פרשת דרכים עט

דא"י וכיון שמבטל יצרא דע"ז אינו נחרב הבית וא"כ אין כאן סלח נא לפי שאינם באים לעתיד לבא מפני השבועה שנשבע אם יבואון אל מנוחתי. ובזה יובן מאי דאמרינן בפרק חלק (דף ק"ד ע"ב) בכה תבכה בלילה אמר רבה אמר ר' יוחנן על עסקי לילה שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אותו היום ערב תשעה באב היה אמר להם הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה של דורות ע"כ והרמב"ן בפירוש התורה תמה על מאמר זה וכתב ולא ידעתי מאיזה רמז שבפרשה הוציאו זה אבל מקרא מלא הוא וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה' וישא ידו להם וגו' ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, אולי ידרש זה מפסוק וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, יאמר וטפכם כאשר אמרתם לבז יהיה בבא עת פקודתם כי אני פוקד עון אבות על בנים והבאתי אותם עתה שידעו את הארץ ידיעה בלבד אבל לא שיירשו אותה לדורות ע"כ. והנך רואה כמה יש מהדוחק בפירוש זה, שאם נאמר שבעון דור המדבר נחרב הבית נמצא שהשם פוקד עון אבות על בנים אפילו אחר כמה דורות וזה לא מצינו אלא דוקא עד דור רביעי, וכדכתיב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים אך כפי מה שכתבנו הדברים כפשטן, שכיון שבשביל מה שבכו באותו לילה נגזר עליהם שלא יבאו למנוחת ה' והתקון היה שיחרב הבית ומפני זה מת משה רבינו במדבר כדי שיחרב הבית ובזה יש התר לשבועת השם שנשבע אם יבואון אל מנוחתי שאמר למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת, שפיר קאמר ה' הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות, כלומר שבשבילם יחרב בית המקדש כדי שיבאו לעתיד לבא

וזהו כוונת רז"ל באומרם אעברה נא אמר הקב"ה למשה שתי שבועות נשבעתי, נשבעתי לאבד את ישראל ונשבעתי שלא תעבור את הירדן, לבטל שתיהן אי אפשר, אם תרצה מאבד אני את ישראל ותעבור את הירדן, כיון ששמע משה כן אמר מאה כמשה ימותו ואל תאבד נפש אחת מישראל ע"כ. ויש לדקדק דאיך תלוי זה בזה דקאמר לבטל שתיהן אי אפשר ואחת מהן אפשר להתבטל ובחר משה רבינו שתתבטל מה שנשבע ה' לאבד את ישראל ומה שנשבע שלא יעבור את הירדן שתתקיים. אך לפי מה שכתבנו ניחא דמה שנשבע לאבד את ישראל היינו שלא יבאו לעתיד לבא דלשון אבידה צודק על זה וכדאמרינן בפרק חלק עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויאבדו מתוך הקהל, ובפ"ג דמכות אמרינן אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים וגו' הרי שלשון אבידה נאמר על דבר שאין לו תיקון עוד. ועל זה אמר השם למשה אני נשבעתי לאבד את ישראל דהיינו שלא יבאו לעתיד וכדכתיב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי ואני נשבעתי שלא תעבור את הירדן, לבטל שתיהן אי אפשר לפי שאם אתה עובר אתה מבטל יצרא דע"ז ואין ב"ה נחרב ונמצא שדור המדבר אינם באים לעתיד לבא לפי שאין שום פתח לשבועת ה' שנשבע אם יבואון אל מנוחתי אם אין בית המקדש חרב וחוזר ונבנה, אם תרצה יאבדו ישראל ואתה עובר את הירדן שאם אתה עובר מוכרח הוא שיאבדו ישראל, ומשה רבינו בחר שמה שנשבע ה' שלא יכנס לארץ שתתקיים שבועה זו ולא תאבד נפש אחת מישראל, ומכיון שמשה אינו נכנס לא"י אינו מתבטל יצרא דע"ז ובית המקדש נחרב ואז לא תאבד נפש אחת מישראל וכולם באים לעתיד לבא לפי שיש פתח לשבועת ה' לומר למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת. הכלל העולה ממה שכתבנו שעיקר מיתת משה במדבר היה כדי שיחרב בית המקדש וע"י זה באים דור המדבר לעתיד לבא לפי שיש התר לשבועת ה' שנשבע אם יבואון אל מנוחתי, ואמרינן דלמנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת, וכהריטב"א דאית ליה דאף באומר קונם ביתך או ביתי אם נפל הותר לו להכנס בו ולא חל האיסור אלא באותו בנין דוקא

ובזה יובנו קצת פסוקי השירה, נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך, שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד