פרשת דרכים ט

ידע כל זה ומטעם זה אמר לעבדו רק את בני לא תשיב שמה, וכמ"ש מהר"ש יפה בסדר חיי שרה (פרשה נ"ט סי' י"ד) ד"ה בן בני, יעוי"ש

וכי תאמר בלבבך לדידן נמי תקשי מההיא דפרק ד' מיתות (דף נ"ח) שנחלקו ר"א ור"ע דלר"א אחותו מאמו אסורה לבני נח ולא אחותו מאביו משום דאין אבות לעכו"ם ולר"ע אף אחותו מאמו שריא לבן נח. והקשו לר"ע מדכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי מכלל דבת האם אסורה ע"כ,. ולדידן דקיים אברהם אבינו כל התורה תקשי דהיכי קאמר אחותי בת אבי היא דאכתי איך נשאה מאחר שעתידה תורה לאסור. הא לא קשיא כלל מתרי טעמי, חדא דאברהם לא בא אלא להציל עצמו מקושית אבימלך דאיך אמר דשרה היא אחותו והנה היא אשתו והם מאמרים סותרים דאחותו אסורה לבן נח, ולזה השיב אברהם דאין זה מאמר סותר דאחותי בת אבי היא ולא בת אמי ומותרת היא לבני נח משום דאין אבות לעכו"ם, ואבימלך לא ידע שקיים אברהם כל התורה, ולפי האמת מותרת היתה לאברהם אף בדיני ישראל שהרי בת אחיו הרן היתה אלא שאברהם לא בא אלא לתקן דבריו שאמר שהיא אחותו ואיך היתה אשתו, והשיב דיתכן שתהיה אחותו ותהיה אשתו מאחר שאינה אחותו מאמו. ועוד דאף דנימא דאבימלך ידע שאברהם היה מקיים התורה עד שלא ניתנה שפיר השיב אברהם אחותי בת אבי היא, משום דקיי"ל דגר שנתגייר מותר מן הדין באחותו וכן בכל העריות משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכדאיתא בפ"ב דיבמות (דף כ"ב) ובפרק נושאין על האנוסה (דף צ"ח), ומיהו בעריות שהיה אסור בעודו עכו"ם אסור אף לאחר שנתגייר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, וכדתניא גר יש לו שאר האם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים כו', וטעמא הוא דאחותו מן האם שהיתה אסורה לו אף בעודו עכו"ם יוציא שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אחותו מן האב יקיים משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ מן הדין אף ששרה היתה אחות אברהם שריא ליה דכיון שנתגיירו שוב אין להם אחוה וכקטן שנולד דמי, וכמ"ש לעיל בשם מהר"ש יפה בטעמא דאיך נשא יעקב שתי אחיות. אלא דמ"מ אם היתה אסורה שרה לאברהם קודם שנתגיירו מדין בן נח אף שנתגיירו אכתי אסורה לאברהם שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולזה האשים אבימלך לאברהם דכיון שהיא אחותו איך היא אשתו דאף שנתגייר וכקטן שנולד דמי מכל מקום אכתי אסורה ליה מטעמא דשלא יאמרו, ולזה השיב אברהם דהא לא קשיא כלל משום דאחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ומעולם לא היתה אסורה לבני נח וא"כ לא שייך כאן גזרה כלל וכפי דין תורה מותרת היא לו כיון שנתגיירו. אלא דלר"ע דס"ל דאין חילוק בין אחותו מאביו לאחותו מאמו דבכלהו ליכא איסורא לבני נח הקשו בגמרא דלאיזה תכלית אמר אברהם אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. הכלל העולה דלכ"ע קיימו האבות התורה עד שלא נתנה אלא דלהרא"ם לא יצאו מכלל בני נח להקל עליהם מדין בני נח אלא להחמיר עליהם מדין תורה

שוב ראיתי דמחלוקת זה קדום ונחלקו בו חכמי התלמוד דבפרק ד' מיתות (דף נ"א) אמרינן אמר ר' חנינא עכו"ם שהכה את ישראל היה חייב מיתה שנא' ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי, ופירש"י ויך את המצרי משום דהכה את העברי, וא"כ ע"כ לומר דס"ל דיצאו מכלל בני נח לגמרי דהא פשיטא דבן נח המכה לבן נח חבירו אינו חייב מיתה, ואם איתא דלא יצאו מכלל בני נח כי אם להחמיר איך הותר למשה רבינו להרוג את המצרי כיון שכפי דיני בני נח לא היה חייב מיתה, אלא ודאי דס"ל לתלמודא דידן דיצאו מכלל בני נח לגמרי אפי' להקל. ובשמות רבה (פרשה א' סי' ב') אמרינן וז"ל כיון שידע הנוגש שהרגיש בו החזירו לעבודת פרך והיה מכה אותו ומבקש להורגו כו' אמר משה ודאי זה חייב מיתה כמו שכתוב ומכה אדם יומת, ע"כ. וכתב שם מהר"ש יפה אבל