פרשת דרכים פז

במלוכה אף שיחטא וז"א למרחוק ר"ל אף שיתרחק מאת ה'. גם באומרו וזאת תורת האדם נדחקו המפרשי' יותר מדאי ואמרו שהוא בתמיהה כלו' היתכן שהבטחה כזו תבטיח לבן אדם

אמנם לדידי חזי לי ליישב פסוקים אלו ואתהלכה ברחבה. ונקדים הא דאמרינן ביבמות פ' הערל (דף ע"ו) אהא דתנן עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות, ובגמרא מנא ה"מ אר"י דאמר קרא וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אי מפרץ אתי אי מזרח אתי כו' א"ל דואג עד שאתה שואל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מ"ט דקאתי מרות המואביה א"ל אבנר תנינא עמוני כו', אלא מעתה ממזר ולא ממזרת, שאני הכא דמפרש קרא טעמא על דבר אשר לא קדמו כו', היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים וכו' ואסיקנא הכי תרגמו כל כבודה בת מלך פנימה. וראיתי להסמ"ג (לאוין קי"ד) שכתב וז"ל, ושנינו בפ' הערל עמוני ומואבי אסורים כו' אבל הנקבות מותרות מיד כשאר האומות כו', והר"י מקרטר"ש היה אומר כי בעמון היה טעם זה כי מתוך המקרא משמע כי מואבים קדמו כמו בני עשו שנאמר אוכל בכסף תשבירני ואכלתי וגו' כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, אבל במואב מפרש אח"כ טעם אחר ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו', וכשם שטעם זה למואב לבדו כך טעם הראשון לעמון לבדו וגם משני הטעמים יש ללמוד שנשים מותרות שאין דרכן לקדם ולא לשכור וכן יש בירושלמי דהערל ע"כ. ונוראות נפלאתי שזה הפך תלמודא דידן, דהא בפרק חלק אר"י בשם ר' יוסי בן קיסמא גדולה לגימא שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, הרי מבואר דטעמא דקרא באומרו על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים קאי נמי למואב וצ"ע. ודרך אגב ראיתי ליישב כונת הפ' באומרו על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. ואיכא למידק באומרו ולא אבה ה' וגו' דאין לו שייכות הכא גבי אזהרת לא יבא עמוני ומואבי דהכא דיהיב טעמא משום שלא קדמו ומשום אשר שכר עליך את בלעם מה ענין לו ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם. ויראה ליישב בהקדים הא דאמרינן בשלהי הוריות מתני ליה רבי לר' שמעון בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב אמר ליה מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים, אמר לו אלו בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך, אמר ליה גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה, אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח. ופירש"י אע"פ שהאויב תמו כלומר שמתו מ"מ חרבות לנצח. א"ל ה"מ היכא דאהנו מעשייהו הני לא אהנו מעשייהו, הדר אתני ליה משום ר"מ אמרו כו'. עוד נקדים הא דאמרינן בפרק חלק א"ר יוחנן מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, בקש שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אהליך יעקב, לא תשרה שכינה על ישראל משכנותיך ישראל, לא תהא מלכותם נמשכת כנחלים נטיו וכו'. א"ר אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, קללה ולא קללות

והשתא הכי פירושו דקרא לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא יען אשר שכר עליך את בלעם בן בעור, וכי תימא מה כל המשטמה הלזו לאסור למואב לדורי דורות בשביל ששכר את בלעם לקלל את ישראל והלא לא אהנו מעשיו וכל דלא אהנו מעשיו גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה. לזה השיב ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם כלומר הן אמת שלא אבה ה' לשמוע בקולו מ"מ ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה קללה ולא קללות וכולם חזרו לרעה וכיון דאהנו מעשיו מש"ה לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים וכדכתיב האויב תמו חרבות לנצח. הנה עלה בידינו דעמוני ומואבי אסורים והנקבות מותרות, וזהו כונת דוד המלך באומרו מי אנכי ה' אלהים ומי בית אבי כי הביאותני עד