פרשת דרכים פ

וגו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך וגו'. וראיתי לרז"ל שאמרו תביאמו ותטעמו נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו ותטענו ע"כ. וכבר הביא רש"י אגדה זו בפירוש התורה. ולא ידעתי לאיזה תכלית נתנבא משה רבינו נבואה זו שהרי גבי עתה תראה אשר אעשה לפרעה שדרשו רבותינו ז"ל במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים כתבו המפרשים שאע"ג שהגזירה היתה בשביל מי מריבה מ"מ בשביל מה שהקשה לדבר ואמר למה הרעותה גלה למשה מה שיהיה בעתיד כדי שיצטער, וכדרך מה שאמר ה' לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ולחזקיהו אמר לו ה' הנה ימים באים וגו' ומבניך אשר תוליד יקח והיו סריסים בהיכל מלך בבל. שאף שכל הדברים הללו היו בעון הבנים מ"מ לאברהם וחזקיה היה לעונש לצערם בהודעה הלזו בשביל חטאם. וכמו שהאריך בזה מהר"ש יפה יע"ש. וא"כ יש בדבר תימה דלמה חזר ה' והודיעו דבר זה מאחר שכבר ידע משה רבינו כל זה. ועוד כי לא מצינו למשה כאן שום עון אשר חטא כדי שיענש בהודעה זו, ואם הכונה היא כדי שידעו ישראל כל זה ויצטערו, דאף שה' גלה למשה שלא יכנס לארץ באומרו עתה תראה לא ידעו דבר זה ישראל ורצה ה' שידעו דבר זה ויצטערו בשביל עונם כדכתיב וימרו על ים בים סוף. מ"מ הדבר קשה אצלי כי לא היתה השעה הגונה לכך כי בעידן חדוה חדוה ובעידן עצבותא עצבותא ובשעה זו שהיו שמחים וטובי לב ונותנים הודאה ושבח לה' על כל הטובה אשר עשה עמהם יצערם ה' בהודיע להם שמשה אינו נכנס לארץ. ומ"ש הרא"ם שמ"ש משה תביאמו ותטעמו הוא על דרך ניבא ולא ידע מה ניבא, גם בזה לא נתקררה דעתי דלאיזה תכלית נזרקה נבואה זו בפיו. עוד יש לדקדק בפסוקים אלו דמאחר דכתיב שמעו עמים ירגזון שכולל כל האומות למה חזר ופרט פלשתים ואדום ומואב ומה נשתנו אלו מכל אומה ולשון. עוד י"ל במלת אז שאין לה מובן דמשמע דמשום דחיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום ואילי מואב יאחזמו רעד ואין להם שייכות זה עם זה, והכי הול"ל חיל אחז יושבי פלשת ונבהלו אלופי אדום ואילי מואב יאחזמו רעד. עוד י"ל במה שסיים ואמר מקדש ה' כוננו ידיך דתאר זה דכוננו ידיך מאי שייטיה הכא דמי לא ידע שכל העולם ומלואו הם מעשה ידיו ואם כן למה פרט בכאן שהמקדש הוא מעשה ידיו, ועוד יש דקדוקים אחרים וליראת האריכות אמרתי לא אזכרם אך מתוך דברינו יובנו הדקדוקים

ויראה ליישב בהא דגרסינן במכילתא אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד והלא לא היה להם לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים כדכתיב אתם עוברים וגו' אל תתגרו בם וכתיב נמי אל תצר את מואב וגו'. אלא מפני אנינות שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל ע"כ. וראיתי להרא"ם שתמה על זה ואמר ואלו הדברים תמוהים שהרי לא נצטוו ישראל באזהרות הללו של אדום ושל מואב אלא בשנת הארבעים כשנצטוו במצות צרור את המדינים והכיתם אותם, כדאיתא בפ' שור שנגח וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא שנשא משה ק"ו לעצמו ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים מואבים עצמם לכ"ש כו'. ושמעו עמים היתה בשנה ראשונה כשיצאו ישראל ממצרים מיד שנעשו להם כל אותן האותות והמופתים שעדין לא הוזהרו לא באזהרת אל תתגרו בם ולא באזהרת אל תצר את מואב ואל תתגר בם. ותירץ עם מ"ש התוס' בשם ר"ת דנשא ק"ו דקאמר לאו דוקא אלא כלומר עתיד משה דישא ק"ו אם לא שהזהירו הכתוב תחלה וקודם נאמר אל תצר את מואב כו' יע"ש

ואני תמיה בזה דנהי שאנו מוכרחים לומר דקודם נאמר אל תצר את מואב ממה שנאמר צרור את המדינים שהרי דרשו רז"ל עתה ילחכו הקהל מלמד שלא היה מתירא בלק אלא מלחיכה בעלמא שלא היו מותרים אלא באנגריא וקרא דמדין אחר מעשה דבלק היה, ואם כן ע"כ לומר דמה דאמרינן לפי שנשא משה ק"ו כו' לאו דוקא אלא לפי שעתיד משה לעשות ק"ו לפיכך הקדים ה' וא"ל אל תצר את מואב ונאמר לו קודם מעשה דבלק. אבל מנ"ל למכילתא