בלתי נכון אצלי אם היו זולתי מתנהגים כן עמי בעת שהם צריכים לי וכמו שמבאר לקמן:

היה מואס וגועל אותי היה מואס דברי בקשתי וגועל ומגרש אותי שכל גיעול הוא לשון הפלטה וגירושין כמו שפירש רש"י ז"ל בחומש:

שאינו מפיק רצונו שאינו להוציא רצונו לפועל רק אדרבא במה שמקציפו כו':

ומניעתו ממני יותר ראויה גרסי' * שארצה לו מנפשי שארצה שתתקבל לו ית' ההנהגה עמו הנהיה ממני:

שלא הייתי רוצה לה כלו' לא הייתי מתרצה שתתקבל לנפשי הנהגה כמוה כשתהיה מאדם שהוא בריה חלושה כמוני וכן להיפך לא היה מתרצה שום נברא בהנהגה כזו כשתהיה ממני ומלת בו הכונה על מנהג כלו' מנהג כזה:

גם בוש לא יבושו כו' על הקל וחומר ממה שלא היה מקבל שום נברא ממנו אמר גם בוש לא יבושו ולא למדו ק"ו זה ועל ההיפך בק"ו ממה שהוא לא היה מקבל זה משום נברא אמר והכלם לא ידעו שכלימה היא התפעלות יתירה מן הבושה:

לפתותך בהנחת החונף יפתה אותך להניח ולעזוב מדת החונף ולא להשתמש בו כלל לא ברבוי אף לא במעט ואדרבא להתרחק ממנו בכל האפשרות כמו שמבאר והולך:

ובהראות הפך כו' שאף שתכסה מעשיך אולי יתבוננו בך ויבינו שאתה מכסה מעשיך ויחקרו וידרשו לדעת אותם לכן צריך אתה להתתכם ולהראות לבני אדם היפך ממה שיש בלבך ובזה יחשבוך מן הקלים ולא יתבוננו בך כלל ויצליחו סתרי מעשיך ולא יודעו כלל. ואל יראה היו"ד בציר"י:

רצון ולא השתדלות רצוי הוא בלב כלו' לא ירגישו בך שאתה מתפלל בתחנונים אלא כעושה תפלתו קבע וכאנוס והשתדלות הוא במעשה שהאדם משתדל לפנות זמנו ולהכין לו מקום ומלבושים לתפלה ולהתפלל ברוב עם:

ואל תראה בך כו' תראה התי"ו בציר"י:

העצלה והכבדות כאלו מחשבותיך נרפים ועצלים וכאלו אבריך כבדים:

ולא תצוה כו' ולא תזהיר כו' כלומר לא תוכיח לשום אדם לא בסור מרע ולא בעשה טוב:

ואל יראה כו' יראה היו"ד בציר"י:

ומהשלמת אופני זריזותיך כו' כלומר גם דבר זה הוא מהאופנים המשלימים זריזותיך בהסתרת מעשיך דהיינו שתתרע לכל כתות וכו' כלומר שתתחבר ותהיה ריע אהוב לכל כתות וכו':

בענין דברי הגנות והחשק גרסינן שהם דברי נבלה ודברי חשק:

ובחירות שיש אנשים מדברים בקבוצם בדברי חידות ומשלים:

וכל אשר ירחיק כו' שע"י דברים אלו והדומה להם לא יתבוננו במעשיך כלל ולא יודע להם האמת מפרישותך:

ישלול ממך כו' שכך היא דרכו ללכוד ברשתו ומן השתבשות הטוב יפילך ברע הקל ומן הקל בכבד ומן המעשה אל האמונה עד שיביאך לכפירה ר"ל ולהיותו בא אליך קו לקו ובפרט שהתחלת הכונה היה בעיניך לטוב לכן לא הרגשת במפלתך:

כבר עזרת לאויבי כו' לפי שבפיתוי הזה היצר מתחפש ומתלבש בכסות אוהב כאלו הוא יצר טוב ובא לעזור לאדם נגד היצר הרע לכן יאמר אליו האדם הלא מכיר אני שלא לעזור לי באת כי אם לעזור לאויבי היצר הרע והרי אתה כמוהו נלחם בו:

להרוס כחי כח עבודתי ולמהר מפלתי שאוכל להלכד ע"י כך ברשת היצר לפעול רע ח"ו כנ"ל:

שלא להזדיין שלא להתיפות:

בהנחת עבודת אלהים להניח עבודת האלהים ולהתרצות להם במותרי הדבר ובשחוק ושארי דברים כנ"ל:

כל מה שישלם ויגמר כו' אם יתכן שיעשה הדבר בשלימות בהסתר כמו בגלוי ראוי להסתירו:

להניח אותו ולעזבו הנחה הוא לשעה ועזיבה הוא בהחלט וההנחה מביאה לידי עזיבה:

בעבור עילת החונף סיבה מדת החונף:

ולעמוד על ברור וכו' אתה רוצה לדעת אם כוונתך ברורה בשלימות בדבר זה או לא:

בחן נפשך כו' תבחון עצמך במעשה הזה בשני מיני בחינות:

שתדע מה אתה מקוה כו' תרגיש בעצמך אנה מחשבתך פונה ומה אתה מקוה כו':

אם בו האלהים הוא שלם ואע"פ שאמרו אל תהי כו' ע"מ לקבל פרס אמנם כונתו על מיני גמול הרצוים לו ית' דהיינו שתהיה מצוה גוררת מצוה וכן הכונה לחזות בנועם ה' עי"כ והבן:

אם היית מתייחד אם היית במקום הסתר:

על הענין ההוא אם היית עושה בשלמות בכל פרטיו כמו עתה:

הרבה ממנו תראה להרבות ממנו מהיום והלאה:

הניחהו הנח את המעשה עד שתרגיש שלבך זך ומכוון לשמים:

דרך הגמול והעונש הילוך המנהג שהבורא ית' מתנהג בעולמו עם בני אדם בגמול ובעונש:

ומסגולתו מאנשי סגולה:

במעשיך בפועל ובהמשכך אחר וכו' במחשבת לבך:

בלב טוב ובשמחה רבה תפס לשון הכתוב בשמחה ובטוב לבב:

אור זרוע לצדיק ולישרי כו' פירשו המפרשים שהכוונה בפסוק זה שהאור הוא הגמול הטוב שהיה ראוי להנתן לצדיקים כמ"ש במדרש בפסוק ויהי אור הוא זרוע לצדיק לעוה"ב כמי שזורע תבואה בכדי להוסיף לו תבואתו ולישרי לב שמחה כלו' שזולת גוף המצוה גם השמחה שהיה להם בפעולתה הוא זרוע להם וקרא לעובדים בשמחה ישרי לב והנה מנו במדרש שבע תארים לצדיקים והמשובח שבכולם הוא ישרים והם העובדים בשמחה שהיא המעלה העליונה:

ממיני השתוף כו' ולשתף בכונתך שם שמים ודבר אחר וקראו שתוף הנסתר שהוא נסתר בכוונת הלב:

ששמת נעבדך לנפשך שאתה עובד את עצמך אחר שמגמת כונתך להטיב לך והרי אתה הוא העובד והנעבד:

ואם תשמע אליו תשמע לטענותיו ותסמוך על דבריו בפועל:

ממה שאתה משתדל כו' כלומר הדבר הזה נראה ומוכח ממך ממה שאתה משתדל וכו':

במה שתמשוך בו הנאת עצמך ושמחתך הנאת עצמך בתקות הגמול ושמחתך בהצלתך מן העונש:

ותדחה כו' הדאגות והיגנות ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל:

ולולא תקותך כלו' גלית דעתך שלולא תקותך לשכר היית נמנע מזריזות ורואה את עצמך בלתי מחייב בזה והרי אתה כופר בטובת האלהים:

עם שעינך רואה כו' כלומר מצורף עם זה גלית ג"כ דעתך בזה שאין אתה יודע רוממותו ית' ושיאות לעבוד לו לגדולתו וכו':

לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות חכמתו כלל בכאן ג' תאריו ית' הגדול הגבור והנורא על הגדול אמר לגדולתו ועל הגבור אמר ועוצם יכלתו ועל הבורא אמר אותות חכמתו שבהתבונן האדם בחכמתו ית' הוא מתפלא מאד ויירא מפניו ית' שכן אמר גם בשלמה המלך ע"ה ויראו כל העם את חכמת שלמה וייראו מפניו:

בים הפסקות ירבה עליך ספקות כמי הים בענין ההכרח והצדק אם האדם מוכרח במעשיו בלי שום בחירה ולפי הדעת הזאת אין אדם צדיק בארץ כי אין הצדק מיוחס לו או שהוא פועל מעשיו בבחירתו ורצונו ואז מיוחס חליו הצדק:

היה מכריחך בזה ומזרז כו' על איזה מעשה בעבודה שאתה רוצה להמנע ממנו בהחלט אומר לך שאלו היה הבורא רוצה שתעשה דבר זה היה מכריחך לעשותו ועל איזה עבודה שאתה עושה בעצלה ורפיון אומר שהיה מזרז אותך עליו ואז בודאי לא היית יכול למנוע עצמך או לפעול בעצלה כי בודאי לא היה באופן אחר ממה שהוא גוזר:

וכי תוכל לעמוד כנגד גזירותיו ולנצח דיניו פרט ב' חלוקות נגד דברים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו על עבירות שבין אדם למקום אמר לעמוד כנגד גזיריתיו כלומר כי הוא אמר וגזר ויהי הדבר ההוא לכן הוכרחת לעשותו ועל עבירות שבין אדם לחבירו ולנצח דינו שהוא דן את האדם ההוא שיהיה מצר בדבר ההוא על ידך והיית מוכרח להצר לו:

מן העצלה והרפיון עצלה בלב ורפיון באברים:

כי הטוב והרע ביכלתך יש ביכלתך להטיב לך ולהציל עצמך מן הרע:

והמעשה וההנאה בכחך יש בכחך אם לעשות הדבר או להניח מעשותו:

בהכרח ובגזירה שהוא מוכרח בכללות מעשיו וכל פרטי פעולותיו באים בגזירת הבורא והפך הכלל והפרט הזה הם הצדק והבחירה שיש בו כח הצדק בכלליותו והבחירה בכל פרטיותיו:

לפתותך ולרפות ידך לפתותך בפועל רע ולרפות ידך בעשות טוב:

השתדלות מי שנתברר לו כלומר השתדלות המיוחסת למי שנתברר לו וכו':

כי פועל אדם ישלם לו הוא גמול הטוב על פועל טוב ועל העונש בפועל רע אמר וכאורח איש ימציאנו ומאמר הכתוב פועל אדם וכו' הוא עפ"י מאמרם ז"ל שכר מצוה מצוה וז"א פועל אדם ישלם לו שהפעולה בעצמה היא הגמול ומה שאמר בעונש וכאורח איש בכ"ף להורות שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ששם אמר פועל אדם משמע בשלימותו ובזה אמר כאורח איש ולא כולו והוא ע"פ הכתוב כי אתה חשכת למטה מעוננו ויש לומר בדרך צחות ע"פ מאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין לו בא לטמא פותחין לו וז"א כי פועל אדם כלומר הפועל שהאדם צריך לפעול ישלים יסייע לו הוא ית' כמו שדרש בפסוק וה' ישלם לך ישלימנו לך ועל פועל רע אמר וכאורח איש ימציאנו כלו' עפ"י דרכו שאחז ממציא ומזמין לו כאמרם פותחין לו והבן:

קשר כל תנועותיו כו' שכל תנועותיו וכל תהפוכות עניניו קשורים בגזירת הבורא יתברך:

מצד הגאות והגאון הוא לשון הכתוב גאה וגאון ודרך רע כו' (משלי ח):

מיעוט הענוה אם לא יפתה וישיאך לגאוה ישתדל עכ"פ למעט ענותך:

יחיד בדורך ואחד באנשי זמנך יחיד באמונתך לדעתה ואחד במעשיך:

מאוס אותם ובהפחידם מאוס אותם על מיעוט אמונתם נגד אמונתך ולהפחיתם על רוע מעשיהם ושניהם בלב ואחר זה אמר ותזכור רעותיהם כו' תזכור ותספרם בפיך וגם בזה פרט ב' חלוקות הנ"ל תזכור רעותיהם כלומר מעשיהם הרעים ועל מיעוט אמונתם אמר ותפרסם רוע לבבם ולפי שרוע המעשים מגלים על רוע הלבב לכן הקדים בכאן המעשה ללב:

ותכלימם ותוכיחם כו' תכלימם בכלל באמור להם בושו והכלמו מדרכיכם הרעים ואח"כ תתווכח עמהם בפרטות לברר להם בשכל גנות מעשיהם וז"א ותוכיחם שכל תוכחה הוא לשון ויכוח ובירור דברים:

איך אמאס ואכלים אמאס בלב ואכלים בדבור:

שאינני יודע את עניני לבבו גרסי':

עניני לבבו ומצפונו עניני לבבו בכלל באיזה דרך בחר לו להדריך מחשבותיו ומצפונו הוא בפרט:

אין בכח חכמתי ודעתי אמר בכח חכמתי על ידיעה כללית ודעתי על הפרטית וע"ז מסיים לדעת מה שיש בלבבות בכלל ומצפוניו בפרט:

מצפון הנמאס הרבה טוב כו' אולי מצפון של האדם הנמאס אצלי הוא טוב הרבה מגילויו:

אפשר שגרם לו סכלותו כו' שהוא סכל ואינו יודע לכלכל דבריו עפ"י חיוב העבודה:

ויש לו טענה כו' יש להמליץ עליו אמתלא יותר ממני:

יתרון קצורי יתרון גודל עצלותי שאני מתעצל בעבודה אף שאני מכיר ויודע חיובי וז"א עם דעתי אותו ומלת אותו הוא מוסב על החיוב:

על קצירו כו' מוסב על מלת יתרון קצורי הנ"ל:

בסכלות ובשגגה על סכלותו ברוממות הבורא אמר בסכלות ועל העדר ידיעת המעשים הנכונים אמר ובשגגה ועל ההפך משניהם אמר ואני ממרה כו' בדעת ובזדון:

ואפשר שרעתו נראה כו' נראה למראית העין ונגלה לאומד הדעת והפכם צפונה ונסתרת:

לרחמי האל וכפרתו לרחם עליו בשביל טובתו הצפונה ולכפר רעתו הגלויה:

ואין משבחים כו' ולא יכובד כו' אין בני אדם השמחים כו' ואמר השבח בדבור והכבוד הוא חלוקת כבוד בפועל כמו קימה והידור:

ואני בהפך זה שבני אדם משבחים ומכבדים אותי:

וכן בשער עבירות בעי"ן גרסינן כלומר כשאנו באים לבחון שיעור עבירות שנינו זה כנגד זה:

ויחסר עונשו על העבירה הוא מקבל עונשו בעוה"ז במה שמגנים אותו ונמצא העונש מתחסר בזה:

לפקור מומי בני אדם כו' ולעיין כו' לפקוד מומיהם כלומר חסרונם מה שחסר להם בעשה טוב ולעיין היא בחינת רע בפועל:

מעיין בחסרוני בעשות טוב ומעמוד על מומי בפועל רע:

שהוא יותר צריך לי לעיין בחליי ואני חייב בו יותר לבקש רפואת עצמי:

פרי השתדלותך ותחבולותיך וחכמתך לפי שפרנסת האדם נחלק לג' חלוקות אם הוא בעל משא ומתן או חנוני או אומן ועל בעל מו"מ יתכן לומר לשון משתדל שהוא משתדל לאצור הסחורות ולהוליכם ממקום למקום ועל חנוני צודק לומר לשון תחבולה שהוא מתנכל בערמומיות ותחבולות בעניני מכירתו ולכן אמרו מעולם לא ראיתי כו' ולא שועל חנויי לפי שהשועל הוא בעל תחבולה מכל הבע"ח והיה ראוי לכך ועל אומנות צודק לומר חכם שהוא חכם באומנות זו:

יתמיד לך הענין הזה המדרגה הזאת שאתה בה כהיום הזה ועוד תעלה למעלה ממנה:

בשמחה והתנעם בה תהיה שמח בלבך והשג בפועל תאות נעימות:

ויקרא בשמך כו' בשמך יקראוך וע"כ תענה הנני ותלך אל מחשכי הקבר:

שאין חכמה ולא כו' פרט החלוקות לפי הסדר שבתחלה צריך האדם לידע בחכמתו איזה דרך יכשר לפניו ואח"כ יתנועע להשיג הדבר ההוא וכשהוא משיגו הוא נהנה ממנו או שהוא נכשל ומצטער בו:

טובת הרשעים והצלחת הכופרים טובת הרשעים איך טוב לרשעים בטובת העצמיות כמו הבריאות והחיים הארוכים והצלחה היינו בעסקם בפרנסתם: הערה עיקר מלת רשעים הונחה על החרדה שהם חרדים לקניני עולם ומחרידים את זולתם בהצרם להם וכמו שפי' הרד"ק שהוא מלשון והוא ישקיט ומי ירשיע הרי שהרשע היפך השקט ומלת הצלחה הונחה על בלי מסטין ומונע להשגת תשוקתו והוא מלשון וצלחו הירדנה שהוא ענין בקוע והעברה בין גלי שבולת הנהר ולזה אמר שעם היות הרשעים שהם המצרים לזולתם כמאמרם ז"ל מאן רשעים גנבי ואעפ"כ הם שרויים בטובה ואין רעתם שבה אל חיקם ועל הכופרים באמונות האלהיות שהם לשטן לדת הקדושה ומונעים דרכם ואעפ"כ צלחו ויעבורו מהלך תשוקתם באין שטן ופגע שימנע דרכם:

ישליו אוהלים לשודדים כו' שעם היותם שודדים ומצרים ומחרידים את זולתם אעפ"כ שלום בחילם ושלוה בארמנותיהם וז"א ישליו אוהלים וכו' כלומר השלוה באהלם ועל מרגיזי השם שהם הכופרים הממרים את רוחו כביכול אמר שאעפ"כ הם שוכנים באהליהם בלבב בטח ושאנן:

בעבודת האלהים ובמצותיו נגד מה שבין אדם למקום ומה שבין אדם לחבירו:

ורוחק תכליתו שאין ביכלתך לעשות כל דבר בשלמות עד תכליתו לפי שהתכלית רחוק הוא להשיגו:

היית מסיר כו' ותנוח כו' אלו היית מסירו מן הלב ותנוח ממנו באברי גופך:

שאתה רואה עליו כו' היית עומד על המצב שעומדים עליו הרשעים:

בקרובי אקדש שהוא ית' מתקדש כשעושה דין בקרוביו:

רק אתכם ידעתי פי' אהבתי על כן וכו':

והדומה לזה פסוקים הדומים לזה המורים על הצלחת הרשעים:

יגדיל עליך ענינו ויפחידך ממנו יגדיל עליך טרחו ויפחידך מהפסדו שיגיעך ממנו:

ועניני עולמך ואחריתך שגם לא תוכל לעבוד ה' מאין אונים:

כי השינה טובה לך מחזקת כחותך יותר מן המזון:

ומדמה בעיניך אבידת ממונך ידמה לך כאלו מהונך לצדקה הוא אבד אף שבאמת אין אדם מעני מן הצדקה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ונאמר עשר תעשר:

ממיני המצות והחסדים מצות שבין אדם למקום וחסדים בין אדם לחבירו:

להפחידך ולהגדיל הענין בלבך להפחידך מהפסד שיגיע לך על ידו ולהבדיל הענין להגדיל טרחו:

יחבב לך הנאתה גרסי':

לעשותה ולנטות אליה לעשותה בפעם הזאת ולהיות לבו נוטה ולהוט אחריה גם לעתיד:

ולדומה לו ממנו טענות הדומות לזה הבאות לך ממנו:

חלף מהרה ועבר חלף בפועל ועבר אח"כ גם מזכרונך:

ושכרו שכר המצוה הבאה לך בצער:

לא יתם ולא יכלה מלת תם הונח גם על דבר שהלך ממנו לזולת כמו שנאמר כי אם תם הכסף אל אדוני אולם מלת כלה הונח דוקא על דבר הכלה ונאבד מן העולם וז"א לא יתם ממנו וכ"ש שלא יכלה בהחלט:

חליפות הנאותיך מהרה איך ההנאות שנהנית מהם חלפו ועברו במהרה:

ותחרץ למעשה הטוב תזדרז:

להכניס הדאגות בלבך ולהתמיד עליך היגונים דאגה הוא מה שאדם דואג על דבר שיזיק לו בעתיד ויגון הוא נאמר גם על אבידת דבר העבר:

להכניס השמחה בלבך והששון וכו' תהיה שמח ונהנה בעבירה ושש למפרע במה שהשתדלת עד שהשגת העבירה:

כדי שתתחזק בדבר שיחזק לבך ולא ירפה:

ותחרץ פי' ותזדרז באבריך לעשותה בפועל:

ואם תרגיש לתרמיותו במה שמכניס הדאגות והיגונים בלבך ותשים לבך למיני מצודותיו שהוא צד אותך בשמחו לבך בפועל העבירה:

תהיה נזהר ותעזר וכו' ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל:

יפילך פתאום ממעשה הטוב:

ויריק חציו בך חציו הם הפעולות הרעות, יריק פירוש יגמור בך כל חציו עד תמם כמו בדברי חז"ל קרצו ומירק אחר או הוא מלשון זירוז כמו וירק את חניכיו וכו':

מצד חכמתך ישתדל להפסיד חכמתך ולהרפות אותך מלמוד:

חריצות זריזות:

מה שמספיק לגדולי דורך כלומר שיש בדורך אנשים שאינם חכמים בתורה רק בכללות דהיינו שיודעים עיקרי האמונה ושורש התורה ואינם יודעים פרטיה ועכ"ז הם נחשבים לאנשים גדולום וזקני עם ע"י ידיעתם בשאר למודים כמו השיר והמקצב:

והמקצב חיתוך השיר וחלוקו:

וצפוני הדקדוק הדברים הצפונים בחכמת הדקדוק:

והחידות הנכריות המליצות הסתומות העמוקות נקראות חידות נכריות:

שרשי המופת ואיכות כו' עד החכמה הנסתרת ולכל הדברים האלה יש ספרים מיוחדים מהם נקראים ספרי הגיון ומהם בפילוסופיא ואם באתי לבאר המלות האלה יארך הענין ולא יועיל למי שלא עסק בדברים אלה ומי שעסק בהם יבינם מעצמו:

הלוך העילה עם המעולל פי' הילוך תנועות התהוות המסובב מסבתו שבין כל סבה ומסובב יש אמצעים אם מעט או הרבה:

החכמה הנראית עם החכמה הנסתרת הכוונה על חכמת הטבע עם האלהות שקראם הרמב"ם ז"ל מעשה בראשית ומעשה מרכבה וקרא לחכמת הטבע נראית שהיא מדברת בדברים שנושאיהם נראים לנו:

מפני עמקם בחקירה שע"י הצעות הרבה יורדים להבינם:

ודקות ענינם שסברותיהם דקות מאד:

במה שתוכל לעמוד כו' כלומר אף במה שתוכל לעמוד אם תתבונן ותכין שכלך אני מיעצך שלא תטריח עצמך בכך וסמוך בהם על הקבלה כמו שאתה מוכרח לסמוך עליה בדברים שלא תוכל וכו':

ותשתדל בפועל ותתחזק בלבך:

יורה אותך כמו ויורו המורים ביאשיהו:

בחצי הקנאה בחצים ממדת הקנאה שתקנא בחבריך:

ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך יגיעו לחכמה יתירה עליך ול' מבלעדיך ר"ל ממעלה שאינה נמצאת בך:

תטור אותם מלשון לא תקום ולא תטור את בני עמך שהוא לשון משטמה ושמירת שנאה בלב:

לתלות בהם מומין במעשים ולהפחיתם בחכמה ולדבר בגנותם במדות:

ותשנאם לסכלותם ידמה לך שהם סכלים וראוי לשנא אותם:

ותראה זה כו' ותראה התי"ו בפת"ח לשון מפעיל:

ותתגאה לנפשך בלבך ותתהלל בפיך לפני זולתך:

עד שתטעון כו' כלומר תתפאר לומר שאתה יודע על דבר שאינך יודעו:

ויגבה רוחך מלמוד המ"ם הראשונה בחיר"ק והלמ"ד בשו"א כמו מללמוד שידמה לך ע"י גובה רוחך שכבר אתה יודע הכל ואינך צריך ללמוד עוד:

וירום לבבך כו' בעת שתלמוד ירום לבבך לומר שזולתך לא היה מבין בלמודו כמוך:

ותקוץ עת כו' בעת שיבואו בני אדם ויקשו לך איזה דבר תקוץ בם ותאמר מה לי לשמוע קושיות הסכלים האלה:

ותתכבד בסכל חבריך בסכל הסמ"ך בפת"ח והכ"ף בסגו"ל שתשתדל להראות סכלות ושבוש בחביריך ותכוון להתכבד בזה ובדברי חז"ל נקרא מתכבד בקלון חבירו:

ותזדיין תתפאר:

ותהיה שולל תהיה נעור וריק כמו מוליד יועצים שולל והוא שם תאר ולא פועל:

באלהים ובתורתו החכמים בדעת אלהים ובדעת תורתו ואין צורך להגהת הרב יעב"ץ שהוסיף מלת ותכפור ואיני יודע מי הכריחו לתוספת זה:

יגדלהו וינשאהו כו' יהיה בעיניך גדול הכמות ונשא באיכות:

ויקצה כו' היו"ד בפת"ח יבזה בעיניך אנשי דורך כמו ארור מקלה אביו ואמו:

ויקל עליך כו' ויקל היו"ד בקמ"ץ היצר יעשה קל על דעתך למאסם וכו':

למאסם ולהכלימם ולביישם למאסם בלב ומזה תבא להכלימם וההכלם הוא מניעת משאלותם כמו אל ישוב דך נכלם ומזה תבא גם לביישם בדברים או במעשה:

בעבודת האל במצות שבין אדם למקום ומעשהו טוב ממעשיך במצות שבין אדם לחבירו:

והוא משתדל כו' זריז ומכוון יותר ממך:

כל אשר יראה כו' יראה היו"ד בציר"י הוא חסרון נראה ממך כמ"ש הלל מחייב את העשירים שמה שבן גילו הוא שלם ממילא נראה וניכר חסרונו:

השיא עליו השיא הה"א בפת"ח ל' צווי ומשמעו כמו לא ישיא אויב בו והוא לשון התגרות:

על מומיו וגנותו מומיו במעשים מה שחסר לו בקום ועשה ובל"ת וגנותו במדות:

וארוב למכשוליו תארוב למצוה בו מכשול בעבירה:

ואיך אמאס כו' ואגנה כו' אמאס בלב ואגנה בפה:

ולא די לא די לי גנות מה שאני עצל נגדו ואינני מקיים עבודה כמוהו אלא שעוד אשטום אותו:

לאהבתו בשביל אהבתו: