פרשת דרכים צ

אסי לרב בנאי ביד סתוראי א"ל אין גזרת מלך היא, וא"כ במשפטי ה' אין בדעת האדם להבין אותם כדי לדון בהם ק"ו, ועוד דהא קי"ל דאין עונשין ואין מזהירים מן הדין כ"ש במשפטי ה' שהם על ידו דאין לנו עסק בנסתרות. ועוד דאפשר דלבבל האריך אפו משום דאפשר שיצאו מהם צדיקים וכך היא מדתו ית' דאף במחוייבי מיתה מאריך אפו בשביל הצדיקים העתידים לצאת מהם כמבואר בסוגיא דב"ק הנזכר ומצינו בב"ר (פרשה כ"ח סי' ה') וז"ל א"ר אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול, בדור המבול כתיב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם הרי זה בלילה ומנין אף ביום ת"ל לאור הבקר יעשוה, אותם לא נשתייר מהם פליטה ואלו נשתייר מהם, אלא בזכות הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמוד מהן הה"ד והנה נותרה בה פליטה וגו' ע"כ. וא"כ אפשר דאף שבבל היו ראוין לעונש יותר מעילם ה' מאריך אפו לגבי כשדים משום מה שעתיד לצאת מהם ואע"ג דאמרי' בפרק חלק (דף צ"ו) ואף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה, היינו דכתיב רפאנו את בבל ולא נרפתה ע"כ. אפשר דהיינו דוקא מנבוכדנצר לא נפיק מיניה זרעא מעליא אך מהאומה של כשדים נפיק מינייהו זרעא מעליא. ובעיקר ק"ו זה דחנניה אני תמיה, דאפי' יהיבנא ליה טעותיה שמשפטי ה' ניתנו להדרש בק"ו מ"מ היכי קאמר בעוד שנתים ימים וגו' דהא ירמיה לא קבע זמן למפלתה של עילם וא"כ מנ"ל לדון בק"ו דכשדים יענשו בעוד שנתים ימים, ועוד אני תמיה דהא תינח מה שאמר כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל דאמר זה מכח הק"ו אבל מה שסיים לומר אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' וגו' ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל המקום הזה וגו' זו מנין לו, דאפשר דאף שישבור ה' את עול מלך בבל מ"מ כלי בית ה' וכל גלות יהודה עדיין יהיו בשבי עד התם פשע וכלה חטאת. ואיך שיהיה זאת תורת העולה דגבי מחוייבי מיתה בידי אדם לא משגחינן בזרעם הבא אחריהם

ובהכי ניחא מאי דקשיא לי איך לא נסתכל משה בשתי פרידות הללו והלא נסתכל במצרי עד סוף כל הדורות, אלא עיקרן של דברים כך הוא, שודאי ראתה עינו של משה השתי פרידות דעתידין לצאת מהם אלא שראה שמואבים חייבים מיתה בידי אדם מכח הק"ו שעשה בעצמו לא השגיח בזרעם הבא אחריהם. והשיב לו השי"ת דאע"ג דלפי האמת כך היא דרכה של תורה דבמחוייבי מיתה בידי אדם לא משגיחין בזרעא דנפיק מינייהו מ"מ שאני הכא משום מלכות בית דוד ולמען דוד המלך נכנס הקב"ה לפנים משורת הדין

ועל פי זה נבין כונת הפסוקים דשמואל ב' (סי' י"ט) בויכוח שמעי עם דוד בהתחננו לפניו ההוא אמר כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף וגו', ויען אבישי ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי וגו' ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל, וצריך לדעת מה היתה כוונת דוד באומרו הלא ידעתי כי היום אני מלך דאיך תלוי מלכות בית דוד עם הריגת שמעי, ולפי פשטן של דברים אני אפרש עם מ"ש רד"ק בשם רז"ל על פסוק והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף דאמאי נקיט יוסף טפי משאר השבטים, ואמרו רז"ל דכל ישראל נקראו יוסף שנאמר אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף אמר לו שמעי לדוד ישראל גמלו אותך רעה ואני יותר מכולם וכל ישראל יושבים ומצפים לראות מה אתה עושה עמי אם אתה מקבל אותי כל ישראל באים אליך כאחד ומשלימים לך. ואין ספק דכוונת שמעי זאת היתה לרמוז לו שאם לא יקבל אותו דוד לא יבאו ישראל להשלים עמו ומשום כבודו של דוד אמר לו אם אתה מקבל אותי כל ישראל באים אליך ומכלל הן אתה שומע לאו. ועל זה אמר אבישי התחת זאת לא יומת שמעי, כלומר דל