פרשת דרכים פב

שהובטחו על ארצם כגון יושבי כנען דפשיטא שרגזו וחלו מפני ישראל שהרי כבר ידעו שכל מגמתם של ישראל היתה לכבוש ארץ ז' עממים, אלא אפילו האומות שהוזהרו ישראל שלא להתגרות בם אפ"ה אחזם רעד, ואמר חיל אחז יושבי פלשת ויושבי פלשת לא היה להם לירא מפני שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי ולניני ולנכדי ואמרי' בפ"ק דסוטה והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים א"ר אדא בר חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך שנאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי ע"כ, ופירש"י הוחלה שבועתו של אבימלך בוטלה לשון לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבועה תחלה ע"כ. נמצא שקודם לכן לא היו יכולים ישראל להתגרות בפלשתים מפני שבועתו של אבימלך וא"כ מפני מה אחזם חיל ליושבי פלשת אלא לפי שראו שכפתורים לקחו מעוים ארצם וחזרו ישראל ולקחו מכפתורים אמרו פלשתים א"כ אין לנו שום תועלת משבועתו של אבימלך, שאם ה' ירצה להוריש את ישראל ארץ פלשתים יעשה כדבר הזה שיבאו אחרים ויקחו את ארצנו ויחזרו ישראל ויקחו את ארצנו מידם, ומשום הכי חיל אחז יושבי פלשת. ואמר אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד כלומר כשראו אדום ומואב שחיל. אחז לפלשתים אף שהיו בטוחים שישראל לא היו יכולים להלחם בם מפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך אפילו הכי אחזם חיל מפני שראו שה' מסבב סיבות שיזכו ישראל בארצם והביא את הכפתורים דליפקו מעוים וישראל יקחו מעוים, אז נבהלו אלופי אדום ואילי מואב יאחזמו רעד ואמרו גם עלינו תעבר כוס כזה, שאף שאנו מובטחים שאינם באים עלינו לפי שה' הזהירם ואמר גבי אדום אל תתגרו בם ועל מואב אמר אל תתגר בם מ"מ אפשר שיהיה ה' מסבב סיבות שיזכו ישראל בארצנו שיקים אחרים שיקחו את ארצנו ויבואו ישראל ויקחו את ארצנו מידם כדרך שעשה בפלשתים, ומשום הכי אמר אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד. וחזר ואמר נמוגו כל יושבי כנען, שהם האומות שהיו יודעים שעיקר מגמתם של ישראל היה עליהם לרשת את ארצם, וכונת הכתוב היא להודיע את ישראל ראו חבתכם לפני שאפי' האומות שאינכם רשאים להתגרות בם אני מסבב סיבות שתזכו בארצם דהיינו שאני מקים אחרים שיבואו ויקחו את ארצם מידם ואחרי כן תוכלו אתם לירש את ארצם וכמו שכתבנו. וחזר ואמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, כלומר נהי שהבטחתנו שאף אדום ומואב שהוזהרנו שלא להתגרות בם מכל מקום ה' מסבב סיבות שנירש את ארצם דהיינו שבאים אחרים ולוקחים את ארצם ואחר כך באים ישראל וזוכים בארצם, והטעם הוא לפי שכתוב כי לא אתן לכם מארצם וכן כתוב כי לא אתן מארצו וכיון שנאמרה האזהרה בכנוי לא חל האיסור אלא בהיותה תחת ידם וכדאמרינן קונם לביתך שאני נכנס מת או שמכרו לאחרים מותר ליכנס בו, מ"מ הוי אליה וקוץ בה שאם אתה אומר דכל שהוא בכנוי לא חל האיסור אלא בהיות אותו דבר ברשות הנאסר אם כן דרשינן נמי הכנוי לומר שהאומר קונם לביתך אפי' אם נפל אסור ליכנס בו, וכסברת הר"ן דאית ליה דכשם דדרשינן להיתר לומר שאם מת או שמכרו לאחרים שמותר ליכנס באותו הבית הכי נמי דרשינן ליה לאיסורא לומר שאם נפל וחזר ובנאו דאסור ליכנס בו דביתך קאמר כל שהוא ביתו אסור ליכנס לביתו, וא"כ דור המדבר אינם באים לעתיד לבא מטעם שנשבע ה' ואמר אם יבואון אל מנוחתי ואף על פי שנחרב וחזר ובנאו מכל מקום כל שהוא בכנוי אפי' שנפל וחזר ובנאו אסור ליכנס בו. לזה אמר דליתנהו להנך מילי, אלא הלכתא כהריטב"א דאפי' שאמר בכנוי אם נפל וחזר ובנאו מותר לו להכנס באותו בית, ולפיכך יכולים דור המדבר לבא אף שנשבע אם יבואון אל מנוחתי משום דדרשינן למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת. והכריח זה מתביאמו ותטעמו ולא אמר תביאנו ותטענו, לומר שמרע"ה אינו נכנס לא"י ועל כרחין הטעם הוא כדי שיהיה נחרב ב"ה שאם היה משה נכנס לא היה הבית נחרב לפי שהיה מבטל יצרא דע"ז וכמו שכתבנו, אך עכשיו שאינו נכנס אינו מתבטל יצרא דע"ז והבית נחרב ולפי זה יכולים דור המדבר לבא לעתיד לבא לפי שיש היתר לשבועת המקום שנשבע אם יבואון אל מנוחתי ודרשינן למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת: