פרשת דרכים פד

מנ"ל דאסרה א"ר אלעזר מתחלתה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ופירש רש"י ואשריהם תשרפון אלמא אילנות נמי אסירי ומכדי הארץ וכל המחובר לה ירושה היא לישראל מאבותיהם שהרי נאמר לאברהם כי לך אתננה ועכו"ם שבאו אח"כ לא יכלו לאסרן בהשתחואה ע"כ. הרי מוכח מהכא דמשעה שנתנה ה' לאברהם זכה בה הוא וזרעו אחריו אף קודם שנכנסו לא"י זכו מכח ירושה, ומש"ה מן הדין לא היו האשרות אסורות משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו

וזה מבואר נמי במאמר הפונה קדים, וכבר הביא רש"י אגדה זו בפירוש התורה, והקשה הרא"ם ז"ל דרש"י כתב בפרשת לך לך גבי ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז בארץ ולא זכה בה אברהם עדין ע"כ. משמע שכל זמן שהכנעני בארץ אינו זוכה בה ליטול אותה מן הדין, ותירץ דשאני התם שבאותה שעה לא היה לו זרע וה' אמר לו לזרעך אתן וכל זמן שלא היה לו זרע הכנעני והפרזי היושב בה מתחלתה זוכה בה יותר מאברהם שרוצה לזכות בה עתה מכח זרעו, אבל עכשיו שכבר נולד לו זרע וכבר זכה בה אע"פ שהכנעני והפרזי קיים יכול ליטול אותה מהדין, ומ"מ לא נחה דעתו של הרב בתירוץ זה וכתב דמלשון בראשית רבה דגבי והכנעני והפרזי לא משמע כן עכ"ד. והדין עמו במה שלא נחה דעתו בתירוצו משום דבב"ר (פרשה מ"א סי' ו') אמרינן אמר להם ה' כך אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת, אימתי לכשיתעקרו ז' עממין מתוכה והכנעני והפרזי אז יושב בארץ עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ ע"כ. משמע דעיקר הדבר תלוי במה שיעקרו ז' עממין מתוכה וא"כ הדרא קושיין לדוכתין דהיכי קאמר אברהם ואם לאו הריני תושב ואטלנה מהדין והלא כל זמן שלא נעקרו ז' עממין לא זכה עדין בא"י, והרא"ם לא תירץ כלום לקושיתו ומהר"ש יפה נדחק הרבה בזה יעו"ש

ולי נראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בפ"ק דראש השנה (דף י"ג) בעו מיניה חבריא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל שליש ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי אלא דלא עייל שליש ביד נכרי ע"כ. והתוס' הקשו שם קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כדאיתא בע"ז דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ יש להם במה שזרע, ומכל מקום דייק התם שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים ע"כ. והנה סיום דברי התוס' הללו שכתבו ומ"מ דייק התם שפיר משום אשרות שמדורות ראשונים הם סתומים וחתומים, דמלבד שהדברים מצד עצמם אין להם מובן גם עם מה שחלקו בין קרקע עצמו למה שזרע בו אין לדברים הללו קשר כלל, דהתם בגמרא הכי אמרינן, ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה מדאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואי משום הנך דמעיקרא ופירש"י ואי משום אשרות דמעיקרא היו קודם שנתנו לאברהם בבטולא בעלמא סגי להו ופירש"י מכדי ע"ז של עכו"ם בבטול סגי ליה וקי"ל עכו"ם מבטל ע"ז על כרחו ליכפינהו לעכו"ם דליבטלינהו, אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו עכו"ם ופלחו לה שליחותייהו עבדו הלכך הוה ליה ע"ז של ישראל ואינה בטלה עולמית ע"כ, וא"כ מה היא כוונת התוספות במה שכתבו ומ"מ דייק התם שפיר וכו'

והנראה אצלי הוא דעיקר הגירסא היא ומ"מ דחי התם שפיר וכו', והכונה שהוקשה להם דלפי מה שתירצו דמ"מ יש לו במה שזרע היכי יליף התם דישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עו"ג והשתחוה לה דאסרה מדאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי