פרשת דרכים צה

א"כ הכא נמי נימא הכי גבי ארבעים שנה ולא ניבעי לומר ל"ב ומחצה, י"ל דכיון דהכא נחית למימני ששה חדשים בהדי שבע שנים שלמות הכי נמי הוה ליה למיחשבינהו בהדי הארבעים ע"כ

ולא ידעתי כונת הרב בקושיא זו, דמששה חדשים דחברון לא קשיא ליה אמאי לא מני להו משום דלא כתיב והימים אשר מלך בחברון ומשום הכי במלכים ודברי הימים לא חשיב רק שנים שלמות, אך גבי כללא דארבעים שנה דמלכים דכתיב והימים אשר מלך הוקשה להם דכיון דנחית למימר ימים הו"ל למינקט אפי' החדשים שלא באו לכלל שנה וכמו שכתב הרב בתחלת דבריו. גם מה שתירץ אינו נוח לי שאם הקושיא היא דכיון דנחית למימני ששה חדשים בהדי שבע שנים ה"נ הו"ל למחשבינהו בהדי הארבעים, א"כ אמאי הוצרך להביא קרא דמלכים דהתם לא מנה ששה חדשים דחברון לא הו"ל להקשות אלא קראי דשמואל דכיון דנחית למימני ששה חדשים בהדי שבע שנים שלמות הכי נמי הוה ליה למחשבינהו בהדי הארבעים, ודוק

דרך המלך דרוש אחד עשר

פ"ק דמגלה. ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול, זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו, מעשה דבת שבע

עלינו לשבח לאדון הכל שחלק מכבודו לב"ו וקדשנו במצותיו וצונו שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכבוד גדול יעשו לו ומלך שמחל על כבודו אין מחול, ובגמרא פ"ב דיומא אר"י אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש ע"כ. ופירש"י נענש שאול לבא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות מפני שמתחלת מלכותו מחל על כבודו גילה על עצמו שאינו כדאי למלוך ע"כ. נמצינו למדין שהמלך שהוא מוחל על כבודו הוא סיבה שיעשה דבר שבסיבתו תנטל המלכות ממנו

ובזה נבא לבאר פסוקי שמואל א' (סי' כ"ה) בויכוח אביגיל עם דוד המלך הם המדברים שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך, ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, והיה כי יעשה ה' לאדוני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם חנם וגו'. והדקדוקים רבו כמו רבו, חדא במה שאמרה שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן, ותרגם יונתן מלכו קיימא דאיך תלה זה בזה סליחת העון עם מה שיקיים ה' את הבטחתו ויתן לו המלכות עוד יש לדקדק במ"ש כי מלחמות ה' אדוני נלחם ולא ידעתי להיכא קאי נתינת טעם דכי מלחמות ה' אדוני נלחם אם על המלכות שאמרה כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן ונתנה טעם משום דמלחמות ה' אדוני נלחם, מה לה לבקש טעם למה שנתן ה' המלכות לדוד ועוד שדברים הללו לא שייכי לעניינה שהיתה מחלה פני דוד שיסלח עון נבל. ואי קאי לתחלת הפסוק שא נא לפשע אמתך משום דמלחמות ה' אדוני נלחם, גם זה לא יתכן דאין קשר לדברים הללו ולא שייכי אהדדי. וגם במה שסיימה דבריה ואמרה ורעה לא תמצא בך מימיך הם דברים תפלים מבלי מלח. והנה לישב פסוק זה מקום יש בראש על פי האמור דמלך שמוחל על כבודו השררה בורחת ממנו ותנשא מלכותו והיא כפורחת. עוד נקדים מארז"ל במדרש וז"ל ויפדו העם את יונתן ולא מת ר' אליעזר אומר מלמד שנתנו משקלו זהב ופדאוהו ור' יוחנן אמר אמרו לו לשאול וכי יונתן אכל והלא לא אכל אלא טעם ותנן מטעמת אין בו משום ברכה כו'. והקשו בשלמא למ"ד שנתנו משקלו זהב ופדאוהו