פרשת דרכים פא

שתיכף ומיד נאמרה אזהרה זו דאדום ומואב, שהרי כפי דברי הרב שמעו עמים ירגזון היה תיכף ומיד שיצאו ממצרים שנעשו להם כל אותן האותות והמופתים וא"כ נימא שאחר ששמעו עמים ונבהלו אלופי אדום ואילי מואב נאמרו אזהרות אלו וע"כ אזהרות אלו דאדום ומואב לא היו אלא בשנת הארבעים שהרי באזהרת אדום כתיב כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך וגו' זה מ' שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, הרי שהיה בשנת הארבעים ואח"כ כתיב ונפן ונעבור דרך מדבר מואב ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, הרי ששתי אזהרות אלו היו בשנת הארבעים. ומיהו נראה שהיה קודם תשעה באב של שנת המ' שהרי כתיב ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה' אלי לאמר אתה עובר היום את גבול מואב את ער, ופירש"י אבל משלוח מרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה וידבר אלא ויאמר ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד אליו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים כו' והכי איתא בפרק י"נ (דף קכ"א), ובאזהרת אדום ומואב כתיב בהו ויאמר ונראה שכל שלש אזהרות אלו נאמרו בשנה אחת בשנת המ' אלא שאזהרת אדום ומואב נאמרה קודם ט"ב של שנת המ' ומשום הכי כתיב בהו לישנא דויאמר, אך אזהרת עמון נאמרה אחר ע"ב של שנת המ' שתמו כל אנשי המלחמה למות ומשום הכי כתיב וידבר ה'. ואם כן כפי מה שהרב גוזר דשמעו עמים ירגזון היה בשנה ראשונה מה הוקשה להם והלא לא עליהם הולכים והלא אזהרות אלו בשנת הארבעים נאמרו וכדכתיבנא, וצ"ע

עוד אני תמיה בדברי הרב דאעיקרא דמלתא אחרי בקשת המחילה הראויה קושיא ליכא,. שזה שהרב גוזר דשמעו עמים ירגזון היה תיכף ומיד שיצאו ממצרים ונעשו להם אותן האותות והמופתים פשטיה דקרא לא משמע הכי, דכתיב נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת וגו', הרי דמשמע שמשה רבינו היה מתנבא ואומר כשנחית בחסדך עם זו גאלת ונהלת בעזך אל נוה קדשך דהיינו בשעה שה' היה רוצה להכניסם לארץ ישראל אז שמעו עמים ירגזון וחיל אחז יושבי פלשת ונבהלו אלופי אדום ואילי מואב אחזם רעד. ועל זה הקשו במכילתא באותה שעה לא היה להם לירא, שהרי כבר נאמרו שתי האזהרות אזהרת אדום דאל תתגרו בם ואזהרת מואב דאל תתגר בם מלחמה ותירצו מפני האנינות וכו'. ובפ' אלו טרפות (ד' ס') אמרי' אר"ש בן לקיש הרבה מקראות שראויין לישרף והן הן גופי תורה, העוים היושבים בחצרים עד עזה מאי נפקא לן מינה מדאשבעיה אבימלך לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי אמר הקב"ה ליתו כפתורים וליפקו מעוים דהיינו פלשתים וליתו ישראל וליפקו מכפתורים, כיוצא בדבר אתה אומר כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב מאי נפקא מינה דאמר להו הקב"ה לישראל אל תצר את מואב אמר הקב"ה ליתי סיחון ליפוק ממואב וליתו ישראל וליפקו מסיחון והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טיהרו בסיחון ע"כ. ואין ספק שמה שהותרו ישראל ליקח ארץ מואב מיד סיחון הוא משום דכשהזהיר הקב"ה לישראל ואמר אל תצר את מואב הוא משום דכתיב כי לא אתן לך מארצו וגבי אדום נמי כתיב כי לא אתן לכם מארצם, וקי"ל דהאומר קונם לביתך שאני נכנס קונם לביתי שאי אתה נכנס מת או שמכרו לאחרים מותר ליכנס דכל שאומר בכנוי דהיינו ביתך או ביתי הוא דוקא כשהבית ברשותו אבל כל שאין הבית ברשותו מותר להכנס בו. וכן הכא גבי אדום ומואב שמה שנאסר ארצם הוא בכנוי דהיינו ארצם וארצו וכל שבאו אחרים ולקחום מיד אדום ומואב הותר להם לישראל לקחת אותם. וכן ארץ פלשתים הותר להם לישראל ליקח אותה מיד כפתורים שהרי שבועת אברהם אבינו היתה אם תשקור לי ולניני ולנכדי והיינו שלא יעשה עמו מלחמה אבל כיון שבאו כפתורים ולקחו מעוים הותר לישראל ליקח מיד כפתורים מה שלקחו מעוים

ובזה נבא לכונת הכתובים נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך שמעו עמים ירגזון, כלומר בשעה שנהלת בעזך אל נוה קדשך דהיינו בשעה שאתה היית רוצה להכניסם לא"י שמעו עמים ירגזון דהיינו שכל האומות רגזו, וחזר ואמר דלא מיבעי האומות