פרשת דרכים צח

העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר: וגבי איש בשת כתיב ויצו דוד את הנערים ויהרגום ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם ויתלו על הברכה בחברון. וזה מוכיח שהיתה הריגת איש בשת שלא ברצונו. ויונתן נדחק בזה ותרגם פוק פוק גבר חייב קטול. עוד יש לדקדק במ"ש השיב עליך ה' כל דמי בית שאול דהיכן מצינו שדוד שפך דם מבית שאול ונהפוך הוא שכל מגמתו של דוד זאת היתה להיטיב עם בית שאול. ויונתן תרגם אתיב עלך ה' כל חובי בית שאול, ולא ידעתי טעם לדברים אלו דאיך ישיב ה' עונות בית שאול על ראש דוד והלא איש בחטאו יומת כתיב. גם יש לדקדק במ"ש אשר מלכת תחתיו דעל איזה זמן קאמר אם בחיי שאול זה אינו, דבחייו לא מלך אלא נרדף היה כל ימיו מפני שאול ומה שמלך אחרי מיתת שאול מה' היתה לו וכמו שאמר אבנר כי ה' אמר אל דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל אויביהם וא"כ מה פשעו ומה חטאתו של דוד בזה. ותו קשה במה שאמר ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך דמה שייכות יש לזה עם מה שקדם. גם אומרו והנך ברעתך הם דברים שאין להם מובן, דמאחר שאמר ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך למה חזר ואמר והנך ברעתך. גם יש לדקדק במ"ש כי איש דמים אתה איך הוא נתינת טעם למה שאמר והנך ברעתך

ועל פי האמור יתיישב הכל, והוא דשמעי היה סבור כסברת דואג דאין נשאלין אלא למלך בלבד וא"כ דוד ששאל באורים ותומים נעשה מלך בחיי שאול וא"כ כדין עשה שאול שהרג את אחימלך משום מורד במלכות שנתן לדוד דין מלך, ונמצא שדוד היה סיבה למיתת אחימלך וכל ביתו שהיו פ"ה איש שכולם נהרגו משום מורדים במלכות שכולם הסכימו בשאלת דוד באורים ותומים, ואמרי' בפ"ט דנדה כתיב והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו וכי גדליהו הרגן והלא ישמעאל הרגן אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן ולא חש מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן הרי דאע"פ שגדליהו לא הרגן כיון שהוא היה קצת סיבה בדבר חשיב כאלו הרגן. וזהו שאמר לו שמעי צא צא איש הדמים דחשיב כאלו אתה הרגת את אחימלך וכל ביתו מאחר דהיית סיבה בדבר שנעשית מלך שלא כדין, השיב עליך ה' כל דמי בית שאול, כלומר עד עכשיו היינו סבורים שאותם האנשים אשר המית שאול כל אותם הדמים אשר שפך היו על ראש שאול והקולר תלוי בצוארו שאפשר שהדין הוא שנשאלין למי שהצבור צורך בו וא"כ אתה לא נעשית מלך במה ששאלת באורים ותומים וא"כ שלא כדין הרג שאול פ"ה איש, אך ממה שראינו שפרע לך ה' מדה כנגד מדה הראנו לדעת דהשיב עליך ה' כל דמי בית שאול, דהיינו אתיב עלך ה' כל חובי בית שאול, הסירם מעל שאול והשיבם על דוד, לפי שהנראה הוא כי מלכת תחתיו כי בשאלתך באורים ותומים הראית לדעת כי אתה יש לך דין מלך וא"כ מלכת תחתיו ומש"ה פרע לך ה' מדה כנגד מדה ויתן ה' את המלוכה ביד בנך, כשם שאתה לקחת המלוכה מיד שאול בחייו כך פרע לך ה' שלקח את המלוכה ממך בחייך ונתנה ביד אבשלום בנך

ודומה לזה אמרי' בפ"ו דעירובין ויען יהושע בן נון כו' נון בנו יהושע בנו כו', א"ר אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא על שביטל את ישראל לילה אחד מפריה ורביה שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' וגמירי שכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומם ישראל אסורים בתשמיש המטה והקשו התוס' והריטב"א ז"ל מנ"ל דעל זה נענש דילמא נענש על ביטול ת"ת כמו שאמר לו המלאך עתה באתי. ותרצו דכיון שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה, מהעונש שהיה לו שמת בלא בנים למדנו שהחטא היה שביטל פריה ורביה ע"כ. הרי דמהעונש אנו למדין אופן החטא לפי שהקב"ה שפרע מדה כנגד מדה, ה"נ מהעונש שנתן ה' המלוכה ביד אבשלום בנך אנו למדים שחטאך היה שמלכת בחיי שאול שלא כדת, וכיון שכן שאתה רצית לקחת המלוכה ושלא כדין עשית ששאלת באורים ותומים נמצא שאחימלך נענש על ידך