פרשת דרכים ח

שדרשו גבי וירא את העגלות שהיה עוסק בפרשת עגלה ערופה כשפירש הימנו, הוה מצי להחמיר על עצמו לקיים גם המצות שאינן מכלל השבע מצות, אבל להתיר המילה שנצטוה עליה במקום סכנה שעדיין לא ניתנה תורה להתיר במקום סכנה מי מצי להקל ע"כ. ומה שיש לעמוד בדברי הרא"ם הללו עיין לקמן בדרוש שני. הרי מבואר מדבריו דס"ל דמה שקיימו כל התורה הוא דוקא להחמיר עליהם אבל לא להקל מעליהם ממה שחייבים בני נח, אלמא דס"ל דלא יצאו מכלל בני נח להקל

שוב ראיתי שדבר זה הוא מחלוקת קדום בין אבות העולם הובא בהרמב"ן ז"ל פרשת אמור בענין מגדף דכתיב ביה בתוך בני ישראל ודרשו בת"כ מלמד שנתגייר, והקשה הרמב"ן דלמאי אצטריך שנתגייר הא קיי"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כמוה. וכתב שחכמי צרפת אמרו כי טעם הגירות היה מפני שהיה קודם מתן תורה והיה משפטו לילך אחר הזכר ממ"ש באומות הלך אחר הזכר וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה כדינו אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונימול. והרמב"ן השיב עליהם וז"ל. ואין דעתי כן כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא יתחשבו וכמ"ש בעשו ודילמא ישראל מומר שאני, ומה שאמרו שנתגייר הוא שנכנס לברית מילה וטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה ככל ישראל כו' יעוי"ש. הרי מבואר שדעת חכמי צרפת הוא כדעת הרא"ם ז"ל שקודם מתן תורה לא יצאו מכלל בני נח להקל ולפיכך הוצרך להתגייר משום דקיימא לן באומות הלך אחר הזכר, אך הרמב"ן אזיל לשיטת הר"ש יפה שהאבות יצאו מכלל בני נח אף להקל. ולדעתי הראיה שהביא הרמב"ן ממ"ש גבי עשו ודילמא ישראל מומר שאני היא ראיה חותכת, וכן נראה דיש להכריח ממ"ש פרק המוכר פירות (דף ק') תנא הלך בה לארכה ולרחבה קנה דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ע"כ. ואין ספק שמדין חזקה נגעו בה, והרמב"ם בפ"א מהלכות מכירה ובפ"ז מהלכות זכיה ומתנה כתב שאין העכו"ם קונה בחזקה, ואם אמרת דלא יצאו מכלל בני נח איך קנה אברהם בחזקה

וראיתי להתוס' פרק מי שמת (דף קמ"א) אהא דאמרינן וה' ברך את אברהם בכל, רי"א שהיתה לו בת ובכל שמה, שהקשו וא"ת למה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ד' מיתות דעכו"ם מותר באחותו ע"כ. כנראה דאזלי לשיטתם דלא יצאו מכלל בני נח עד שבאו להר סיני. ואני תמיה דהן לו יהי דנימא דלא יצאו מכלל בני נח, הוא דוקא להקל מעליהם מחומרות דבני נח אבל שיהיה להם דין בני נח לגמרי זו לא שמענו, והרי בפ"ג דיומא (דף כ"ח) ובשלהי קידושין אמרינן קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', ותו אמרינן התם דקיים אפי' ערובי תבשילין שנאמר תורותי אחד תורה שבכתב ואחד תורה שבעל פה. ואיך יתכן דמה שאסר אברהם אבינו על עצמו וקבע לו ה' שכר על הדבר למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו שישיא לבנו אהובו את אחותו שעתידה תורה לאסור וענש עליו כרת. והתוס' בפרק ד' מיתות (דף נ"ז) ד"ה לנערה המאורסה כתבו שסיפר הכתוב בגנותו של לוט בדבר שעתידה תורה לאסור, דאמרינן עכו"ם מותר בבתו, ובפרק כהן משיח אמרינן גבי לוט ושתי בנותיו הם שנתכוונו לדבר מצוה וצדיקים ילכו בם הוא שנתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם ע"כ. הרי שקראו הכתוב ללוט פושע במה שבא על בתו אף שהיא מותרת לו לפי שעתידה תורה לאסור וא"כ איך יתכן שישיא אברהם ליצחק את אחותו. ואף למ"ש הרמב"ן בפרשת תולדות עלה דההיא דשמר אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה, והקשה מיעקב' שנשא שתי אחיות, ותירץ שאברהם אבינו שמר כל התורה בארץ ויעקב נשא האחיות בחוץ לארץ כי המצות משפט אלהי הארץ כו' יעוי"ש. הנה התירוץ הזה לא יצדק גבי יצחק שהרי יצחק לא הורשה לצאת מא"י לח"ל, וכדאמרינן בב"ר סדר תולדות (פרשה ס"ד סי' ה') וז"ל גור בארץ הזאת א"ר אושעיא אתה עולה תמימה מה עולה תמימה אם יצאה חוץ לקלעים נפסלת אף אתה אם יצאת חוץ לארץ נפסלת ע"כ. ואברהם אבינו