פרשת דרכים פה

ירושה היא להם מאבותיהם, אימא דמאי דאסר רחמנא הוא משום דיש לעו"ג במה שזרע ואם זה נטע אילן ועבדו אסרו לפי שהוא שלו, דומיא דעומר דאם הביא שליש ביד עו"ג קרינן ביה קציר נכרים, והנה לפי האמת לא קשיא כלל דבמה שתירצו לקושיא האחרת ואי משום, הנך דמעיקרא שתירצו בבטולא בעלמא סגי להו אידחיי' נמי קושיא זו, דאם היינו מקשים לו דהא עו"ג יש לו במה שזרע אכתי הוה מתרץ בבטולא בעלמא סגי להו, והקושיא אינה אלא למקשה שהקשה ואימא משום הנך דמעיקרא אמאי לא הקשה ואימא משום דיש לעו"ג במה שזרע, לזה תירצו, ומ"מ דחי התם שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים כלומר מה שרצה הפשטן ללמוד הדין משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כבר דחה ראיה זו שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים, ואין הכי נמי שהיה יכול לדחות ראיה זו משום דיש לעו"ג במה שזרע) אלא דבמה שתירץ בבטולא בעלמא סגי להו נדחה נמי הדחיה האחרת, דיש לעו"ג במה שזרע. זה נראה לי בכוונת דברי התוספות

נמצינו למדין מדברי התוספות דגוף הארץ נתנה לאברהם מאותה שעה וזכו בה ישראל אף קודם שיעקרו ז' עממים משום דירושה היא להם מאבותיהם, אך אע"פ כן יש לעו"ג במה שזרע שהשאיר להם ה' זכות שיזרעו עד שיעקרו ממנה ז' עממים, ובזה אתו. כל דברי רש"י כפשטן, דבפ' לך לך שהיו רועיו של לוט מרעים בהמתם בשדות אחרים והיו סבורים לומר דאין לעו"ג במה שזרע משעה שנתנה הארץ לאברהם מש"ה כינה אותם הכתוב ואמר והכנעני והפרזי אז בארץ, כלומר דכל זמן שלא נעקרו הז' עממים יש לעו"ג במה שזרע וא"כ מה שהיו מרעים רועי לוט בהמתם בשדות אחרים גזל הוא בידם. אך גבי אברהם שרצה לזכות בקרקע לאחוזת קבר שפיר קאמר הריני תושב ואטלנה מן הדין משום דמשעה שנתנה לו זכה בה וראיה לזה דמאותה שעה זכה בה אברהם בעיקר הקרקע מדאמרינן בפרק המוכר פירות (דף ק') תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הלוכו מ"ט דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ע"כ. הרי דס"ל דמאי דקאמר ליה רחמנא לאברהם קום התהלך בארץ מטעם חזקה נגעו בה כדכתיבנא לעיל וא"כ אברהם דקנה בחזקה על כרחין לומר דמאותה שעה זכה בה

והכי אמרי' בירושלמי פ"ב דחלה עלה דמתני' דפירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר ור"ע מחייב, ואמרי' מ"ט דר"א, מלחם הארץ ולא לחם של חו"ל, מ"ע דר"ע אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות חו"ל, ואמרי' דהשיב ר"ע את ר"א אי אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו בצקות וקמחין שהן חייבין בחלה ולאו גדולי פטור נינהו, ואמר ר' יוסי תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א, תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאמר רב הונא בשם ר' שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי, ואמרינן תו התם דאף ר"א מודה לר"ע בבצקות וקמחין שמצאו ישראל בכניסתם לארץ שהכל הולך אחר הקרימה ע"כ. הרי דס"ל דישראל זכו בארץ משעה שניתנה הארץ לאברהם

וכי תימא לפי מה שכתבנו בשם התוס' דאף דא"י מוחזקת היא מאבותיהם מ"מ יש לעו"ג במה שזרע א"כ מה תמה ר' יוסי על ר"ע מטעמא דעד שלא נכנסו ירשו מ"מ אכתי יש לעו"ג במה שזרע. הא ל"ק כלל, משום דגבי חלה לא איכפת לן אם היא של עו"ג או לא. דהא תנן פ"ג דחלה עו"ג שנתן מתנה לישראל עד שלא גלגל חייב ומשגלגל פטור, הרי שאף שהקמח היא של עו"ג מאחר שבא לישראל קודם גלגול חייבת, ור"א פוטר פירות חו"ל שבאו לארץ אף שהיה הגלגול בארץ מאחר שהיו גדולי פטור דהיינו שנזרעו בחו"ל, ועל זה השיב לו ר"ע מקמחין שמצאו ישראל בכניסתם לארץ שחייבין אף דהוו גדולי פטור שהרי כשנזרעו עדיין לא זכו ישראל בארץ וא"כ חשיבי גדולי פטור ואפ"ה חייבים בחלה מאחר שהגלגול או קרום פנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היה לאחר שבאו ישראל לארץ וא"כ הוי כמו פירות חו"ל שבאו לארץ, ועל זה תמה ר' יוסי ואמר דלא דמי גלגול, משו דהתם