פרשת דרכים צז

והנה כפי סברת דוד דנבל יש לו דין מורד במלכות משום דסבירא ליה דמשעה שנמשח ע"י שמואל יש לו דין מלך אף שעדין שאול קיים נמצא שכדין עשה במה ששאל באורים ותומים לאחימלך, ודואג שהלשינו לדוד ובסיבתו הרג שאול לאחימלך הוא בעונו ימות. אך כפי סברת אביגיל שדוד אף שנמשח ע"י שמואל אין לו דין מלך מאחר ששאול עדין קיים נמצא דשלא כדין עשה דוד במה ששאל באורים ותומים לאחימלך מאחר שאין לו דין מלך, וכדין עשה דואג במה שהלשין את אחימלך שהיה מורד במלכות במה ששאל באורים ותומים לדוד וכדין נהרג אחימלך, ונמצאת שבהריגת אחימלך היה דוד הסבה שהוא עשאו לאחימלך מורד במלכות ונמצא שנענש על ידו, וכבר למדונו רז"ל שכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה

וכל זה הוא דוקא כשחוטא במה שחברו נענש על ידו. כמו הכא שדוד עשה שלא כהוגן במה ששאל באורים ותומים ע"י אחימלך והוא לא היה עדין מלך ונענש על ידו אחימלך שנעשה מורד במלכות ונהרג בסיבתו. אבל אם כפי האמת לא טעה דוד בדין לפי שכיון שנמשח ע"י שמואל מאותה שעה יש לו דין מלך אלא דשאול הוא שטעה בדין או שרצה להרוג לאחימלך שלא מן הדין פשיטא דלא שייך גבי דוד כל. שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה דמאי הו"ל למעבד והלא כדין עשה. וראיה לזה שהרי בפרק שואל כשרצו ללמוד הך דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה צדדו לומר אלא מהכא שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר, שתה גם אתה והערל זה צדקיהו ודחו צדקיהו צדיק מאי הוה ליה למיעבד ע"כ הרי דכל שאינו חוטא בדבר לא אמרינן ביה האי מלתא דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה

מעתה נבא לבאר המשך הפסוקים: והנה אביגיל אמרה לדוד שא נא לפשע אמתך כי משה יעשה ה' לאדוני בית נאמן, כלומר בעזרת האל עשה יעשה לך מלכו קיימא אך עדין לא עשה ואין לך דין מלך ונמצא שנבל אינו חייב מיתה מטעם מורד במלכות. וכי תימא יאמר לה כפי דבריך שאין לי דין מלך נמצא דמה ששאלתי באורים ותומים לאחימלך שלא כדין עשיתי שהרי אין נשאלים באורים ותומים כי אם למלך ונמצא שכדין הלשין דואג את אחימלך שהיה חייב מיתה משום דחשיב מורד במלכות במה ששאל לי באורים ותומים לפי שעדין אין לי דין מלך נמצא דבסיבתי נענש אחימלך ומי שחברו נענש על ידו נקרא רע ומי שהוא רע אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. לזה באה אביגיל לומר אל תירא מכל זה כי מלחמות ה' אדוני נלחם והכונה דאמרינן בפ"ז דיומא אין נשאלין באורים ותומים להדיוט אלא למלך ולמי שהצבור צורך בו' ואמרינן בגמרא מנה"מ א"ר אבהו אמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו גו' הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה. ולפי זה אין ספק שדוד יש לו דין משוח מלחמה שהרי אף בהיותו אצל שאול הוא היה המוציא והמביא ונלחם מלחמות ה'. ובהדיא אמרינן באגדת שמואל הביאו הרב כלי יקר וז"ל לא נטרד דואג מן העולם עד שהמרה בסנהדרין, בשעה שאמר דואג וישאל לו בה' שעשאו מלך לפי שאין נשאלין אלא למלך אמרו לו אבנר ועמשא תנן כשם שנשאלין למלך כך נשאלין למי שצורך הצבור בו כו', וכמו שנאריך בזה בדרך הרבים יע"ש

ובזה יובנו קצת פסוקים בשמואל ב' (סי' ע"ו) וכה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל השיב עליך ה' כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה ויש לדקדק בפסוקים אלו טובא חדא במ"ש צא צא איש הדמים ואיש הבליעל דאיזה דמים שפך דוד, ואי משום דכתיב דמים רבים שפכת התם הוא מהעכו"ם ומלחמות ה' היה נלחם ומה שלא רצה ה' שיבנה הבית משום דדמים רבים שפך מהעכו"ם לאו משום דשלא כדין עשה אלא טעם אחר יש בדבר וכמ"ש רז"ל. ומ"ש רד"ק שחשדו בדמי אבנר ואיש בשת הנה הכתוב צווח בהפך וידעו כל