פת לחם, שער חמישי - שער ייחוד המעשה ד

את האלהים ואת טובתו אינו מבין רוממות ית' ולא מדת טובו שהוא הטוב ומטיב לו ולזולתו:

אופני הפסד הסכלות כו' בא לבאר ג' דברים והתחיל בראשון ואמר באיזה אופן יבא הפסד למעשה העבודה ע"י סכליתו מידיעת האלהים:

אבל יעבוד מי שיודע ענינו חסר מלת את כלומר יעבוד את מי שהוא יודע ענינו ושלפי דעתו יתכן לו להיות ממנו תועלת ונזק:

כונתו בהם מי שיירא כו' שיעור המליצה שכונתו היא בעצמה כונת מי שיירא ומקוה וכו' ואמר מי שיירא מנזקו ויקוה תועלתו:

שאיננו יודע ולא מכיר וכו' אינו יודע רוממותו ואינו מכיר עניו הנהגתו עם ברואיו:

וכן נאמר בעובדי הכוכבים כו' כלו' שאין לחפות על גנות אדם כזה במה שהוא שוגה בזה ע"י סכלותו ולא במרד ובמעל לזה אמר שא"כ נוכל לחפות גם על גנות עובד הכוכבים ולומר שסכלותו בידיעת האלהים גרמה לו וא"כ הוא שוה לו ואדרבה נוכל לומר שיש יתרון וכו':

אינו מוזהר כו' שיברר אצלו כו' שבדור שאין נביא מתנבא אין להפליא עליו אחר שאיננו שומע אזהרה מפי נביא ואין שום אדם מברר לו עפ"י מופתים שמה שהוא חושב שיש ממשות בעבודה זרה היא מחשבה נפסדת לכן הוא תועה במחש תו:

עובר מי כו' כלומר שהצביעות שוה אצלו שכמו שהוא צובע עצמו לעיני אדם צדיק כך צובע עצמו לעיני המון העם הבלתי צדיקים:

חנף ויהיר לשון יהרה המצויה בדברי חז"ל והשלשה שמות יש לכל אחד בחינה מיוחדת שנקרא חנף ע"ש שהכונה שהוא מראה לבני אדם דהיינו לשם עבודה איננה הכונה האמיתית שבלבו ונקרא יהיר על שעל הרוב מראה צביעתו בדברים שהוא מדת חסידות וא"כ אף שיש לו ג"כ קצת כונה לעבודה עכ"פ הוא יוהרא שאחר שאיננו מאנשי סגולה אין פעולות אלה נאותות לו ונקרא מפתה ע"ש תכליתו שהוא מכוין בצביעותו שיהיה לב בני אדם נפתה אחריו להחשיבו:

שאינו מבין כו' היינו המפסיד השני שזכר למעלה

שאינו מבין אופן העבודה כו' אינו מבין פרטי פעולות העבודה שהם המצות ואיכות עשייתם:

שלא יבין אופני השלמתם אינו מבין באיזה אופנים תלוי שלימות פעולתם וממילא שאינו מבין גם חיוב יחוד המעשה שהוא העיקר ששלימות הפעולות תלוי בו:

כמסתפק באמתת חיובו בהם שהוא כמו מסופק אם באמת הוא חייב בהם או לא:

ואינו יודע מה שיפסיד כו' אינו יודע הדברים המפסידים יחוד המעשה:

ואם הוא יודע האלהים וטובתו כלומר אף שהוא יודע רוממותו יתברך וטובותיו על ברואיו:

מספקות עליו האמיתות מטילים לו ספק בדעות האמיתות ועי"ז אמונתו משתבשת לו:

עד שלא ישלם לו כו' עד שלא יעשה שום מעשה ממעשה האלהים בשלימות:

מדרכי הטענה והראיה הטענה מצד חקירות השכל והראיה מן הנסיונות המוחשות או הכונה שדרך הרוצה להטעות חבירו מדרך טובה לרעה שהוא טוען עליו תחלה כלומר משיב קושיות על דרכו הטובה לגנות אותה ואח"כ הוא מביא ראיות על הדרך הרעה שהיא הנכונה לו וכמו שמפרש שתיהן באמרו כי מה שהוא רך וכו' אבל מורה אותו וכו':

מה שהוא רץ אליו במצות שבגופו ומשתדל בו במצות שבממונו:

אינו חובה ולא כו' לא די שמראה לו שאינו חובה אלא שאף אינם עצהיו"ט כמו דרך משל הכלי כסף הם אינם מחויבים לאדם בהכרח לצרכיו אמנם הם עצהיו"ט והוא מראה לו שאין בהם ח"ו תועלת כלל:

לעולם הזה וליושביו להתחבר לעולם הזה ולבני אדם היושבים בו ומישבים אותו: