פרשת דרכים פו

לא חשיבי גדולי פטור משום דא"י מוחזקת היא ביד ישראל דירושה היא להם מאבותיהם, והרי זה כעו"ג שנתן מתנה קמח לישראל וגלגלה ישראל דחייבת בחלה

והא דכתב הרמב"ם (בפ"י מהלכות מעשר שני) מה שנטעו כנענים עד שלא באו אבותינו פטור ע"כ לאו משום דקודם שבאו ישראל לארץ לא זכו בה דהא טעם זה אינו מעלה ומוריד כלל דהא קי"ל דערלה בח"ל הלכה למשה מסיני וגבי ערלה אין חלוק בין נטעה עו"ג לנטעה ישראל וכמבואר וא"כ אף דנימא דישראל קודם כניסתם לארץ לא זכו בה וכח"ל חשיבא מ"מ מה שנטעו כנענים עד שלא באו אבותינו לארץ אמאי פטור, וכי גרע ממה שנטע עו"ג בח"ל דאסור מהלכה למשה מסיני, אלא ודאי דהתם טעמא אחרינא איכא דכתיב כי תבאו אל הארץ ונטעתם וגזירת הכתוב היא שתהא הנטיעה אחר הביאה וכדאיתא בת"כ ובירושלמי יע"ש. באופן שלמדנו שישראל קודם שנכנסו לארץ זכו בה משום דירושה היא להם מאבותיהם. והכי אמרי' בפרק יש נוחלין (דף קי"ט) דבנות צלפחד נטלו חלק אביהן שהיה בכור והיה לו שני חלקים בנכסי חפר, והקשו ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, ותירצו א"י מוחזקת היא, והקשו מדתניא שמעון השקמוני אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו ואס"ד א"י מוחזקת היא מאי קא מספקא ליה, היא גופה קא מספקא ליה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ירושה היא לכם מאבותיהם או דלמא שמורישים ואינם יורשים, ופשטו ליה תרווייהו ירושה היא לכם מאבותיכם ומורישים ואינם יורשים ע"כ, ופירש רשב"ם דמאי דפשיטא להו דירושה היא להם מאבותיכם היינו מדקאמר רחמנא למשה והעברת את נחלת. אביהן להן, ואמרי' זו חלק בכורה. שמעת מינה דא"י מוחזקת היא משום דירושה היא להם מאבותיהם ע"כ. ומה שקשה לזה מאותה שכתבנו התוס' בפ"ג דקדושין (דף ס"א) ד"ה אי לא כתיב ארץ כנען שהקשו וקשה דהיכי תיסק אדעתין שלא יטלו כלל בארץ כנען כיון שסייעו בכיבוש כמו אחרים, וי"ל דסד"א כיון שהוקצה ארץ כנען לשאר שבטים שהרי מאותה שפה ששאלו בני גד ובני ראובן ארץ גלעד נעשו כמי שסלקו עצמן מלחלוק בארץ כנען כו' ע"כ, ואי איתא דא"י מוחזקת היא נהי דסלקו עצמן הא לא מהני וכדתניא בריש הכותב האומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום ע"כ, ופירש"י דמיירי בשדה של שותפין דלא מהנו לשונות הללו, דלשון סלוק למה שכבר זכה לא מהני, כבר עמד על חקירה הלזו מוהרימ"ט שם בחדושיו ועיין בדרשותיו פרשת מטות דרוש שני יע"ש. הכלל העולה דלכ"ע יתד הוא שלא תמוט דא"י מוחזקת היא ביד ישראל. דירושה היא להם מאבותיהם, ועיין מה שכתבתי בדרך הערבה ומצאת כי תדרשנו

דרך דוד דרוש עשירי

סנהדרין פ"ב. א"ר יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, ר' יצחק אמר מיחה ולא נענה וכו', ולמ"ד מיחה מ"ט איענש א"ר נחמן בר יצחק ששהה מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה

במקום שאתה מוצא גדולתו של דוד מלך ישראל שם אתה מוצא ענותנותו כאשר עיניך תחזינה מישרים לא במקום אחד ולא בשנים ושלשה מקומות. ושנוי בנביאים בו בפרק שהבטיחו ה' ע"י נתן הנביא ונאמן ביתך וממלכתך וגו' כסאך יהיה נכון עד עולם כדבר האמור בשמואל (ב' סי' ז') ושם נאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך אדני אלהים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני אלהים. והנה מלבד הדקדוקים שיש לדקדק בפסוקים אלו זו היא שקשה באומרו ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק שתיבת למרחוק אין לה מובן. והמפרשים נדחקו בזה ויונתן תרגם ומלילת אף על בית עבדך לעלמא דאתי. ורלב"ג כת' שהבטיחו